תביעה כנגד בת שטפלה באמא
האחות טוענת שזו הייתה משכורתה מביטוח לאומי שהועבר לחשבון האם.
בי"ד לממונות דרכי משפט - מועצה דתית בית דגן
דיינים: הרב נועם מייזלס, הרב חגי להב, הרב צחי פנטון
התובעים:
אח: ד. ב.
אחות: ב. כ.
אחות: י. א.
הערה: אח נוסף לא תובע – ש. ב. (נכח רק בדיון השני)
הנתבעת:
אחות: ב. ח.
נושא הדיון:
בדין ודברים בענין תביעה כספית בגין כספים שנמשכו על ידי הנתבעת מחשבונה של האם ז"ל, בין האחים ד. ב., ב. כ., וי. א. (להלן "התובעים") לבין אחותם הגב' ש. ח. ("להלן הנתבעת"), בדיון שהתקיים ביום שני כ"ו באייר ה'תשפ"ד (3/6/2024 למניינם), ושוב ביום שני כ"ה בסיון ה'תשפ"ד (1/7/2024 למניינם) ולאחר חתימת הצדדים על שטר בוררות וקבלת קנין כדין. ולאחר שמיעת הצדדים, וראיית המסמכים, ולאחר שהתקיימו הדיונים בבי"ד 'דרכי משפט' סניף בית דגן, הוחלט כדלהלן:
העובדות בקצרה:
הנתבעת היתה מיופת כח בחשבון האם מ. ב. ז"ל משנת 2012 לערך, בהתחלה
בהסכמת שאר האחים. לחשבון האם נכנסו כספים מביטוח לאומי ככל אזרח ותיק, וכן זכויות כספיות לניצולי שואה שקבלה
האֵם לאחר שהנתבעת טיפלה במימוש זכויות אלו באמצעות עורך דין.
משנת 2017-2016 לערך הוכרה האֵם כסיעודית בביטוח לאומי ובשלב מסוים ש.
ח. החלה לטפל בה. משנת 2017-2018 לערך החלה הנתבעת לעבוד אצל האם "24*7".
לאחר מכן החלה הנתבעת לגור בבית האם עם בעלה ובתה (לדברי הנתבעת: משנת 2017-2018
בערך, עד שנת 2020-2021 בערך. לדברי התובעים: מ-4/2020 עד בערך 10/2021)
בשנת 2019 אושפזה האם בש., שם היתה כחצי שנה בשיקום 'ויצאה משם עם
עובדת זרה', ב-2020 האם חזרה לגור בבית וש. ח. היתה המטפלת וקיבלה שכר מביטוח
לאומי באמצעות תשלום לחשבון הבנק של האם.
ב-4/2021 אושפזה האם בש., משם הועברה לאסף הרופא ומצבה היה קשה והצריך הנשמה. בסביבות 6/2021 הועברה האם לבית ר. והנתבעת המשיכה לגור בבית האם עוד כ-5 חודשים לדברי התובעים. בתאריך י"ח באדר ב' ה'תשפ"ד (28/3/2024) נפטרה האם.
ההתנהלות הכספית:
לדברי התובעים, הנתבעת היתה מושכת כסף מזומן מחשבון האם על מנת להפקיד
בחשבון שלה, בתחילה על פי הנחיית התובעת ב. כ. בתקופת עבודתה כמטפלת של האם היא
משכה משכורת בתור המטפלת מטעם ביטוח לאומי עד 10/2021, וכל השנים שהאם היתה בבית ר.
משכה הנתבעת 3,000 ₪ בכל חודש מחשבון האם כשכר. לדברי הנתבעת זה היה בהסכמת ב. כ..
בחודש יולי 2021 אמרו התובעים לנתבעת שהם אינם סומכים עליה
בניהול הכספים, אך לדבריהם היא לא הסכימה להעביר את הניהול לאחד מהם והשאירה
ברשותה את הפרטים והכרטיס הבנקאי.
באותו חודש (7/21) הנתבעת העבירה לאחות ב. כ. 89,600 ₪ אשר חולקו
בחודש 6/2022 בין האחים ד. ב. וי. א..
התובעים טוענים כי על פי תדפיסי הבנק שברשותם הם גילו שהנתבעת משכה
מזומן בסך כולל של 471,445.94 ₪ בין התאריכים 20/4/2021 - 28/4/2024, כלומר לאחר אישפוז האם, והם דורשים לקבל את חלקם מתוך
סכום זה בניכוי ההוצאות המוסכמות עליהם.
כבר מראש התובעים ציינו בטבלה שהציגו ש-30,000 ₪ הופקדו כפקדון בחשבון
האם ולכן יתרת המזומן שאצל הנתבעת אמורה להיות 441,445.94 ₪ בניכוי הוצאות
כפי שיפורט להלן.
