נזילת מים מדייר עליון לתחתון, ונזקי רעש מזגן

בענין תביעת נזיקין מחמת נזילת מים מדייר עליון לתחתון, וכן בענין חיוב השתתפות הדיירים באיטום גג הבנין, וכן בענין נזקי רעש של מזגן.

תאריך ומקום הדיון: הדיון התקיים בבית הדין לממונות קריית גת 'אמת ומשפט שלום' של מערך בתי הדין 'לכתחילה' בתאריך ט' אלול התשפ"ד.

תאור המקרה:

התובע מר... 

הנתבע מר...

התובע והנתבע דרים בבנין דירות משותף בן שתי קומות בלבד, בו התובע הוא הדייר התחתון (דירה מס' 1) והנתבע הוא הדייר העליון (דירה מס' 3). 

טענת התובע: 

התובע תאר שבחלק מדירתו הממוקם מתחת למקלחון של הנתבע ישנה נזילת מים מהתקרה כבר קרוב לשבע שנים, באופן שכל אימת שבני משפחת הנתבע משתמשים במקלחון מחלחלים מים דרך התקרה לדירתו ויוצרים נזקים של רטיבות, טחב, קלקול הטיח של תקרת השירותים והאמבטיה שלו, קלקול טיח במטבחון הצמוד, נזק לארונית מטבח, נפילת טיח לתוך ביתו. כמו כן טוען התובע שהנזק גם הגיע למערכת החשמל והדבר גרם לו כמה וכמה פעמים לנפילת החשמל בביתו, ופעמים שהיה כן גם בשבתות שנמנע ממנו לתקן. התובע מתאר שזהו נזק שקשה לו מאוד לסבלו. לשאלת הדיינים האם המים מחלחלים מיד כשהנתבע פותח את ברזיו או רק לאחר זמן מה, ענה התובע שאינו יודע לומר בזה דבר ברור. עוד סיפר התובע שבתחילת הנזק הנתבע הזמין בעל מקצוע שיטפל בבעיה ואכן עבודתו הועילה לכשבעה עד שמונה חודשים אך שוב הבעיה חזרה. כמו כן חברת הביטוח של דירת הנתבע הגיעה כמה וכמה פעמים לתקן את הנזקים שנגרמו לדירת התובע, אך זה הועיל לתקופה קצרה מאוד של כחודש וחצי ושוב הנזילה חזרה. כמו כן טען התובע שממה ששאל כמה וכמה אנשים שמבינים בזה, נאמר לו שהבעיה היא מהניקוז במקלחת של הנתבע וצריך לעשות שם תיקון מקצועי יסודי. על כן התובע דורש מהנתבע שיזמין לאלתר בעל מקצוע שיטפל בבעיה אחת ולתמיד.

טענת הנתבע:

הנתבע טוען שאכן בתחילת כניסתו לדירתו, כשגילה את בעיית הנזילה, הזמין בעל מקצוע שהפך את כל הריצוף של המקלחון ואף טיפל באינסטלציה בצורה יסודית, כשכל זה עלה לו בסכום של כ15,000-20,000 ₪, ועל כן אינו מבין איך יתכן ששוב יש נזילה לאחר שעשה תיקון כ"כ יסודי. עוד טוען הנתבע שהמוציא מחברו עליו הראיה, ועל התובע מוטל להוכיח שאכן הבעיה נובעת מדירתו כי שמא כל הרטיבות נובעת מבישולי אשתו של התובע ובפרט שמקומות אלו אטומים ללא אויר שיתכן שמחמת אדי הבישולים נוצרו כל הרטיבויות והטחב. כמו כן אומר הנתבע שכל אימת שהתובע ביקש הוא שילם מכספו דמי השתתפות לחברת הביטוח כדי שיתקנו לתובע את הנזקים. אך כעת הוא מבקש שהתובע יביא בעל מקצוע שיראה בדיוק מה הבעיה והוא מצידו מוכן לשלם את התיקון אחת ולתמיד.

טענות נגדיות של הנתבע על התובע:

בהזדמנות זו החליט הנתבע לעורר תביעות שיש לו על התובע, כשמסביר שבגין כך שהתובע החליט לתבוע אותו על נזילת המים על כן אף הוא החליט לפתוח דברים שעד כה שתק עליהם. ושתי טענות בפיו: 

א'. טוען הנתבע שהתובע ביקש ממנו להתקין מזגן קטן מתחת לחלון ביתו, ואכן הוא הסכים אך זה היה על דעת שיהיה באופן שלא יכער את הבנין ולא יעשה רעש, אך בפועל התובע התקין מזגן גדול וישן שמכער את הבנין וגם עושה רעש חזק, כך שכל פעם שמדליק אותו, הנתבע נאלץ לסגור את חלונו. אמנם תקופה ארוכה הוא הבליג על כך ולא מחה, אך כעת הוא דורש להסיר מזגן זה.

ב'. עוד טוען הנתבע שבגג המשותף של הבנין ישנה בעיה באיטום באופן שגורם נזילת מי גשמים לתקרת ביתו וגורם נזק לתקרה, וסבור שכיוון שהגג הוא משותף ושייך לכל הדיירים, על כל הדיירים לקחת חלק בתיקונו ועל כן דורש מהתובע להשתתף איתו בעלות האיטום של הגג.

נקודות לדיון:

א'. על מי מוטלת החובה לתקן את נזקי הנזילה מדירת עליון לתחתון, על המזיק או על הניזק? והאם ישנה חובה לשלם על הנזקים שכבר נגרמו לדירת התחתון?

ב'. האם ניתן לתבוע מניעת נזקי רעש של מזגן וכן כיעור הבנין מחמת המזגן?

