השגת גבול בשם העסק

השגת גבול בשם העסק - צו מניעה

לכבוד הרב ש' הי"ו שלו' רב!

הרבנים ב' כ', וא' מ' ט' פנו לביה"ד וטענו שאתה פתחת עסק בשם 'זהה' לשם העסק שלהם, ומטרות העסק הינן אותן מטרות, וגם השתמשת בחומרים שלהם ויצרת שאלון דומה לשאלון שלהם, והדבר גורם להם נזק מאחר ואנשים שמחפשים אותם מגיעים אליך וחושבים שזה העסק שלהם.

ותחילה נציין שבירור ההלכה כאן הינו מבלי לנקוט עמדה בעצם השאלה שבפנינו, שכן כל מטרת הבירור כאן הוא רק לכאורה כדי לברר האם יש מקום ליתן צו במעמד צד אחד.

והנה הגם שאיסור השגת גבול במתחרה בחברו אינו ברור כל כך, ישנה נקודה אחת שבה ברור הדין לאיסור והיא הגורם ללקוחות שהיו בדרכם אל חנותו של חברו ללכת לחנותו, ודבר זה יתכן בקורא לעצמו אפילו שזה בטעות באותו השם של החנות של חברו, ודבר זה מבואר בגמ' (ב"ב כא ע"ב):

אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי. לימא מסייע ליה: מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג; וכמה? אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה! שאני דגים, דיהבי סייארא. 

וצריך להבין מה שונה בדגים? ופירש"י:

שאני דגים דיהבי סיירא - נותנין עין בהבטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות הילכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו דה"ל כמאן דמטא לידיה ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא.

וא"כ גם בעסק אין דומה הפותח עסק ליד העסק של חברו שאומר לו כשם שנכנס אצלי כך נכנס אצלך, ללוקח את השם של חברו: א. שלוקח דווקא את הלקוחות שמחפשים את העסק של חברו והר"ז כדגים שכבר נתנו מבטם. ב. אין את ההיתר של מי שבא אצלי יבוא אצלך, שאדם לא מעלה על דעתו שיש שני עסקים באותו השם ואז כשהם נרשמים אצל האחד הם לא ילכו שוב אצל השני ונמצא שהוא מזיק אותו.

והנה גמ' זו לא נפסקה ברמב"ם טור ושו"ע, וכתב בשושנת יעקב (סי' רעג ס"ק ב) לתמוה על הב"ח (שם סי"ד) שהביא דברי הגמ' הזו להלכה, וז"ל:

דכל הפוסקים השמיטו כלל הך דינא דמרחיקין מצודת הדג, ומשמע דלא קי"ל הכי להלכתא.

וא"כ הרי יכול המתחרה לומר קים לי כהשושנת יעקב, אלא שדבריו תמוהים דאדרבה דברי הגמ' הזו מובאים בכל מקום להלכה ולמעשה ולא נמצא גם חבר אחד לשושנת יעקב שיאמר שאין דברי הגמ' האלה להלכה דהנה כתב בחבל יוסף - אולם המשפט (סי' רלז ס"ב) וז"ל:

גרסינן בפרק לא יחפור (ב"ב כ"א ע"ב) מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג, ועיין בתוספות קידושין כאן (נ"ט ע"א ד"ה עני), ולא ידעתי למה השמיטוהו הטור ושולחן ערוך ולא הביאו זה בשום מקום, ובודאי דהלכתא היא.

וכ"כ בפשיטות במהר"ם מרוטנבורג (תשובת מהר"ם מרוטנבורג וחבריו סי' תסא), ובשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' פג, וח"ו סי' רנט), ושו"ת מהרי"ק (סי' קח ד"ה הכהן הגדול, וסי' קלב) ונקט הטעם משום שהראשון טרח בזה, ושו"ת הרד"ך (בית כז חדר ג) שכתב שהא דמרחיקין מן הדג ודאי דינא הוא, ושו"ת מהרש"ל (סי' לו), וגם השושנת יעקב בעצמו נסובים דבריו על דברי הב"ח שנקט כן כדבר פשוט, וע"כ א"א לומר קים לי כדעת השושנת יעקב שהוכיח מהשמטת דברי השו"ע דין כשכל הפוסקים סוברים כן ולא מצאנו לו חבר כמש"כ בפת"ש (חו"מ סי' יב ס"ק יא), וע"כ ודאי באופן כזה אם יוברר שאכן הנתבע משתמש בשם של התובעים ייאסר עליו להשתמש בשם הזה ויצטרך גם להחזיר את הלקוחות שלקח מהם שלא כדין על כן יש מקום לצו מניעה.

והנה כדי להוציא צו מניעה צריך להביא ראיות לכאורה שכן הדברים ומאחר והתובעים הציגו בפנינו התכתבות מייל עם הנתבע בה הוא מודה שהוא קרא שם לעסק שלו לאחר שהם כבר קראו בשם זה ודאי אסור לו להשתמש בשם הזה עד שיתברר הדבר בבי"ד.

משכך קובע בית הדין:

1. אסור לנתבע להשתמש בשם … בשום צירוף ולפרסם את עצמו בשום מקום בשם זה הן בפירסום פיזי והן ברשת, וכן בשאלון הדומה לשאלון שלהם, עד לבירור הענין בדין תורה.
2. על פי כללי צווי מניעה הנהוגים בבתי דין הרי שיש לקבוע תאריך דחוף לדיון בביה"ד כדי שלא להותיר צו במעמד צד אחד יותר מהזמן הנצרך לכן ביה"ד דידן יקבע דיון דחוף בענין לבקשת הנתבע, אך באם הנתבע יבקש להתדיין במקום אחר, כמובן שאין ביה"ד דידן יכול להיות אחראי לכך שיהיה לו דיון דחוף כבקשתו.
3. התובעים יפקידו בביה"ד שטר ביטחון ע"ס 10,000 ₪ להבטחת נזקיו של הנתבע אם יהיו.