הנתבעת טענה בתשובתה בדיון כי רוב הכספים שימשו להוצאות עבור האם
עצמה, וכשכר עבור עבודתה כמטפלת של האם, וכי היתרה העומדת לחלוקה הינה 90,000 ₪
בלבד (70,000 שיש אצלה במזומן, ועוד 20,000 יתרה בחשבון)
כמו כן ציינה הנתבעת שבעבר היא היתה סייעת בגן ילדים והחליטה לעבור
לעבוד כמטפלת של אמא וקבלה מביטוח לאומי כ-8,000 ₪ בחודש כשגרה איתה, ולאחר
מכן כשהאם התאשפזה היא המשיכה למשוך משכורת 3,000 ₪ במשך 3 שנים ולדבריה זה
היה בהסכמת ב. כ.. התובעים בתגובה טוענים שזה לא היה על דעתם והם אינם מכירים בזה
כהוצאה מוסכמת.
יצויין שהנתבעת לא הכחישה בדיון שהיא משכה לרשותה במזומן 441,445.94 ₪
ולפיכך נתייחס לסכום זה כדבר המוסכם על
הצדדים.
לגבי המגורים בבית האם ציינה הנתבעת שמשפחתה מימנה את כלכלת עצמם, ורק
חשמל האם שילמה בגלל שיש לה הנחה.
להלן יצוינו הסכומים שהציג כל צד, תוך ציון הסכומים המוסכמים וחישוב הסכום הנמצא במחלוקת.
התובעים:
הסכום שהתובעים ציינו כהוצאות מוסכמות (ע"פ מסמך שצורף לתביעה.
פירוט בנספח א) : 131,100 ₪
סכום נוסף שהתובעים מסכימים שהינו הוצאה מוכרת (מתוך חילופי דוא"ל
לאחר הדיון כמפורט בנספח ב) : 6,300 ₪
סכום נוסף הוצג כחוב לב. כ. בסך 400 ₪ (נספח ג)
סכום נוסף של 4,500 ₪ לא ברורה משמעותו ולא חישבנוהו (נספח ד)
ס"ה הוצאות מוכרות על ידי התובעים: 131,100+6,300 = 137,400 ₪
לאור זאת יתרה לחלוקה לדרישת התביעה: 441,445.94 פחות 137,400 = 304,045.94 ₪
הנתבעת:
הסכום שהנתבעת טענה כהוצאות על פי נייר שהביאה בדיון (נספח ה) : 257,700 ₪
לאחר שהתובעים הציגה את טענותיהם, ובהמשך להתכתבויות בדוא"ל מול
בית הדין והצדדים, הגישה הנתבעת רשימה מעודכנת של כלל השימוש בכסף שנמשך, שעל פיו כלל
ההוצאות היו (נספח ו) : 354,000 ₪
על פי הפירוט המעודכן, הסכום שהנתבעת למעשה מודה שיש לחלק בין כולם
לאחר ניכוי ההוצאות הוא:
441,445.94 פחות 354,000 = 87,445.94 ₪
סכום במחלוקת:
לאור כל האמור לעיל, לדברי התובעים יש לחלק 304,045.94
₪, ולטענת הנתבעת יש לחלק 87,445.94 ₪.
בדיון שבבית הדין לא נתייחס לדירת האם, לתכשיטים ולרכוש, וגם לא
לתנועות הכספים שלפני 4/2021, כיוון שהנתונים המדוייקים לא הוצגו בפנינו וגם לא
נטען לגביהם במסגרת תביעה זו.
כמו כן הסכום שנותר בחשבון האֵם ושאר כספים ממקורות שונים אינם במסגרת
דיון זה ועליהם לחלק ביניהם על פי צוואת האם.
הסכום הנתון במחלוקת הינו:304,045.94 (דרישת התובעים לחלוקה) פחות 87,445.94 (שהנתבעת מודה שיש לחלק) - ס"ה 216,600 ₪ שנותר במחלוקת.
סוגיות ומקורות לדיון:
1.
האם בנות יורשות
או רק הבנים.
2.
האם הסכום
המדובר נחשב בכלל כספי היורשים. כלומר האם התובעים צד בעניין, או מה שהבת לקחה
מהאמא למעשה לא נוגע אליהם ולא נפל לפניהם לירושה.
3.
מה שמוסכם ביניהם
שהם אמורים לחלק – האם חמישית לכל אח, גם לאח שלא תבע?
4.
מה שלא מוסכם,
ובית הדין מחליט לחלק – האם רבע לכל אח מצדדי התביעה או גם לאח הנוסף ואז חמישית
לכל אחד? ושמא חצי חצי בין התובעים לנתבעת?
5.
האם הבת יכולה
על דעת עצמה להיות 'עובדת' ולקחת כסף מהאמא, ס"ה 108,000 ₪ לדבריה.
6. 89,600 ₪ שחולקו לד. ב. וי. א.- הנתבעת טוענת שהם מתוך הסכומים
שמשכה, ואילו האחים טוענים שזה לא חלק מכך ועדיין נותרו 441,445.94.
7. מה דין הכסף שלא מוסכם ביניהם. מה שהנתבעת מגדירה כהוצאות והם לא מסכימים.
לגבי 1. ירושת הבנות
כבר נהגו רבים בדורות האחרונים לחלק הירושה גם לבנות, אם כנדוניא לפני נישואים ואם כחלוקה כשהכסף מועט כדי שלא תחזרנה על הפתחים, ואין מה להאריך בזה כאן הואיל ובדיון שלפנינו מוסכם על הבנים שהם חולקים עם הבנות, כפי שעלה בדיון זה וכפי שכבר הוכח על כספים קודמים שבני המנוחה חילקו ביניהם וכפי שגם בקשה האם בצוואתה. ואכמ"ל.