ג'. האם שייך לומר בזה חזקה או מחילה?

ד'. האם חובת תיקון גג הבנין מוטלת על כל הדיירים הגרים בבנין או רק על מי שניזוק בפועל מהרטיבות בגג שזה הדייר העליון?

תקציר הדיון:

א'. בענין נזילת המים מהדייר העליון לתחתון, יש לחייב את הדייר העליון לתקן את הנזק באופן שהנזילה תופסק, הן מטעם שיש להחשיב נזק זה כנזק כמעט ישיר, והן מטעם שזהו נזק גדול שקשה לניזק לסבלו, וכן קשה לו מאוד לתקנו, והן מצד שכן החוק מחייב ויש לנהוג על פיו מצד מנהג המדינה עכ"פ.

ב'. בענין חובת התשלומין על תיקון הנזקים שנגרמו, כיוון שישנה מחלוקת הפוסקים אם ניתן לחייב על נזק שבא בצורה של גרמא, וכמו כן יש מקום לומר שזהו נזק של בור שפטור בו על כלים ודירה, וכמו כן היתה הבעת מחילה של התובע על נזקין אלו, על כן נראה שאין לחייב את הנתבע לשאת בתשלום הנזקים.

ג'. בענין התביעה להסרת המזגן. מאחר שהיתה שתיקה ממושכת מצד הניזק אין לו יכולת כעת למחות להסיר את המזגן מאחר ששתיקתו מהווה מחילה. 

ד'. לענין התביעה להשתתפות באיטום הגג, כפי הנראה מהרישומים של מתווה הדירה הרי שהגג נמצא בבעלותו של הדייר העליון ואם כן עליו בלבד מוטל לתקנו. שכן רק במקרה שישנה שותפות לכל הדיירים בגג מוטל על כולם להשתתף בתיקונו.

הדיון בהרחבה:

בענין תיקון נזילת המים מהדירה העליונה לדירה התחתונה

א. בראשית מאמר יש להקדים מה שנודע בשערים המצויינים בהלכות נזקי שכנים שנחלקו רבנן ורבי יוסי בפרק לא יחפור באופן ששכן מזיק לחברו בגרמא על ידי תשמישיו, האם על המזיק להרחיק את עצמו שלא יזיק או שעל הניזק להרחיק עצמו שלא יוזק, וקי"ל בזה כר' יוסי שעל הניזק להרחיק עצמו כמבואר בפוסקים (עי' רמב"ם הל' שכנים פ"י הל' ה' – ז' ושו"ע סי' קנ"ה סע' ד', ל"א – ל"ב). אולם מאידך קי"ל ג"כ שרבי יוסי מודי לרבנן בגירי דיליה (היינו שהנזק מגיע באופן כמעט ישיר מהמזיק) או אפי' בגרמא דגירי דיליה כמבואר בגמ' (ב"ב כ"ב ע"ב, כ"ה ע"ב ועוד). וידוע שנחלקו רבותינו הראשונים בגדר 'גירי דיליה' שמודה ביה רבי יוסי באיזה אופן בדיוק יש להגדיר הדבר כגירי ולחייב המזיק ובאיזה אופן זה גרמא בעלמא ואין לחייב. ונתייחס לזה להלן. 

ב. והנה אבן יסוד בענין נזקי שכנים, שאין לדמותן לדיני נזיקין רגילים השנויים בארבע אבות נזיקים. והיינו טעמא, כפי המבואר בדברי נתיבות המשפט (סי' קנ"ה ביאורים אות י"ח), שבד' אבות נזיקים יש לאדם אפשרות להשתמש בהם גם באופן ששומרם שלא יזיקו, כגון שישמור על שורו, על בורו, על אשו וכיו"ב. אך בנזקי שכנים מדובר שאם נצריכו לשמור על תשמישיו שלא יגרמו נזק, הרי שדבר זה ימנע ממנו להשתמש בהם כלל ועל כן לא הצריכתו התורה לבטל תשמישיו כדי שלא יזיק. ועל כן, כפי מאי דקי"ל שהלכה כר' יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו שלא יוזק, הרי כיוון שיש אפשרות לניזק להרחיק עצמו, לא חייבו את המזיק לבטל תשמישו.

ג. והנה בנדון דנן גבי דייר עליון המשתמש במימיו לצרכו, ומחמת כן נוזלים מים לדייר התחתון ג"כ נחלקו רבנן ורבי יוסי על מי מוטל להרחיק עצמו שכן איתא בגמ' ב"מ פרק הבית והעליה (קי"ז ע"א): הנהו בי תרי דהוו דיירי, חד עילאי וחד תתאי. איפחית מעזיבה. כי משי מיא עילאי - אזלי ומזקי לתתאי. (מי מתקן)? רבי חייא בר אבא אמר: העליון מתקן, ורבי אלעי משום רבי חייא ברבי יוסי אמר: התחתון מתקן. וסימן ויוסף הורד מצרימה. ולמסקנת הגמ' שם איפליגו במחלוקת רבי יוסי ורבנן האם על המזיק להרחיק עצמו או על הניזק. שלפי רבנן על המזיק להרחיק עצמו שלא יזיק ועל כן על הדייר העליון לתקן את הנזק כדי שלא ישפכו מימיו לתחתון. ואילו לרבי יוסי על הניזק להרחיק את עצמו שלא יוזק ועל כן על התחתון לתקן את התקרה כדי שלא יגרם לו נזק ממימיו של העליון. אלא שבסיומא דהאי פסקא אמרה שם הגמ': איני? והאמר רב אשי, כי הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן מודה רבי יוסי בגירי דיליה! - דפסקי מיא והדר נפלי. ע"כ. היינו שלא בכל אופן יסבור רבי יוסי שעל התחתון לתקן הנזק, שכן אם מדובר שיש גירי דיליה, שהמים נופלים ישירות לתוך ביתו של התחתון, הרי שמודה רבי יוסי שעל העליון לתקן הנזק. ורק באופן שזה לא גירי דיליה, דפסקי מיא והדר נפלי, בזה אמר רבי יוסי שעל התחתון הניזק לתקן הנזק שלא יוזק.

