ויכוח האם העבודה נעשתה לפי ההזמנה

1. רקע

..... (להלן 'הנתבע') הוא בעלים של מגרש לבנייה. הנתבע ביקש מהתובע שהוא קבלן לעבודת עפר, הצעת מחיר לפיתוח המגרש לקראת בנייה. לצורך כך נערך סיור מקדים בשטח שנכחו בו התובע, הנתבע ואביו של הנתבע אפי.

התובע הגיש הצעת מחיר לנתבע שכללה חציבה ופיתוח המגרש. לאחר מכן ביקש הנתבע הצעת מחיר שתכלול גם הנחת קו ביוב, והתובע הסכים לתת לו הצעת מחיר נמוכה ממה שקיבל הנתבע מקבלן אחר.

קודם ביצוע העבודה נפגשו הצדדים במגרש וקבעו ביניהם את קו הגובה של פיתוח המגרש. לאחר מכן, החל התובע בפיתוח המגרש ובמהלך העבודה טס הנתבע עם אשתו לחו"ל. כשהנתבע חזר לארץ לאחר סיום העבודה התפתח ויכוח בין הצדדים לגבי מספר נושאים ובראשם האם קו הגובה של המגרש לאחר הפיתוח תואם את הסיכום שנעשה בין הצדדים. בגין זאת עיכב הנתבע חלק מהסכום ועל כך עיקרה של התביעה שלפנינו.

2. טענות התובע והנתבע מנגד

1. הצעת המחיר שניתנה בתחילה הייתה רק לגבי עבודות העפר בסך: 63,000 ₪ לפני מע"מ. לאחר מכן ביקש... הצעת מחיר הכוללת הנחת קו ביוב ופרישת מצע על הדרך. הוא אמר שקיבל הצעת מחיר בסך 75,000 ₪ והוא ביקש מהתובע להתחשב בכך. 

התובע נתן לבסוף הצעה בסך 73,500 ₪ הכוללת גם את הנחת הביוב והנחת מצע. המחיר אינו כולל מע"מ.

2. על מנת לסמן את גבולות המגרש ואת קו הגובה הוא הגיע עם מכשיר מדידה מקצועי. לנתבע היה חשוב שקו הגובה של המגרש יהיה בהתאם לגובה עץ האלון. לכן נקבע קו גובה בהתאם לגובה העץ וממנו נלקחו 4 נקודות גובה נוספות במגרש.

מספר ימים לאחר סיום העבודה לאחר שהוציא התובע את כליו מהמגרש הוא עבר שם ומדד שוב ומצא שהחציבה גבוהה כ-20 ס"מ מעבר לגובה המוסכם. הוא הודיע על כך לנתבע והנתבע ביקשו שיוריד את מפלס המגרש לקו הרצוי וכך נעשה.

לאחר שהנתבע חזר מחו"ל הוא טען שהוא רצה את גובה המגרש בגובה שורשי העץ שהוא נמוך בכ-50 ס"מ מהגובה של המגרש כפי שנחצב.

על כך טוען התובע סימנתי לעיני הנתבע ובהסכמתו באמצעות מוט מדידה את נקודת הגבוה בסמוך לעץ. והוא אמר זאת במפורש לנתבע שהם שהמדידה היא גם לצורך קביעת הגובה. התובע דקר כמה נקודות עם מכשיר המדידה והנתבע לא אישר אותם עד אשר הוא אישר את הנקודה עליה סוכם בין הצדדים. כלומר, הוא ידע היטב מהו קו הגובה שנקבע ליד העץ וממנו לכל המגרש.

מסקנה: בצעתי את המוטל עלי, ועל הנתבע להשלים לי את התשלום שהתחייב לגביו. 

המחיר שנקבע: 73,500 ₪ לא כולל מע"מ. כולל מע"מ: 85,995 ₪. שולם לו בשני תשלומים סך: 55,000 ₪. נותר לתשלום: 30,995 ₪. 

3. הנחת הביוב נעשתה על פי דברי הנתבע. הוא קבע באיזו נקודה בחצרו הוא רוצה לחפור שוחה לברכת פלסטיק ובאיזו נקודה הוא רוצה שנחבר את קו הביוב הפרטי שלו לקו הציבורי ועל פי זה הוא עשה

4. זוית החיבור של קו הביוב, אף שאינה לכתחילה לא צפוי שתהיינה בעיות. אצלו בבית לדוגמה הזוית פחות טובה ואין סתימות.

5. ברכת הביוב אינה ישרה והוא מסכים לתקנה.

6. אם הכסף יועבר לו הוא מוכן לסדר את המצע של השביל בהתאם לרצון הלקוח.

7. התובע לא יכול היה להתחייב ללוחות זמנים לסיום העבודה והוא אמר לנתבע שמשך העבודה תלוי בחוזק הסלע. הוא אמר זאת לנתבע קודם תחילת העבודה.

3. עיקרי טענות הנתבע והתובע מנגד

1. המחיר שנקבע: 73,500 ₪ כולל מע"מ.