לגבי 2. האם כסף שלקחה בת בחיי האמא מגיע ליורשים או לא
שנינו בב"ק קח:
"הגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש ואשם לבניו
או לאחיו, ואם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי חוב באין ונפרעים".
אומר רש"י:
"ואחר כך מת אביו - ואחר מיתת האב הודה. הרי זה משלם קרן וחומש
לבניו - של אביו או לאחיו של אביו אם אין לו בנים ואף על גב דנפלה ירושה
קמיה דהאיך בעי למעבד השבה ואין מעכב אפילו כנגד חלקו."
אמנם תוס' ד"ה 'לבניו' כ': "לבניו של גזלן דהם
קודמים לכל אדם בחלק המגיעו ונחשב אותו כאילו מת הוא והרי בניו יורשים חלקו עם
אחיו והם אין באים מכחו אלא מכח אבוה דאבא" אך הטור כבר פסק כרש"י, לאחים
בני הנגזל.
וכ' הרא"ש:
"הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי... ואם
מת יחזיר ליורשיו".
וכתב הטור כאן על דברי הרמב"ם:
"וגם מ"ש ויעשה חשבון עם אחיו משמע שנוטל חלק בגזילה, זה
אינו, אלא אינו נוטל בה מאומה ,ואם אין לו נכסים שיוכל לוותר חלקו ממנה לוה
מאחרים ומשיב לאחיו כל הגזילה כדי לקיים מצות השבה".
ולהלכה פסק השו"ע חו"מ סי' שס"ז סעיף ה כרא"ש.
והרמ"א הוסיף את דברי הטור:
"הגוזל את אביו ונשבע לו ומת האב אם אין הגזילה קיימת או נשתנית
עושה חשבון עם אחיו על הקרן ואם הגזילה קיימת חייב להוציא הגזילה עצמה מתחת ידו
לפיכך נותן הגזילה לאחיו ועושה עמהם חשבון (וי"א דאינו נוטל כלום
נגד הגזילה ואם הוא עני ולא יכול לוותר חלקו לוה מאחרים והם באים ונפרעים מחלקו)
(טור ס"ה).
בנדון שלנו ממה נפשך, אם הכסף שאצל הנתבעת נחשב כפקדון של האם, הרי
שהוא שייך לכל היורשים מרגע פטירת האם. ואם הכסף שלקחה הנתבעת נחשב גזול
אצלה - להלכה היא גם צריכה להשיב לאחים, ולפי הטור משמע אפילו שהיא עצמה לא
מקבלת חלק וכן כתב הרמ"א בי"א.
כאן בענייננו לא נגדיר את מעשי הנתבעת כגזל אלא כספק ממון שבא לידה
שלא כדין, ולכן מצד אחד לא נאמר כטור ורמ"א שתפסיד את חלקה, אך מצד שני היא ודאי
צריכה לחלוק עם האחים את כל הכסף שהיא משכה אליה, בניכוי כספים המגיעים לה.
לגבי 3. כיצד יחלקו מה שמוסכם ביניהם לחלק
לגבי 87,445.94 ₪ שהנתבעת
מסכימה שיש לחלק ביניהם, זה ממון שאין ספק לגביו שהוא נופל לפני היורשים ואין
לנתבעת שייכות אליו. אלו כספי הנפטרת העוברים על פי תורתנו הקדושה ליורשים מיד
בפטירת האדם. כך גם לגבי כסף שנותר בחשבון או כל כספים אחרים שברשות האם בעת
פטירתה. עם זאת בית הדין אינו מכניס עצמו בין האחים והם למעשה צריכים לפעול על פי
צוואת האם שכפי שנמסר לנו הורתה על חלוקה שווה בין האחים.
לגבי 4. כיצד לחלק מה שלא מוסכם
בהמשך לסעיף הקודם, מצוה לקיים דברי המת כפי שנפסק בסימן רנ"ב
סעיף ב, ולדברי התשב"ץ יש מצווה לכל אדם לקיים דברי המת ולא רק ליורשים. לכן נורה
שמה שיוכרע לדינא כממון העובר ליורשים, יחולק בהתאם לצוואת האם לחלקים שווים בין כל
האחים. ואף שאיננו יודעים אם האם נתנה ביד שליש או לא, אך כבר כתבו אחרונים שצוואה
בערכאות כמוה בנתינה ביד שליש. ואף שהנתבעת מוחזקת בממון, אנו מורים לכבד את רצון
האם ולחלק בשווה ויש בזה משום מצוות כיבוד אב ואם, ומצוות נחלות, ומצוות גמילות
חסד עם המת.