ד. אלא שבחילוק זה גופא, בין גירי דיליה לבין פסקי מיא והדר נפלי נחלקו רבותינו הראשונים מהו הגדר המדוייק שלהם. דהנה רש"י ז"ל כתב בזה"ל:

והא מודה רבי יוסי בגירי דיליה - אף על גב דאמר על הניזק להרחיק את עצמו, הני מילי היכי דלאו אדם עצמו מזיקו, כגון אילן ובור, שבשעת נטיעתו אינו מזיקו, אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן, אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו, כי הכא ששופך המים על ראשו, מודה הוא דלא גרמא דניזקין הוא דתיפטר, אלא מזיק ממש הוא, ואדם מועד לעולם, ער וישן, שוגג ומזיד. דפסקי והדר נפלי - לא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון, אלא במקום אחר, משם הן נמשכין, עד שנופלים במקום שמזיקין. עכ"ל.

והנראה מדבריו שהחילוק הוא בין אם הנזק בא מכחו הראשון של המזיק לבין אם אינו בא מכחו הראשון אלא מכח שני. ונתן לנו שני סימנים לדעת אם הנזק בא מכחו הראשון או לאו. א'. שאם הנזק חל מיד בשעת פעולת הראשון הוי אומר שמזיק מכחו הראשון, ואם חל לאחר זמן משמע שאינו חל מכחו. ב'. שאם הדבר מזיק ממקום הנחתו הוי אומר שמזיק מכחו הראשון של המזיק ואם הולך למקום אחר ושם מזיק אינו בא מכחו הראשון.

ה. וכעין פירוש רש"י כתבו המאירי, הרי"ד, הנמוק"י, וכן יש להבין מדברי הרמב"ם (הלכות שכנים פ"י הל' ו') שכתב בזה"ל:

בעל העלייה שהיה שופך מים והן יורדין על חדר למטה, אם היתה שם מעזיבה שהמים כלים בה בעת שפיכה ואחר שיפסיק עליון מלשפוך יתבלע המים וירדו וינטפו על התחתון צריך התחתון לתקן ולהרחיק מן עצמו הנזק, ואם אין שם מעזיבה אלא כשישפוך ירדו המים מיד הרי זה כמזיק בחציו והעליון מתקן או ימנע מלשפוך וכן כל כיוצא בזה. עכ"ל.

אולם הרמב"ם הדגיש בדבריו רק את הענין של אם הנזק חל מיד או לאחר זמן ולא דיבר על אם הנזק חל ממקום הנחתו או שהולך למקום אחר ומזיק. אולם נראה שזה תלוי בזה. שאם הנזק לא חל ממקום הנחתו אלא מתפשט ומזיק במקום אחר, ממילא מובן שאינו מזיק מיד אלא לאחר זמן ועל כן לא ראה לנכון לציין זאת. וכן יש לבאר בדברי המאירי שכתב כעין דברי הרמב"ם. ואף שראיתי לכמה אחרונים שרצו להשית מחלוקת בין רש"י להרמב"ם, שלרש"י כל שהנזק לא בא ישירות ממנו אלא הלך ממקום למקום אינו חשוב גירי דיליה, ואילו לרמב"ם גם אם הלך ממקום למקום הוי גירי דיליה אא"כ המים נבלעו ופסקו ורק אחר זמן ירדו ונשפכו. מ"מ אינו מוכרח לומר כן, דיש לומר שהרמב"ם אורחא דמילתא נקט שכאשר המים נבלעים ואח"כ יורדים נמצא שלא באו ממנו מיד אך לעולם גם אם לא נבלעו אלא הלכו ממקום למקום ואז נשפכו אין זה גירי דיליה ממש (ושו"מ שכן כתבו לבאר בקובץ הישר והטוב חי"ד עמ' קי"ח). כמו כן יש לעיין בשיטות הראשונים בסוגיא בב"ב (כ"ב ע"ב) בבאור גירי דיליה, שמדברי הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א ועוד משמע שהדגישו שהגדר של גירי דיליה הוא האם הנזק חל ממקום הנחתו או לאו. ובפירוש כתב הרמב"ן שם שאפילו אם הנזק חל רק לאחר זמן, מ"מ אם הנזק חל ממקום הנחתו ולא הלך למקום אחר להזיק חשיב גיריה דיליה. אולם בדברי הרשב"א שבין שמצריך שיזיק גם ממקום הנחתו וגם בשעת הנחתו. עי"ש.

ו. נמצינו למדים אם כן שבנדון דידן שמימי העליון יורדים לדירת התחתון יש לחלק בין אם המים יורדים לתחתון מיד בעת שפיכת העליון, וממקום שנופלים מידיו מיד נשפכים לתחתון, שאז זה חשיב כגירי דיליה לכו"ע. לבין אם המים נופלים ונבלעים בתקרה ורק לאחר זמן נשפכים על התחתון, שאז נמצא שאינם מזיקים מיד בשפיכת העליון. וכש"כ אם ג"כ אינם מזיקים מהמקום בו נפלו אלא נמשכים למקום אחר ושם מזיקים. שבכה"ג לא חשיב גירי דיליה ועל הניזק לתקן התקרה כדי שלא יוזק. אלא שיש אולי מקום למחלוקת הראשונים באופן שבתחילה נבלעים בתקרה ואינם מזיקים מיד אך מ"מ מאותו מקום שבו נשפכו משם יורדים לתחתון, שלפי רוב הראשונים נראה שאין זה גירי דיליה כיוון שלא הזיקו מיד, אך לפי הרמב"ן ועוד ראשונים יש מקום לומר שזה חשיב גירי דיליה כיוון שסו"ס הזיקו ממקום הנחתן. אולם מרן השו"ע (חו"מ סי' קנ"ה סע' ד') כתב בדבריו שהעיקר הוא האם הזיקו מיד או לאחר זמן כסברת הרמב"ם, על כן למעשה יש למדוד הנזק באופן זה. 

