בס"ד


מס. סידורי:14241

רואה חשבון שהעביר תיקי לקוחות לשותפו

שם בית דין:מעלה אדומים
דיינים:
הרב גולד תנחום
הרב ורהפטיג איתמר
הרב זולדן יהודה
תקציר:
הנתבע, שמעון, קיבל שירותי ראית חשבון מרואה חשבון במשך שנים, ונתן בו את אמונו המוחלט. לאחר אירוע מוחי שעבר הרואה חשבון, הוא הכניס שותף לעסק והעביר אליו תיקי לקוחות ובתוכם של הנתבע. המשך שנתיים השותף - התובע, טיפל בתיקו של הנתבע, אך כעת הנתבע מסרב לשלם בטענה שמעולם לא הסכים להעביר אליו את הטיפול בתיק, ומעבר לכך עבודתו לקויה והוא הסב לו נזק כספי.
פסק הדין:
הדין הוא, שהנתבע חייב לשלם לתובע את מלוא הסכום.
אך הצדדים התפשרו בניהם על תשלום סך 4000 ש"ח, ולכן הפסק מתייתר.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך: כ' חשון תשפ"ה

להערה על פסק זה לחץ

רואה חשבון שהעביר תיקי לקוחות לשותפו

בין: ראובן - התובע

לבין: שמעון - הנתבע

 עובדות המקרה

ראובן, התובע, מנהל משרד רואי חשבון, העניק שירות (דוחות לרשויות המס) לנתבע במהלך השנים 2024-2023. על שירות זה הוא דורש תשלום בסך 6,300 ש"ח. שמעון, הנתבע, קיבל שירותי ראיית חשבון מלוי, החל משנת 2015, וביניהם התפתחו יחסי אמון עד כדי כך שהנתבע נהג להפקיד בידי לוי פנקס צ'קים פתוח. בעקבות אירוע מוחי שעבר לוי, יצר לוי בשנת 2023 שותפות עם ראובן התובע והעביר לטיפולו את תיקי לקוחותיו, ובהם גם את תיקו של שמעון. שמעון ידע על השותפות הזו, אך היה בטוח שלוי ממשיך לטפל בתיקו.

טענות הצדדים

ראובן טוען שהוא נתן לשמעון הנתבע שירות במשך שנתיים אלו, ולא קבל את שכרו. הנתבע הודה שהוא אכן לא שילם עבור שנתיים אלו. אך הנתבע טען שתי טענות מרכזיות בפני בית הדין מדוע הוא אינו משלם:

א. מעולם לא הכיר ולא פגש את ראובן התובע ולא הסכים להעברת הטיפול בענייניו אליו.

ב. עבודתו של ראובן היתה לקויה וגרמה לו נזק בסך 5,000 ש"ח, בשל אובדן זכאות לסובסידיה עבור מעונות.

דיון והכרעה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, בית הדין דוחה את טענות הנתבע מהנימוקים הבאים:

באשר לטענה הראשונה:

אף שראוי היה שהתובע יידע את הנתבע על כך שהוא זה שמטפל בתיקו ולא לוי, אין בכך כדי לפטור מתשלום עבור השירות שניתן בפועל. זאת מכמה טעמים: ראשית, הנתבע ידע שלוי מנהל משרד עם עובדים שעושים את ראיית החשבון הנדרשת, והנתבע לא אמור להכיר את כל העובדים במשרדו של לוי. שנית, על פי דין "נהנה" המעוגן בשולחן ערוך (חושן משפט סי' רסד, ד), אדם שנהנה משירות חייב בתשלום, אף ללא הסכמה מראש. עיקרון זה מתחזק מהדין המובא בשולחן ערוך (חושן משפט סי' קפה, י; ביאור הגר"א חושן משפט סי' פז, קיז) לגבי חובת תשלום למתווך או שדכן אף ללא הסכם מראש.

יתרה מזאת, הגמרא במסכת בבא מציעא (עו, א) קובעת, וכך נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סי' שלו, א), כי "השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו - נותן לו שכרו משלם, וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנהו". מכאן שכאשר לוי העביר את התיק של שמעון לראובן, וראובן או מישהו אחר ממשרדו ביצע אותה עבור שמעון, חייב שמעון בתשלום.