לגבי 5. האם הבת יכולה על דעת עצמה להיות 'עובדת' ולקחת ממון
108,000 ₪ מתוך הסכום נמצאים בויכוח נוקב בין התובעים לנתבעת. לדברי
הנתבעת זה משקף את מאמציה הרבים בעת שהותה של האם בבית ר., ואילו לדברי תובעים זה
כלל לא היה דרוש ויש בבית ר. את כל מה שדרוש לאם. כמו כן הוסיפו התובעים בתכתובות
ששהות הנתבעת לעתים אף היתה לרועץ והפריעה לחברי הצוות. כמו כן טוענים התובעים שגם
הם שהו בבית ר. ולא עולה על דעתם להחשיב זאת כטיפול, ואין יתרון למאמצי הנתבעת על
פני ביקוריהם.
בענין זה ניתן לדון כאן כעושה טובה לחברו ע"פ סימן רס"ד האם
הוא רשאי לבקש על כך שכר וכמה, וכן על פי דין היורד לנכסי חברו בסימן שע"ה.
ע"פ סימן רס"ד כאשר אדם עושה טובה לחברו על חשבון מה שהיה
עושה עבור עצמו, "אין לו אלא שכר הראוי לו" (רס"ד ג) הנתבעת צריכה
להוכיח שעבודתה נחשבת טובה לתובעים או לאמא. התובעים עצמם טוענים שאין זה כך. הם
עצמם היו מגיעים לבקר והנתבעת לא עזרה להם כביכול על ידי ביקוריה ושהותה עם האם.
מאידך אם הכסף כבר אצל מי שעשה טובה, לכאורה אין מוציאים מידו:
"במה דברים אמורים בשלא נתן לו, אבל אם נתן לו בכל אלו הדברים
אינו יכול להוציא מידו" (שו"ע חו"מ רס"ד ח)
לכאורה לאור העובדה
שהנתבעת היתה בהתחלה מיופת כח בהסכמה לטפל בכספי האם, אפשר לראות בכך שהתובעים
'נתנו לה', אך ביולי 2021 האחים הבהירו שדעתם אינה נוחה מכך ומאותה עת הם לא 'נתנו
לה'. אלא היא לקחה בעצמה.
מאידך כתב הרמ"א שם בסעיף ד:
"וכן שנים שנתפסו והוציא אחד הוצאות, אם השני יצא מן המאסר בלא
השתדלות חבירו, אין חייב ליתן לחבירו כלום הואיל ולא התנה עמו".
בנידון דידן הנתבעת לא התנתה עם התובעים באף שלב. לדבריהם הם לא ידעו
ולא הסכימו לשכר זה, מה גם שלדבריהם הם לא הרוויחו מאומה ממאמציה, ובעצמם ביקרו את
האם וכולי. הנתבעת מצידה טוענת שזה כן היה מוסכם על התובעת ב. כ..
בסוף דבריו מביא הרמ"א שם את דברי הר"ן:
"וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחינם
עשית עמדי הואיל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו".
כאן ניתן לומר שמצד האם עצמה היא זו שהנתבעת עשתה עמה טובה, ועליה
ליתן שכרה. במקרה הזה יש כמובן גם שכר קיום מצוות כיבוד אב ואם. אם נדון את הנתבעת
כמטפלת העובדת ועושה טובה לאם ואולי גם קצת לתובעים, ובוודאי על חשבון זמנה, 'צריך
ליתן לו שכרו'. בנוסף לכך עד מחאת האחים, טוענת הנתבעת שזה היה בהסכמת האחות.
לפיכך על התקופה שבין 20/4/2021 עד יולי 2021 (כשלושה חודשים, עד מחאת
האחים) המוציא מחברו עליו הראיה ולכן 9,000 ₪ יישארו בידי הנתבעת.
לגבי 99,000 הנותרים (מתוך 108,000 שהיא דורשת) לאור כל האמור קיים
ספק השקול האם יש לנתבעת זכות בממון זה כשכר או לא. לפיכך נדון מצד דין היורד לשדה
חברו. בסימן שע"ה א פסק מרן
"היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה העשויה ליטע
אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה ונוטל מבעל השדה, ואם אינה עשויה ליטע
שמין לו וידו על התחתונה".
מי שעובד ברכוש חברו אפילו ללא רשות והדבר הינו לטובת החבר שאכן
התכוון לעשות עבודה זו, על החבר לשלם לזה שעבד. ואם העבודה נעשתה באופן שהחבר לא
תכנן כלל לעשות, ידו של הפועל על התחתונה, ושמין לו.
מה 'שמין' כתב הסמ"ע:
"פי' שאם השבח יתר על ההוצאה נותן לו ההוצאה, ואם הוצאה יתירה על
השבח אינו נותן לו בהוצאתו אלא שיעור השבח"
כאן לא שייך ענין שבח אלא רק 'הוצאה'. הימים והשעות שהיא היתה שם, כביכול
שלא ברשות, אך בכל זאת 'עבדה', נחשיב כהוצאה. כאן אפשר להסתייע בדברי מרן שם בסעיף
ח:
"כל מי ששמין לו בין שהיתה ידו על העליונה בין שהיתה ידו על
התחתונה, אינו נוטל כלום עד שישבע בנק"ח כמה הוציא, ואם אמר יבואו הדיינים
(ל' הטור הבנאים) ויעשו שומת ההוצאה והרי היא גלויה לעיניהם וישערו העצים והאבנים
והסיד ושכר האומנים בפחות שבשעורים שומעין לו ונוטל בלא שבועה".