ז. אולם הנה בנדון זה מצינו עוד לתשובת הרא"ש (כלל ק"ח סי' י') שכתב יסוד גדול וחשוב בענין גירי דיליה. ולצורך הבנת דבריו לאשורם נביא כאן את תמצית תשובתו וזו לשונה:

שאלה ראובן חפר גומא בחצרו שמי גשמים יקלחו לתוכה וכשרבו המים בוקעין ועוברין דרך חומת מרתף שמעון וגם מסריח בחצר שמעון מריח המים. (תשובה:) נראה לי שראובן חייב לסלק היזקו. ואף לרבי יוסי דאמר (ב"ב כ"ה:) על הניזק להרחיק עצמו היכא דלא הוי גירי דיליה הכא מודה כיון דנפיש היזקא דשמעון, וגם תשמיש של שמעון קבוע ואי איפשר לו לסלק את עצמו דאין דירה בלא מרתף וחצר. דלא קאמר רבי יוסי אלא בבור ואילן אעפ"י שהבור קדם לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו משום דסתם בור הוא מים מכונסין ובקל יכול הניזק לסלק עצמו ולהרחיק את בורו מן האילן כ"ה אמה. ובור לא הויא כולי האי תשמיש קבוע לכן הקלו בו חכמים וגם לא נפיש היזקא כולי האי... והדבר ידוע שזה היזק גדול יותר מכל הני היזקות דמתני' דמודה בהם ר' יוסי. וגם לא דמי לאילן שלימים רבים עתיד ההיזק לבא אחר אשר יגדלו השרשים, אבל בנדון זה מיד כשהמים רבים ומתאספים בגומא בוקעים ועוברים לחצר שמעון והוו גירי דיליה. ולא דמי להא דאמרי' בפרק הבית והעלייה (קי"ז) הנהו בי תרי דהוו דיירי חד בעלייה וחד בתחתונה איפחות העליונה כל אימת דהוה משי עילאי ידי' נפלי מיא על התחתון ומזקי ליה על מי לתקן, רבי חייא בר אבא אמר על עליון לתקן רבי אלעא ואיתימא רבי חייא ברבי יוסי אמר על תחתון לתקן, ומסיק דפליגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן מאן דאמר על עליון לתקן סבר כרבנן דאמר על המזיק להרחיק את עצמו, ופריך והאמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא אמר מודה רבי יוסי בגירי דיליה, ומשני דפסקי והדר נפלי, אלמא לא מיקרי גירי דיליה אלא היכא דמיד בא ההיזק לחברו אבל היכא דאיכא הפסק לא מיקרי גירי דיליה, ובנדון זה המים בנפילתן מתאספים לתוך הגומא ושוב אחר זמן כשהן רבים בוקעין חומת שמעון ועוברין למרתפו ואיכא הפסד טובא. לא דמי כלל, דהתם העליון אי איפשר לו לסלק היזקו למקום אחר דאי איפשר לו להיות בלא מים וגם התחתון בקל יכול לתקן המעזיבה ואז אין המים נופלין עליו... אבל אם העליון משתמש במים רבים שאינן נבלעין כלם במעזיבה ועוברין המעזיבה ומזיקין לתחתון ואף על גב דפסקי והדר נפלי מודה ר' יוסי דאסור, כיון דהתחתון אינו יכול לתקן לינצל מהיזק העליון אם לא יעשה כיפת אבנים כולי האי לא אטרחוהו חכמים וצריך העליון לסלק היזקו, והלשון מוכיח כן מדקאמר כל אימת דמשי ידיה. וכן מצאתי בספר אבי אסף בפרק הבית והעלייה וז"ל והכל לפי הענין וההיזק שמי רחיצה מועטין ראויין לכלות אבל אם יש חפירת מים מרובין אצלו והן מזיקין לו תדיר דרך כותלו הוה ליה גירי דיליה... והמדקדק בפרק לא יחפור דשיערו חכמים בכל דבר ודבר לפי מה שראוי להזיק והיכא שידוע קצב וסכום עד היכן ראוי להזיק כתבו השיעורים והיכא שאין ידוע כתבו בכדי שלא יזיק. כדתנן (ב"ב כד:) ומרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו בכדי שלא יזיק כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום והקפידה תורה שלא יעשה אדם בתוך שלו דבר הגורם היזק לחברו.... הרי כל הגאונים שוין בזה דילמוד סתום מן המפורש ובכל הזיקות שלא נתפרשו בתלמוד שיעור הרחקותיהן בכדי שלא יזיק. הילכך אם נראה לעינים שהמים הנאספים לגומת ראובן עוברים למרתפו של שמעון חייב ראובן לסלק היזקו. ושלום אשר בה"ר יחיאל זצ"ל. עכ"ל.