2. אכן הוא ירד עם התובע למגרש לצורך סימונו, הוא ראה שהתובע דוקר 5 נקודות במגרש גם בסמיכות לעץ לצורך המדידה, אך הוא הבין שהסימון מתייחס לגבולות המגרש ולא לקו הגובה. קו הגובה נקבע בסיור המקדים בהתאם לעץ. היה לו ברור שקו הגובה של העץ הוא קו ברור בשטח ולכן הוא לא נתן דעתו למדידות. לטענתו, הוא אינו מבין במכשירי המדידה ולכן אין לבוא אליו בטענות מכוחה של המדידה.

3. טעות בגובה של 70 ס"מ מעל הנקודה המבוקשת היא סטיה שאינה סבירה.

4. דובר על כך שהעבודה תושלם קודם יציאתו של הנתבע מהארץ לטיול. עקב כך שהתובע לא עמד בכך נאלץ הנתבע לעזוב את הארץ מבלי שהיה בשלבי העבודה החשובים.

5. עליו לשאת בעלות הפיתוח שהוחסרה ממנו. לדבריו הוא הביא לאחר מכן באגר אחר בעלות של 23,000 ₪ לסיים את העבודה.

6. קו הביוב לא תקין. החיבור בזוית לא תקינה שעלולה לגרום לסתימות. ועליו לתקן זאת.

7. עליו לסדר את המצע על השביל כפי שהתחייב.

4. שאלות לדיון

1. גובה השכר שנקבע בין הצדדים.

2. האם התובע נושא באחריות לכך שקו הגובה של החציבה היה מעל גובה שורשי העץ.

3. הכרעות בעניין הנחת הביוב וסידור המצע.

5. גובה השכר

בדיון בבית הדין היה ויכוח מתמשך בין הצדדים לגבי גובה השכר. לדעת הנתבע גובה שכר 73,500 ₪ הוא מחיר כולל מע"מ ואילו לדעת התובע מדובר במחיר שאינו כולל מע"מ. מתוך הדין והדברים שהתקיים ובסיוע של אביו של הנתבע הודה הנתבע בטעותו והתברר שהמחיר אכן אינו כולל מע"מ ואין להאריך בכך.

מסקנה: גובה השכר 73,500 ₪ לפני מע"מ.

6. גובה החציבה

1. עיקר המחלוקת בין הצדדים היא לגבי גובה החציבה שלטענת הנתבע נעשתה לבסוף כ-50 ס"מ גבוהה ממה שסוכם בין הצדדים.

2. אין מחלוקת בין הצדדים שגובה החציבה נקבע במעמד המדידה שנעשה בנוכחות התובע והנתבע. אך, הנתבע טוען שבזמן המדידה הוא לא הבין שהמדידה מתייחסת לגובה החציבה אלא לגבולות המגרש. הנתבע סבר שכיון שדיברו על גובה העץ, הרי שבכך נקבע גובה החציבה.

לעומתו טוען התובע שהוא אמר לנתבע במפורש שהם קובעים את גובה החציבה. הנתבע אינו מכחיש שיתכן שהדבר נאמר לו אך הוא לא הבין זאת באותה עת.

3. אין ספק שלצורך ביצוע העבודה מחוייבת מדידת גובה מדוייקת על פיה יוכל מבצע העבודה לפלס את כל השטח. וכן אין ספק שהגדרת הגובה על פי גובה העץ אינה מספיקה אלא היא חייבת להיות מוגדרת באופן ברור.

4. בדיון התברר שמקובל שהמדידה מוטלת על המזמין, אלא שהנתבע טוען שביישוב זה לא נהוג כן. כיון שמקובל בדרך כלל שהמדידה מוטלת על המזמין, האמירה האחרונה שלא נהוג כך ביישוב, אינה מסירה את האחריות ממזמין העבודה להמציא מדידה או לוודא שנעשית מדידה על ידי מבצע העבודה. 

5. וודאי שסימון הגובה באצבע על העץ, אין בה די. וגם אם נקבל את טענת הנתבע שהוא לא ידע על כך, אין זה מסיר ממנו אחריות לבדוק עניין זה.

6. בנוסף, בדיון התברר שגם הנתבע מבין שהגדרת 'גובה העץ' יכולה להיות נזילה. שכן, יתכן שגם קביעת גובה החציבה מעל או מתחת שורשי העץ מתוך הנחה שתהיינה מדרגות אל העץ, עדיין ממלאת את היעוד של רצון הנתבע, להשאיר את העץ ולהשאירו נגיש. ואכן, הנתבע אישר בדיון שיש לו עץ שהוא גבוה מעל פני הקרקע ויש אליו עליה.

7. לאור כל זאת, יש לקבוע שהמדידה שנעשתה במגרש הנתבע נועדה לקבוע גם את קו הגובה, מאחר וזוהי המדידה היחידה שבוצעה והיא הייתה הכרחית. מן ההקשר סביר להניח שקביעת נקודה בסמיכות לעץ נועדה לקבוע את קו הגובה של המגרש.

8. כמו כן, אין לבוא בטענה לתובע מדוע קבע את קו הגובה מעל גובה שורשי העץ, שהרי גם הנתבע אישר שאין בכך טעות. 