בית הדין יחליט מה השכר הראוי למספר שעות כאלו.
אולם התובעים מערערים על עצם העובדה שהיא 'עבדה'. לדבריהם היא לא עשתה
משהו משמעותי יותר מהם, וכל בן אמור לבקר ולסעוד את הוריו. מה גם שלדבריהם מעשיה
רק הפריעו ואם כן כיצד אפשר להגדיר אותה כפועלת.
כמו כן הנתבעת עצמה הודתה - "ברגע שהתברר לאחותי שאני מקבלת שכר
עבור עבודה שאני עושה היא לא הסכימה" כלומר למעשה על דעת עצמה היא לקחה שכר מחשבון
האֵם.
נציין ששכר שהנתבעת קבלה מביטוח לאומי היא קבלה דרך חשבון האם ולא
באופן ישיר. לכן אנחנו לא דנים על שכר זה כהכנסה נוספת, אלא מבחינתנו כל מה שמשכה
הנתבעת החל מ-4/2021 כולל את כל השכר וההוצאות, כי לא הוצגו לנו נתונים שהיא קבלה
בנוסף לכך משהו מביטוח לאומי בתקופה הזו.
למרות שהתובעים לא חולקים על העובדה שהנתבעת השקיעה יותר מהם בנוכחות
בבית ר., צריך לזכור שמדובר על תקופה שהאם היתה תחת השגחה וטיפול מקומי 24*7 על ידי
הצוות המקצועי במקום. ולמרות שברור שטוב וחשוב שיש בן משפחה קבוע במקום, מכל מקום
כאמור האחים מחו ב-7/2021 על כך שהנתבעת רואה בכך 'עבודה' ונוטלת שכר.
על פי דברי מרן בסימן י"ב סעיף ה
"יש כח לדיין לעשות דין כעין הפשרה
במקום שאין הדבר יכול להתברר".
כלומר במקום שיש ספק ניתן לפשר. וכמו שכתב מרן
שם בסעיף ב'
"וכל בית דין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח".
כיון שהנתבעת מוחזקת ובאופן חלקי הצדק
איתה, יש לחייבה להשיב שליש ולהותיר ברשותה כדמי בשר בזול "שהוא שני
שלישים" (שמא, ד).
לאור האמור לעיל, כפשרה בשל הספק שמא לא מגיע לה תשלום כטענת האחים
שהיא אינה באמת 'פועלת', ומאידך מגיע לה סכום סמלי עבור טירחתה היתרה מצד דין פועל
ששמין לו וידו על התחתונה, מה גם שהיא המוחזקת וכל המוציא מחבירו עליו הראיה,
לפיכך נחשיב 2,000 ₪ לחודש שהם שני שליש מהשכר של 3,000.
2,000 לחודש על 33 החודשים הנותרים– ס"ה 66,000 ₪
ס"ה שכר 3 שנים - 75,000 ₪ (66+9)
לגבי 6. האם יש לנכות 89,600 ₪ כהוצאות מתוך הסכום הכולל.
התובעים מודים שהנתבעת מסרה לידיהם ביולי-2021 89,600 ₪ אשר חולקו לאחר כשנה בין התובעים ד. ב.
וי. א.. עם זאת הם אינם מחשיבים זאת כהוצאה מוסכמת כיוון שלטענתם זה הצטבר מיתרה
קודמת ולא מהסכומים שהנתבעת משכה במזומן על פי הטבלה.
הנתבעת מצידה טענה שיש לנכות את הסכום הזה והוא חלק ממשיכות אלו, כפי
שציינה במסגרת חילופי דוא"ל לאחר הדיון הראשון (כמפורט בנספח ו)
בנושא זה על פי התאריכים מוכח כדברי הנתבעת. 89,600 ₪ נמסרו לתובעים
לדבריהם בחודש 7/2021. מעיון בטבלה שהציגו התובעים עולה כי בין 20/4/2021 עד תחילת
יולי 2021 משכה הנתבעת 108,000 ₪. ובחודש יולי 2012 היא משכה 16,200 ₪ נוספים.
כלומר כאשר ביולי 2021 הם דברו איתה על הכסף שברשותה, אחרי 3-4 חודשים של משיכת
כסף – ובניכוי תשלום הוצאות מסוגים שונים בין אם מוסכמים ובין אם לא- זה בהחלט
מתאים לסכום 89,600 ₪ שהיא אמרה ומסרה לידיהם.
לטענת התובעים היא צברה סכום זה לפני כן, אך התובעים לא הציגו בפנינו
אף ראיה לכך, מה גם שעל פי דבריהם היא היתה אמורה לכאורה לומר להם שעד כה הצטברו מעל
200 אלף ₪, ולא רק 89 אלף ₪ (108+16.2 משיכות מזומן, ועוד 89.6 לכאורה מהעבר, פחות
30 אלף פקדון)
הואיל ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכל הנתונים שבידינו מתייחסים
לחודש 4/21 והלאה, ושני הצדדים מסכימים שביולי 21 היא ציינה שיש ברשותה (רק) 89.6 אלף ₪, העולה מכך שיש
להוריד סכום זה מסכום המשיכות שהיא משכה, שכן היא כבר מסרה לידיהם סכום זה.