ח. הנה למדנו מדבריו שלא בכל גווני אמרינן לגדר האמור בענין גירי דיליה, שזה נאמר דווקא בהיזק קל וכן באופן שלניזק אין תשמיש קבוע שניזוק, וכן שיכול לתקן הדבר בנקל. אך אם מדובר על נזק גדול, וניזוק בתשמישו הקבוע וקשה לו לסלק הנזק הרי שיש לחייב המזיק לתקן על אף שאין הנזק חל מיד בעת שפיכת המים. כלומר על אף שאין זה גירי דיליה לפי ההגדרות של כח ראשון מ"מ יש להחשיב זאת כגירי דיליה לפי גודל הנזק והקושי לסלקו. ועל כן בנדון שמימי העליון נשפכים לתחתון יש לבחון כל מקרה לגופו, שרק באופן שנשפכים מים מועטים ואין זה היזק גדול, והתחתון יכול לתקן הנזק בנקל על ידי שיסתום הנקב, וכן אינו מבטל ממנו תשמיש קבוע אזי על התחתון לתקן. אך אם מדובר במים רבים שיורדים לתחתון שיוצרים נזק גדול, וממילא יהיה קשה לתחתון לתקן הנזק, וזה מבטל ממנו תשמיש קבוע בביתו, אזי יש לעליון לתקן הנזק כדין גירי דילי, למרות שהמציאות היא שפסקי מיא והדר נפלי.

ט. והדברים מגיעים למה שכתבנו בתחילת דברינו, שכל מה שהקלנו כר' יוסי בנזקי שכנים זה משום שלא ראתה התורה לבטל מבני אדם את תשמישם הרגיל והקבוע בביתם ובחצרותם, אף שזה עלול להסב נזקים לשכינהם. אולם כל זה כאשר הנזקים הם סבילים וניתן לניזק לסלקם בנקל. אך אם מדובר על נזקים כבדים שקשה מאוד לניזק להסתלק מהם והם מפריעים לתשמישיו הקבועים בתוך ביתו, הרי שיש כאן כבר נזק לכל דבר ועל המזיק לסלק היזקו. ועי' בחזו"א (ב"ב סי' י"ד אות י"ג) שדן בתשובת הרא"ש הנ"ל, וביאר שבענין הגדר של גירי דיליה עיקרו תלוי בשיקול הדעת של חז"ל על מי מוטל למנוע את ההיזק, שיש להביא בחשבון מהו התשמיש של המזיק האם זה תשמיש חיוני והכרחי או לאו, וכן מהו התשמיש שניזוק לניזק האם זהו תשמיש קבוע וחשוב או לאו, וכן מהו אופי הנזק האם הוא נזק גדול שקשה להתמודד עמו או שהוא נזק קל שאינו מבטל לגמרי את תשמישו של הניזק. ועל פי כל הנתונים הללו יש לשקול ולהכריע על מי מוטל לסלק את הנזק.

י. והנה לא אכחד שבתשובת הרא"ש יש להבין שיש להתחשב גם בתשמישו של המזיק, שאם יש לו תשמיש קבוע בביתו שאינו יכול לסלקו למקום אחר, אין לחייבו לסלק נזקו. ורק כשמדובר על תשמיש שאינו קבוע כל כך שניתן לעשותו במקום אחר, אזי יש לחייבו לסלק היזקו. שכן כתב בלשונו: לא דמי כלל, דהתם העליון אי איפשר לו לסלק היזקו למקום אחר דאי איפשר לו להיות בלא מים. עכ"ל. מ"מ נראה שהרא"ש כתב זאת רק לרווחא דמילתא כצירוף נוסף לעיקר סברתו שאם ישנו נזק גדול לניזק ומזיק לו בעיקר תשמישו שהוי כגירי דיליה, אך עיקר הסברא שמחמיר להסיר את הנזק היא לפי גודל הנזק שיש לניזק ואם יש לו אפשרות להנצל מהנזק. וכן ראיתי לדברי החזו"א (שם), שעל אף שכתב להדיא שיש להתחשב בתשמישו על המזיק אם הוא תשמיש קבוע או לאו, מ"מ כתב בסוף דבריו בענין שפיכת המים מהעליה לבית שאם אין תקנה לתחתון להנצל מן ההיזק אין רשות לבעל העליה להזיקו אף דתמו מיא והדר נפלי. ועוד יש להוסיף בזה מה שראיתי שכתבו להעיר כן בקובץ הישר והטוב (חי"ד עמ' קל"א) שעל אף שבאמת יש לעליון תשמיש קבוע, מ"מ יש לחייבו לסלק היזקו משום שאין תשמישו כדרך כל הארץ, שהדרך היא להשתמש במים באופן שמערכות הניקוז מתוקנות ולא כאשר הן מקולקלות ויוצרות נזק. ועל כן ההוראה המקובלת בם יש להבתי הדין בארה"ק לחייב את העליון לסלק היזקו.

עכ"פ מרן השו"ע פסק את דברי תשובת הרא"ש לדינא (בסי' קנ"ה סע' כ'), כך שנראה שמסכים לעקרון זה שישנם מקרים שעל המזיק לתקן הנזק על אף שאין זה גירי דיליה ממש.