באשר לטענה השנייה:

אם הטענה היא בגדר נזיקין, כלומר, שהתובע גרם לו הפסד של 5,000 ש"ח, הדין הוא שגרמא בניזקין פטור. אמנם, יש מצבי גרמא שמוגדרים כגרמי, שחייבים בהם מן הדין, כך שיתכן שגרמא של פועל שהתרשל תחשב כגרמי. הרב יצחק זילברשטיין, באחד משעוריו, הביא כדוגמה עובד בחנות שהכריזה על מבצע הנחות לשבוע. בסוף השבוע הפועל התבקש להסיר את המודעה על ההנחה ושכח לעשות כן, ולכן בעל החנות נאלץ למכור במחיר ההנחה גם בשבוע שאחריו. העובד חוייב בהפסד שגרם לבעל החנות, כי המעביד סמך עליו [ראה ב"ק צט, ב]. דוגמה דומה מובאת בב"מ עג, ב: יהודה ביקש מיוסף לקנות לו יין בזול במקום שנקרא זולשפט. יוסף התרשל ולא קנה, וחוייב לשלם ליהודה את דמי הפסדו, שהרי יהודה סמך עליו.

אין צורך לדון בכל פרטי הדין, שכן כאן, כאמור, התובע לא היה עובד ישיר של הנתבע, וכלפיו אין טענת 'עליך סמכתי'. יתר על כן, הנתבע כלל לא הכיר אותו.

ואם הוא טוען שקיבל עבודה גרועה, ועליו לשלם רק חלקית, כשווי ההנאה שקיבל, לכאורה הנתבע יכול לבוא בטענת אונאה במחיר, שנדרש ממנו תשלום מעבר לשווי העבודה שקיבל. אמנם, אין אונאה בעבדים וגם לא בפועלים, אבל יש אונאה בפועל קבלן [שו"ע חו"מ רכז, לו]. וכאן ראובן מוגדר כקבלן.

גם כאן, אין לנו צורך לעסוק בפרטי דין אונאה. התובע, ראובן, מכחיש את הטענה.

שמעון טען שראובן עשה עבודה לא טובה, מאחר שאם ראובן היה מדווח לרשויות המס על הכנסה גבוהה יותר של שמעון בשל היותו עוסק מורשה, שמעון היה זוכה לסבסוד בדמי מעונות בסך 5,000 ש"ח. אולם ראובן טוען כי הוא עשה את החישובים הנדרשים לצרכי מס על פי הקבלות שנמסרו לו. יתר על כן, אם היה מדווח על רווח שנתי של שמעון בסכום שהוא למעלה מ100,000 ש"ח, שזהו סכום שמתאים לעוסק מורשה, היה שמעון מפסיד סכום רב של מיסים ומע"מ, ויצא שכרו בהפסדו. שמעון טוען כי בעבר, כשהוא היה לקוח ישיר של לוי, לוי ידע לתמרן בדוחות, כך שיכול היה להרוויח גם את הסבסוד במעונות מבלי שיפסיד. אך שמעון לא הוכיח זאת. ראובן השיב שהוא עובד רק לפי החוק, ואין דרכו לעשות כל מיני תרגילים ופעולות לא חוקיות או ספק חוקיות. לדבריו, אם יש לשמעון טענות שיפנה אותם למר לוי.

מאחר ששמעון לא הוכיח את טענותיו, וברור שראובן עשה את עבודתו כנדרש על פי חוק ובהתאם לנתונים והקבלות ששמעון הגיש לו, על שמעון לשלם לראובן את דמי התביעה בסך 6,300 ₪.

פסק הדין

לאור האמור לעיל, בית הדין מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את מלוא סכום התביעה בסך 6,300 ש"ח. לבקשת הנתבע ולפנים משורת הדין, התשלום יתבצע בארבעה תשלומים חודשיים שווים, כאשר התשלום הראשון יחל שבוע לאחר קבלת פסק דין זה.

הודעה

בטרם הספקנו לשלוח את הפסק דין לצדדים, הם הודיעו לנו שהגיעו להסכם ביניהם (בתיווכו של לוי), לפי הנתבע ישלם לתובע 4,000 ש"ח, כך שהתיק נסגר ללא פסק דין מחייב. עם זאת, יש חשיבות לפרסום הפסק בבחינת יגדיל תורה ויאדיר.

 

ניתן ביום כ' בחשון תשפ"ה

על החתום:

הרב תנחום גולד                       הרב איתמר ורהפטיג                הרב יהודה זולדן

דיין                                           אב"ד                                        דיין

 

תגיות