לגבי 7. דין הממון השנוי במחלוקת
עד כה העולה מכל האמור הוא –
-
100,000 – חולקו
כבר בהסכמה (בין ב. כ. וש. ח.)
-
89,600 – הנתבעת
כבר העבירה לתובעים (וחולקו בין ד. ב. וי. א.)
-
75,000 – שכר 3
שנים בתקופת בית ר. לפי בית הדין
-
37,400 – הוצאות מוסכמות על התובעים (נספח ב)
ס"ה – 302,000 ₪ שהנתבעת אינה צריכה להשיב.
יתרה להמשך הדיון: 441,445.94 פחות 227,200 = 139,445.94 ₪
מתוכם 87,455.94 ₪ על פי חישובי הנתבעת עצמה יש לחלק
(כפי שעלה מטיעוני הנתבעת בפתח הדיון לעיל)
לפיכך היתרה שיש לדון בה היא:
139,445.94 פחות 87,455.94 = 51,990
₪
נפנה כעת לחישובי ההוצאות שהגישו הצדדים:
ההוצאות המוסכמות על פי התובעים הן 37,400 ₪ (נספח ב) ואילו לפי
הנתבעת ההוצאות היו 57,000 ₪ (נספח ו)
דהיינו יש ויכוח על 19,600 ₪ (57,000 פחות 37,400) האם הן
הוצאות מוצדקות או לא.
כל מה שבאמתחתה מעבר לסכום זה אין עליו ויכוח ויש לחלקו. לכן 32,390
₪ נוספים יש לחלק (51,990 פחות 19,600)
כעת נדון לגבי 19,600 ₪ הנ"ל.
הואיל וההוצאות לא מוסכמות ועל חלקן יש ויכוח נוקב, נדון כדין שומר
שהפקדון נעלם ממנו וכדין ממון שהגיע אליה שלא כדין.
כבר ראינו לעיל בדין גזלן מאביו- שיש להשיב את הממון לכל היורשים,
וי"א שהגזלן לא מקבל מאומה. איננו חלילה אומרים שמישהו כאן גזלן, אך היסוד
הנלמד מכך שיש לחלק בין היורשים.
דין שומר וירושה מצינו בילקוט שמעוני שמות, רמז שמ"ו:
"רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת מקל וחומר ומגזרה
שוה. נאמר בשומר שכר 'אם לא שלח ידו' ונאמר בשומר חנם 'אם לא שלח ידו', מה שומר
שכר שנאמר 'אם לא שלח ידו' פטור בו מן היורשים, אף שומר חנם שנאמר 'אם לא
שלח ידו' פטור מן היורשים" (מובא גם בספר הקנה מד)
כלומר לגבי חצי כשומר - אם לא שלח ידו פטור מן היורשים. האם כאן זה
נחשב 'שלח ידו' או לא? אם לא שלחה ידה - זה לא ליורשים ופטורה מלהעביר. ואם כן שלחה
- חייבת לשלם מכיסה. כאמור יש כאן ויכוח נוקב לגבי ההוצאות, האם זה נעשה בתמימות וביושר
והכל מוצדק או שמדובר ברשלנות או כוונת מכוון.
לפיכך חצי 'פטור מן היורשים' כדין שומר שלא שלח ידו והיא תשאיר ברשותה
9,800 ₪
וחצי עליה להשיב - כלומר לחלק בין האחים 9,800 ₪ - אי מצד
'הגוזל ממון אביו' או מצד רשלנות כשומר אשר שלח ידו.
העולה מדברינו שסך הכספים שמשכה הנתבעת מחולקים כדלהלן:
1.
89,600 (חולק
בחלוקה א – ד. ב. וי. א.)
2. 100,000 (חולק בחלוקה ב – ב. כ. וש. ח.)
3. 75,000 (שכר 3 שנים לפי החלטת בית הדין. נשאר אצלה)
4. 37,400 (הוצאות שהתובעים מודים לדברי נתבעת)
5. 9,800 (חצי מהממון המסופק שנשאר אצל הנתבעת)
6. 9,800 (חצי מהממון המסופק שיש לחלק בין כולם)
7. 32,390 (כסף באמתחת הנתבעת יתר על הוצאותיה שיש לחלקו בין כולם)
8. 87,455.94 (יתרה לחלוקה לשיטת הנתבעת על פי הדוא"ל)
------------------
441,445.94
לפיכך על הנתבעת להעביר לחלוקה:
9,800 (סעיף 6
בחישוב לעיל)
32,390 (סעיף 7)
87,455.94₪ (סעיף 8)
------------------------
ס"ה - 129,645.94
₪ לחלוקה בין כל 5 האחים, כולל היא עצמה.
התשלום יבוצע לאחר קיזוזים והתאמות לאור הוצאות פרטניות (כגון 400 של ב.
כ.) או חובות עבר (כגון השלמה
ל50K לי. א. וד. ב.) או חובות
קיימים (כגון תשלום לעושה המציבות) וכל על זה הדרך, בהסכמה ובחלוקה שווה.