י"א. ואחר כל הדברים האלה נתנה ראש ונשובה לנדון דנן. שמצד גירי דיליה היה מקום להסתפק אם לחייב את המזיק או לאו כיוון שאין זה ברור כ"כ אם באמת הנזק של מימיו מזיקים מיד או רק לאחר זמן מה וכן האם מזיקים במקום נפילתם או שמחלחלים למקום אחר ומזיקים. ומאידך, יש לומר שיש להחשיב זאת כגירי דיליה כיוון שמסתבר שבמקום ששם נשפכים המים כבר שם נעשה נזק לתקרת התחתון. והאמת שכן נראין הדברים, שכן סוגיית הגמ' שחילקה בין גירי דיליה לפסקי מיא והדר נפלי דיברה על נזקים שהמים גורמים לאחר נפילתם לדירת התחתון, אך בנדון דנן הרי חלק מהנזקים עכ"פ הם לתקרת התחתון גופא, ונזקים אלו מתרחשים מיד בעת שפיכת המים, שהמים ממחים את התקרה ומזיקים לה והרי זה דומה ממש לכל סוגי ההרחקות השנויות בפרק לא יחפור מצד לחות המזיקה לכותל חברו או לבור חברו, שחשיבי גירי דיליה אם אינו מרחיק כדבעי, כך שנראין הדברים שלפחות לחלק מהנזקים יש כאן הגדרה של גירי דיליה. אולם גם אם לא נחשיב זאת כגירי דיליה, יש לחייבו לתקן הנזק עפ"י תשובת הרא"ש, שכן בנד"ד ישנו נזק משמעותי שקשה מאוד לסבלו הן מצד נזקי הרכוש שזה גורם, והן מצד קושי המגורים שכן ישנה נפילת טיח בבית, קלקול החשמל ועוד. וכמו כן אין לניזק אפשרות לסלק את הנזק בעצמו, כפי שהסכימו שניהם, שאפילו חברת הביטוח לא הועילה כ"כ בתקנתה. והרי כמה וכמה פעמים ניסה לתקן והתיקון לא החזיק מעמד לזמן רב. על כן לא נותר אלא לחייב את המזיק לסלק את היזקו. ועליו להביא בעל מקצוע שיאתר את מקור הנזק ויתקנו. ואף שהנתבע טען שהמוציא מחברו עליו הראיה ועל התובע חובת ההוכחה שהנזק מגיע מלמעלה כי אולי זה מגיע מבישולי אשתו. אולם הדיינים התרשמו בצורה די ברורה שהנזק מגיע מדירת העליון מכמה סיבות: א'. שהרי חברת הביטוח של הנתבע תקנה את הנזק כמה פעמים, ומן הסתם הם לא היו מתקנים דבר שאינו מוכח שנגרם מדירת העליון שהיא הדירה המבוטחת. ב'. גם הנתבע עצמו הודה ששילם כמה פעמים דמי השתתפות עצמית לתקן את הנזק אם כן מוכח שיודע ומודה שהנזק נגרם ממנו. ג'. לפי צורת הנזק שנראה בצילומים הדבר נראה בעליל שזהו נזק של רטיבות הבאה מלמעלה. ד'. כמו כן ראינו הסרטה של טיפות מים שיורדות מלמעלה שכל זה מוכיח מעל כל ספק שיש נזילה מלמעלה למטה ולא רק אדים של בישולים. אלא אם כן הנתבע יוכיח להיפך. כלומר שעליו חובת ההוכחה שהנזק לא מגיע ממנו.

י"ב. כמו כן יש להוסיף בענין זה עוד נקודה המחייבת את הנתבע לתקן את בעית הנזילה, שכן החוק במדינת ישראל קובע שכל שכן שרכושו יוצר נזק לשכן האחר עליו מוטל לתקן את הנזק בלי להתחשב אם זה גירי דיליה או לאו. ולפי זה כפי מאי דקי"ל שדינא דמלכותא דינא (שו"ע חו"מ סי' שס"ט סע' ו'), הרי שיש לחייב את המזיק לתקן את הנזק בכל אופן. ואף שאין כח בדינא דמלכותא לשנות כי הוא זה מדיני התורה כמבואר בדברי הפוסקים (שו"ת הרשב"א ח"ו סי' רנ"ד, שו"ע סי' שס"ט סי"א), מ"מ בנדון הלכות שכנים כתבו האחרונים שכל הדיירים שנכנסים לדור נכנסים על דעת מנהג המדינה והדבר מהווה כעין מחילה על זכויותיהם ומקבלים עליהם לנהוג כפי שהחוק מחייב. כלומר, שאף אם לא נחיל בזה דינא דמלכותא, מ"מ מצד מנהג המדינה שנהגו שהעליון אחראי על הנזקים שבאים ממנו לתחתון, וידוע שעל דעת כן נכנסים הדיירים לדור בבתיהם, על כן יש לחייב את העליון לתקן. עי' בזה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' קכ"ו) ושו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' תנ"ו) ודון מינה ואוקי באתרין.

בעניין האם ישנה חובה לבעל הדירה העליונה לשלם על נזקי הדירה התחתונה

י"ג. עוד יש לעיין בהאי דינא, האם מלבד חובת תיקון מקור הנזק על ידי הנתבע יש עליו גם החובה לתקן את הנזקים שכבר נגרמו מחמת הנזילה כמו טיח, צביעה, חשמל וכיו"ב?