9. עמדת הנתבע שהעמדת קו הגובה כ-70 ס"מ מעל גובה שורשי העץ, אינה סבירה, שנויה במחלוקת. אך עיקר העניין, כאמור, מוטל היה על הנתבע לשים לב לעניין זה. 

10. טענת הנתבע שהתובע עיכב את סיום העבודה בניגוד להסכם ביניהם אינה פוטרת אותו מאחריות לתשלום. בפרט, שהנתבע אישר את התחלת העבודה למרות שהוא ידע שיתכן שהעבודה תתעכב.

11. בצירוף הנקודות דלעיל עולה: 

1. אחריותו של הנתבע היתה לדאוג למדידת קו הגובה ולכל הפחות לוודא עם התובע שהוא פועל לפי קו גובה מדוד.

2. המעמד היחידי שבו היתה מדידה הוא מפגש הצדדים כשהתובע הביא עמו את כלי המדידה והיה על הנתבע להבין שמדובר במדידת הגובה. 

3. מסתבר שהתובע הסביר לו זאת בזמן ביצוע המדידה והנתבע לא מכחיש זאת, אלא שהתובע שלא הבין זאת.

4. אין לבוא בטענה לתובע מדוע הוא הגביה את קו הגובה מעל שורשי העץ, כיון שגם הנתבע מודה שקביעת קו גובה מעל תחתית העץ הוא עדיין בגדר הסבירות אלא שהוא טוען לחריגה מוגזמת.

5. לסיכום, נראה שהתובע עשה את המוטל עליו ואילו הנתבע לא עשה את המוטל עליו. בכל מקרה, נראה שהנתבע טוען טענות שיש בהן ספק גם להבנתו, ולאור זאת, נראה שיש להגדיר את טענותיו כדין 'איני יודע אם פרעתיך'. כך נפסק בשו"ע (חו"מ סימן עה, ט):

מנה לי בידך שהלויתיך או שהפקדתי בידך, והלה אומר: יודע אני שהלויתני מנה או שהפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, חייב לשלם.

ומבאר דין זה בש"ך (שם, ס"ק כז):

חייב לשלם. משום דכיון דודאי חייב לו וספק אם החזיר לו, בכהאי גוונא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף.

כלומר, כיון שיש כאן וודאי חזקת חיוב לשלם לתובע את שכרו והנתבע עורר ספק בכך שיתכן שלא נאמר לו בזמן המדידה שמדובר בקביעת קו הגובה. באופן זה, אין הספק מוציא מחזקת החיוב ואומרים ברי ושמא ברי עדיף.

מסקנה: על הנתבע להשלים את מלוא שכרו של התובע כפי שסוכם ביניהם, סך: 30,995 ₪. 

7. הכרעות נוספות בדין זה

בין הצדדים היו שתי מחלוקות נוספות:

1. עובי המצע על השביל: סוכם על ציר גישה וחניה. לטענת הנתבע המצע שהונח הוא פחות מ-10 ס"מ והוא לא תקין. לטענת התובע, סוכם עמו שהוא צובע את הדרך בלבן ולא נדרש לסלול את הדרך אלא רק לפרוץ דרך.

2. בעניין זה אמר התובע בדיון שאם הוא יקבל את תביעתו הכספית הוא יסדר את המצע לשביעות רצונו של התובע. 

3. הנחת הביוב: 

בין הצדדים היה ויכוח עובדתי, האם הנתבע הורה לתובע להתחבר לקו של הישוב בנקודה בה בוצע החיבור. ומי נושא באחריות לכך.

ביה"ד בדיון הבהיר לתובע שכבעל המקצוע מוטלת עליו החובה לשים לב לנתונים המקצועיים ולהאיר את עיני הנתבע שזוית החיבור אינה תקינה, לכן גם אם הנתבע ביקש מהתובע להתחבר בנקודה בה חובר הקו, היה מוטל על התובע להסביר לו את ההשלכות העולות מכך. לכן הוא נושא באחריות לכך.

התובע הצהיר בבית הדין שאם זו תהיה האמירה של ביה"ד הוא מקבל עליו לתקן.

מסקנות

1. ביוב: התובע יפלס את ברכת הביוב במגרש התובעים כפי שהצהיר.

          התובע יתקן את זוית החיבור של קו הנתבע לקו הישוב, בהתאם לדרישות התקן.

2. מצע: התובע יסדר את המצע על השביל בהתאם לתקן המקובל.

8. החלטות

1. הנתבע יעביר לתובע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין סך: 30,995 ₪. 

2. התובע יפלס את בריכת הביוב במגרש הנתבע. וכן יחבר מחדש את קו הביוב של הנתבע לקו הישוב על פי דרישות התקן, כל זאת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

3. התובע יסדר מצע על שביל הגישה למגרש הנתבע על פי התקן הנדרש. בתוך 30 יום, מיום מתן פסק הדין.

"והאמת והשלום אהבו"

פסק הדין ניתן ביום ג' אלול תשפ"ב

בזאת באנו על החתום

הרב רפי טסמה   הרב ציון כהן   הרב יהושע הבר