החלטה:
עובדת היות הנתבעת מורשית חתימה ושותפה בחשבון האם, נועדה לדעת בית
הדין לשמור ולבקר את הוצאות והכנסות האם. זה לא נותן לנתבעת בעלות על כספי האם. עם
זאת בתור בעלת זכות חתימה בחשבון היא היתה מוסמכת להחליט מה להוציא עבור האם, כל
עוד לא נקבע בין האחים תנאי אחר או מנגנון אחר לקבלת החלטות כאלו.
דרישת האחים בחודש 7/2021 להפסיק את סמכויות הנתבעת בחשבון מבטאת אי
הסכמה עקרונית להוצאות שאינן מוסכמות, ולכן למשל משיכת משכורות היתה צריכה להיות
מוסכמת מראש וכתובה וחתומה על ידי האחים. לבית הדין לא הוצג הסכם כזה.
כמו כן כספים שחולקו בין האחים בחיי האם וכספים שהוצאו באופן מוסכם
-גם אם למפרע- לפני פטירת האם -מאי דהווה הווה.
כספים שהוצאו על ידי הנתבעת לפני פטירת האֵם לטובת האם לשיטתה, ולא
מוסכמים על ידי האחים, בית הדין החליט לאשר חלק ולדחות חלק. דו"חות חניה שצברה
הנתבעת למשל אינם יכולים להיחשב כהוצאה לטובת האֵם לענין זה.
כספים שהנתבעת משכה בחיי האם ואינם מוצדקים צריכים להיות מחולקים בין
היורשים, לא גריע מדין גוזל או שומר ששלח ידו, וכן חלק מההוצאות שבספק. על פי
החלטת בית הדין הסכום נקבע על 42,190 ₪ כפי שפורט לעיל (9800+32,390). זאת בנוסף
לסכום של 87,455.94 ₪ שעל פי חישובי הנתבעת עלה כי נותרו לחלוקה.
לגבי הטיפול שהיא טוענת שמגיע לה תשלום משכורות בסך 108,000, יש כאן
דין של עושה טובה לחברו שלא ברשות או של יורד לנכסי חברו שלא ברשות ששמין לו וידו
על התחתונה. לכן בית הדין החליט להעמיד סכום זה על 75,000 ₪ כפי שפורט לעיל.
עוד החליט בית הדין על פי הנתונים שהוצגו לו שיש לנכות ממשיכות המזומן
סך של 198,600 ₪ אשר חולקו כבר בין 4 אחים: ב. כ., ד. ב., ש. ח. וי. א..
לאור כל האמור על הנתבעת להעביר לחלוקה בין כל האחים סכום של 129,645.94
₪
דהיינו 25,929.2 ₪ לכל אחד, כולל היא עצמה.
בחלוקת הכספים ביניהם יביאו היורשים בחשבון קיזוזים בגין חובות אחד
לשני מהעבר (כגון פערי המשיכות הגדולות שכבר נלקחו – 50K לאחיות ב.
כ. וש. ח., לעומת 44.8K לאחים ד. ב. וי. א.) וכן החזרי הוצאות (כגון 400 שדורשת ב. כ.), וכן
תשלומים שיש עדיין לשלם לגורמים שונים.
כסף אחר שאינו חלק ממה שמשכה הנתבעת במזומן עד פטירת האם, כגון מה
שהיה עדיין בחשבון הבנק, חסכונות ופקדונות, יש לחלק על פי הוראות הצוואה.
לסיום נזכיר את רצונה של האם ז"ל שרכושה יחולק בין כל האחים חלק
כחלק בשווה. משמע שהיא ודאי רוצה לראותם מסכימים, משלימים ומכבדים זה את זה ואת
זכרה.
בברכת האמת והשלום אהבו,
באנו על החתום:
הרב נועם מייזלס - אב"ד (-)
הרב חגי להב – דיין (-)
הרב צחי פנטון – דיין (-)
נספחים:
נספח א. הוצאות מוסכמות על התובעים כפי שהציגו בדיון:
·
הוצאות כלליות
עבור האם: 6,000
·
משיכה עבור
הנתבעת: 50,000
·
משיכה עבור
האחות ב. כ.: 50,000
·
הוצאות שבעה:
9,100 (פירוט בהערה*)
·
מציבת האמא:
10,500
·
מציבת סבתא: 3,000
·
אזכרה ד. : 1,000
·
מנורות
ביכ"נ א. ר.: 1,500
-----
ס"ה שימוש בכספים: 131,100
מתוכם 100,000 ₪ שחולקו בין ב. כ. וש. ח., ועוד 31,100 ₪ הוצאות
מוסכמות
* הערה: הוצאות
שבעה מוסכמות על התובעים:
·
אולם: 3,000
·
אמבולנס: 600
·
קניות: 500
·
קניות: 500 (כך במקור, מופיע
פעמיים)
·
שבת: 2,500
·
שונות: 2,000
-----
ס"ה: 9,100
נספח ב: סכומים נוספים שהתובעים הסכימו להכיר בהם.