הנה מצינו למרן הבית יוסף (סי' קנ"ה סע' ט"ו) שכתב על דרך כלל, שכל היכא דהוי גיריה דיליה פשיטא שחייב לשלם. אך מאידך מצינו מחלוקת ראשונים גדולה בענין תשלומי נזיקין בכל דיני הרחקות דפרק לא יחפור (כמובא בטור וש"ע סי' קנ"ה סע' ל"ג), שדעת הראב"ד (הו"ד ברמב"ן בסוף קונטרס דד"ג) שכל ההרחקות השנויין בפרקין הן רק לענין חובת ההרחקה, אך לענין חובת תשלומין אין לחייב אף אם לא הרחיק כראוי משום דהוי נזק בגרמא, חוץ ממה שמפורש להדיא לחייב כמו הרחקת תנור מתקרת העלייה שיש בזה נזק של אשו ממש. וכן בהנך עצורי דדייקי שומשמי שיש לחייב אם הזיק משום שמזיק בכוחו ממש. ואילו דעת בעל העיטור (נ"ג ע"א) והרא"ש (שו"ת כלל ק"ח אות י') שבכל ההרחקות יש לחייב גם לשלם אף אם הרחיקו כראוי, משום שנחשבים כמזיק בידיו, חוץ מנדונים שהגמ' אמרה להדיא שיש להם דין של גרמא שבהם פטור מלשלם כמו הרחקת סולם משובך והרחקת ניפוץ הפשתן וכיו"ב. כמו כן ישנה גם דעה ממוצעת היא שיטת המאירי (ב"ב כ' ע"ב) והרמב"ן (בסוף קונטרס דד"ג) שסבירא להו לחלק בין אם הרחיק כראוי והזיק שאז פטור מלשלם, לבין אם לא הרחיק כראוי והזיק שחייב לשלם. ומרן השו"ע (סע' ל"ג) הביא לדינא שתי דעות בזה, וזו לשונו: סמך באחד מאלו שהיה לו להרחיק וגרם היזק לחבירו, יש מי שפוטר מלשלם ויש מי שמחייב. ע"כ. וביאר נתיה"מ (אות י"ז) שגם הדעה המחייבת שהביא השו"ע היא דווקא באופן שלא הרחיק כראוי, אך אם הרחיק כראוי פטור (היינו כדעת המאירי והרמב"ן, ולא הביא כלל את שיטת בעל העיטור שמחייב אף אם הרחיק כראוי). כמו כן כתב עוד הנתיבות שגם לדעת הפוטרים זהו דווקא בגרמא דגירי דיליה, אך בגירי דיליה ממש כעין המובא בסע' ט"ו וסע' ז' יש לחייב לשלם כפי שכתב מרן הב"י גופיה.

י"ד. על כן יוצא לנו לדינא, שאם ישנו נזק שמגיע בגירי דיליה ממש היינו מכוחו הישיר של האדם המזיק, כעין כותש הריפות דסע' ט"ו שבעת כתישתו מניד בכוחו את כותל חברו, אזי יש לחייב לשלם לכו"ע. ואם אין הנזק המגיע בגירי דיליה ממש אלא בגרמא דגירי כמו רוב ככל ההרחקות השנויות בסי' קנ"ה, באופן שלא הרחיק כראוי, נחלקו רבותינו הראשונים אם לחייב או לפטור, ומרן השו"ע לא הכריע בזה, וא"כ אין אפשרות להוציא מיד המוחזק. ואף שמרן כתב לדעה המחייבת בי"א בתרא וקי"ל בזה שכך מכריע, מ"מ כיוון שהביא דעת י"א קמא, יכול המוחזק לטעון קים לי כי"א קמא שפוטר. ואף שבעלמא לא אמרינן קים לי נגד פסק מרן השו"ע, מ"מ כשמרן גופיה הביא את הדעה הפוטרת שפיר י"ל קים לי נגד הדעה המחייבת, כמבואר כל זה בשו"ת יבי"א (ח"ו חו"מ סי' ב').

ט"ו. והנה בנדון דידן, מדובר שהנתבע ידע שמכח שימושו במקלחון יורדים מים ומחלחלים לדירת התחתון ומזיקים לו, כך שמצד זה אין לדונו כאנוס. ויש לדון בנדון זה כמי שלא הרחיק את נזקיו שבזה נחלקו הדעות בשו"ע אם לחייב אם לאו. ולפי האמור לעיל נראה שיש מקום להסתפק אם לדון זאת כגירי דיליה שכן אין המים מזיקים באופן ישיר ומיידי את הנתבע אלא עם הזמן הם מתאספים ויוצרים לחות וממילא נגרם הנזק לדירת הנתבע לאחר זמן, אך שמא לגבי חלק מהנזקים זה כן נחשב כגירי דיליה. אך היותר נראה הוא שיש להחשיב נזק זה כגרמא דגירי לכל היותר כדין כל ההרחקות השנויות בפרקין וממילא לדעת הראב"ד יש לפטור המזיק מלשלם. כמו כן כפי שהבאנו לעיל מתשובת הרא"ש יש להחשיבם לענין הרחקת הנזק לפחות כגרמא דגירי. אולם באופן פשוט נראה שגם על הנדון של הרא"ש הנ"ל (שהביאו השו"ע לדינא בסע' כ') כתב השו"ע שיש מי שפוטר מלשלם, דאל"כ הו"ל לפרושי לן שזה יוצא מן הכלל. וממילא אין לנו מקור לחייב לשלם בנד"ד, שיכול הנתבע לומר קים לי כדעת הפוטרים. ועוד, שיש להוסיף בזה שטוען הנתבע שהוא אנוס בדבר שהרי עשה ככל יכלתו לתקן, ואף השתתף כל השנים בתיקוני הנזק כפי מה שיכול ואינו יודע את מקור הבעיה. אלא שראיתי לחלק מהאחרונים שעסקו בנדון זה (ספר משפטי החושן סי' קנ"ה סע' כ', קובץ הישר והטוב חי"ד עמ' קל"ו, ועוד) וכתבו לדון לחייב בתשלומין מדין ממון המזיק, שהרי מזיק במימיו שלו שנשפכים ומזיקים לדירת חברו, אך הסתפקו אם יש לזה דין של נזקי אש כעין אבנו סכינו ומשאו שנפלו מראש הגג והזיקו, או של נזקי בור כמו כותל ואילן שנפלו והזיקו. ונפ"מ, שאם זה גדר של נזקי אש הרי שיש לחייב גם על נזקי הבית והכלים, אך אם זה נזקי בור אין לחייב על נזקי כלים ודירה עי"ש. עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא, ובפשטות אין מספיק יכולת לחייב בתשלומין בזה. אלא שעדיין יש להתחשב בזה מצד מה שלפי חוק הבית המשותף יש לחייב לשלם כל נזק שבא משכן לחברו. אלא שיש עדיין להסתפק שמא כיוון שבנד"ד השכן העליון עשה כפי יכולתו לתקן הנזק בהתחלה, וכן במהלך השנים השתתף בתיקונים של חברת הביטוח, נמצא שבאמת עשה כפי יכולתו (לטענתו) לתיקון הנזק, ויותר מזה הווה ליה כאנוס שאין לחייבו. על כן נראה מכל הלין שאין לחייבו באופן מוחלט לשלם על כל הנזקין. ועי' עוד בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' ש"ו) שכתב להדיא שאין לחייב בזה לשלם על הנזקין דהוי נזקין בגרמא.