להלן התייחסות התובעים כפי שהתקבל בדוא"ל, בתגובה לפירוט שהתקבל מהנתבעת
(מסמך מתאריך 4/6/2024)
·
קייטרינג שבעה: 7,000
·
קניות אוכל
לשבעה: 2,000
·
השכרת אולם
לשבעה: 3,000
·
קניית
חד"פ: 400
·
יפוי כח ב. כ.:
500
·
הוצאות לאמא:
4,000
·
מתנות לרופאים: 2,500
(מתוך 5,000. שיוסכמו רק אם יוצג פירוט או חשבוניות)
-----
ס"ה הוצאות מוסכמות נוספות על התובעים: 19,400 ₪
נוריד מכך את 'ההוצאות לאמא' בסך 4,000 ₪ שכן כבר בדיון
התובעים הסכימו להכיר בהוצאות לאמא אף ביותר מכך (6,000 ₪)
ההוצאות הקשורות לשבעה על פי הדוא"ל הן – 12,400 ₪ (7,000+2,000+3,000+400).
הואיל וכבר בדיון הראשון התובעים הסכימו
להוצאות שבעה בסך 9,100 ₪ (3,300 פער) לכן נוריד 9,100.
יתרה (19,400-4,000-9,100 = ) - ס"ה הוצאות נוספות מוכרות: 6,300 ₪
(במילים אחרות, הוצאות נוספות מוכרות: יפוי כח 500, מתנות לרופאים
2,500, תוספת להוצאות שבעה 3,300, ס"ה 500+2,500+3,300 = 6,300)
בתוספת הפירוט בנספח א' עולה כי סך ההוצאות המוסכמות על התובעים הן 37,400
₪ (6,300 + 31,100)
נספח ג: 400 ₪
עוד ציינו
התובעים בדוא"ל שחייבים לב. כ. 400 ₪: 200 לדרשן + 200 לקברן.
נספח ד: 4,500 ₪
צויין בדוא"ל של התובעים כי סכום 4,500 ₪ שהנתבעת השתמשה
לעמדת טעינה - מקוזז עם הוצאה מוסכמת של 4,500 עבור אזכרה. לא הוסבר באיזו הוצאה
נוספת מדובר ולכן אנו לא מוסיפים ולא מורידים סכום זה.
נספח ה: פירוט הוצאות על פי דף מצולם שהגישה הנתבעת:
·
מנורה בבית
כנסת: 1,500
·
מציבה אמא:
10,500
·
קייטרינג בשבעה: 8,000
·
קניית אוכל
בשבעה: 2,000
·
שכירת אולם
לשבעה: 3,000
·
קניית
חד"פ: 400
·
כללית הוראת
קבע: 3,000 {הערת בית הדין: הו"ק לא שייכת למשיכות מזומן}
·
'כח דין ב. כ.'
(יפוי כח?) : 500
·
הוצאות לאמא: 4,000 (קניות סבונים,
בושם, שמפו וכו' במהלך שהותה 'בבית רפואה')
·
ספר לע"נ
אבא: 500
·
פדיונות נפש אצל
הרב: 4,800
·
מתנות לצוות
הרפואי בחגים וימי הולדת: 5,000
·
עו"ד
ניצולי שואה: 8,500 {הערה: לטענת התובעים יצאו עבור זה 7,000 ₪ לפני התקופה
המדוברת ולא נכללים במזומן שהם הציגו שהיא משכה} {נכתב בצד: 30/4/2021}
·
שכר כמטפלת 3
שנים: 108,000
·
'חולק בין האחים' (50+50) : 100,000
ס"ה: 259,700
₪
נוריד מכך 3,000 שח של הוראת קבע שלא קשורות למשיכות במזומן. ס"ה
יתרה 256,700 ₪
(ניתן לחלק כך:
100,000 – חולקו לב. כ. וש. ח.
108,000 – שכר לש. ח. 3 שנים כשהאם בבית ר.
48,700 – הוצאות אחרות)
יצויין שיש סכומים נוספים שצויינו בדף בנפרד ולא נרשמו ברשימת ההוצאות
הנ"ל בצורה מסודרת :
·
מטפלת מחליפה: 500 {הערת בית הדין: אם
היא שלמה למחליפה ובמקביל מושכת שכר לעצמה, אי אפשר לדרוש זאת בנוסף}
·
דו"חות
חניה: 700 {הערת בית הדין: הוצאה זו בכל מקרה אינה יכולה להכלל בהוצאות
מוכרות}
-----
נספח ו: הסכומים שהנתבעת טוענת כהוצאות במענה לדוא"ל
·
משיכה עצמית
מוסכמת: 50,000
·
משיכה עבור ב.
כ.: 50,000
·
משיכה עבור ד.
ב. וי. א.: 89,000 {סכום שהאחים טוענים שהוצא לפני התקופה המדוברת}
·
הוצאות: 57,000
·
משכורות:
108,000 {שכר כמטפלת 3 שנים. הוצאה שהאחים לא מסכימים}
------
ס"ה שימוש בכסף לדברי הנתבעת על פי הדוא"ל: 354,000
₪
(הנתבעת רשמה עוד 70,000 ₪
שעדיין נמצאים אצלה וכן 20,000 שיש עדיין בחשבון, ס"ה 90,000 ₪, והגיעה
ל- 444 אלף, אך לעיל אנו מתייחסים לחלק הרלוונטי להוצאות).