וכל מה שדיברנו בזה הוא מעיקרא דדינא אם התובע אכן היה תובע בביה"ד את תשלום הנזקין הללו, אך כיוון שבביה"ד התובע דרש רק את תיקון הנזילה באופן מקצועי אחת ולתמיד, והביע וויתור ומחילה על תשלום הנזקין שנגרמו לדירתו, וקי"ל שמחילה אינה צריכה קנין (שו"ע חו"מ סי' י"ב סע' ח'), אם כן וודאי שאין לחייב את נתבע לשאת בתשלומי הנזקים.

בענין התביעה להסרת המזגן משום כיעור הבנין ונזקי רעש

ט"ז. בענין התביעה הנגדית של הנתבע שהתובע יסיר את המזגן המכער את הבנין וגורם לו רעש. הנה בענין כיעור הבנין כיוון שהנתבע מודה שכשראה זאת לא מחה, ואף נתן רשות לתובע להניח את המזגן, הרי שאינו יכול למחות בו שוב שהרי בעל המזגן החזיק בתשמישיו. אולם ישנה מחלוקת ראשונים האם בחזקת תשמישין ניתן להחזיק לאלתר משראה הניזק ולא מיחה או שבעינן ג' שנים וטענה. אך דעת מרן השו"ע ידועה (בסי' קנ"ג סע' ב', ו', ט"ז. סי' קנ"ד סע' ז'. סי' קנ"ה סע' ל"ה) שחזקת תשמישין היא לאלתר אם ראה הניזק את הנזק והבין את משמעותו ובכל זאת לא מיחה הרי שמחל על הנזק. ואף לדברי הרמ"א (שם) שהביא שיטות הסוברות שגם בחזקת תשמישין בעינן ג' שנים וטענה, מ"מ נחלקו האחרונים בדעתו מה סבירא ליה לדינא (עי' בזה בספרי לבב דעת הל' נזקי שכנים סי' א'), ולדעת הט"ז (סי' קנ"ה סע' ל"ה), הרמ"א הכריע כדעת מרן שלאלתר הוי חזקה, על כן אין להוציא מיד המוחזק. ועוד, שהלא כאן כפי הנראה עברו כבר שלש שנים מעת התקנת המזגן (כפי שדווח לדיינים המזגן הותקן בחודש יולי 2021 למניינם). ויותר מזה, נראה ששני הצדדים מודים שהנתבע הרשה לתובע להתקין את המזגן, כך שעל עצם הנחת המזגן הוא מודה שנתן רשות אלא שמערער על אופי המזגן, וא"כ עליו להוכיח שלא הסכים מראש על מזגן כזה.

י"ז. ולענין נזקי רעש של המזגן. הנה מבואר במשנה (ב"ב כ' ע"ב) חנות שבחצר - יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין; אבל עושה כלים, יוצא ומוכר בתוך השוק; ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים. ע"כ. ומשמע מזה שאדם יכול לעשות בביתו דברים שגורמים רעש ואין שכנו יכול למחות בו. אולם נחלקו רבותינו הראשונים האם גם לכתחילה לא ניתן למחות בו או רק אם עשה כן וחבירו לא מיחה בתחילה אז יכול להמשיך להחזיק בתשמיש זה. שדעת הרמב"ם, רבינו ירוחם, וכ"פ השו"ע (סי' קנ"ו סע' ב'), שרק אם החזיק לעשות כן וחברו לא מיחה יכול להמשיך להחזיק. ודעת התוס', הרשב"א, הרמב"ן, וכן פסק הרמ"א (שם), שאף לכתחילה מותר לעשות דברים אלו שיוצרים רעש. והנה בנד"ד כיוון שהנתבע מודה שמלכתחילה לא מחה ולא ביקש מבעל המזגן להסירו הרי שלכו"ע יש כאן מחילה ואינו יכול כעת לתבוע ממנו להסיר את המזגן. אולם הרמ"א (שם) הביא לתשובת הריב"ש (סי' קצ"ו) שאדם שהוא איסטניס וחולה שסובל מאוד מהרעש יכול למחות על כך וביארו הפוסקים (הגר"א ונתיה"מ שם) שזה דמי לקוטרא ובית הכסא שאלו נזקים שאין אדם יכול לסובלן ואין להם חזקת תשמישין ולעולם ניתן למחות. אולם מתרי טעמי אין לומר זאת בנ"ד: א'. כיוון שנראין הדברים שהנתבע הוא בריא ואינו סובל באופן בלתי נסבל מהרעש של המזגן. ב'. על פי מה שכתבו כמה אחרונים (עפ"י החזו"א ב"ב סי' י"ג אות י"א) שבנזקי רעש שהם חלק מתשמישי האדם ההכרחיים כמו ילדים שמשחקים, מכונת כביסה, מזגנים אין אפשרות למחות כיוון שידוע שעל דעת כן אדם נכנס לדור. וממילא כיוון שהמזגן הוא הכרחי בימינו לשימוש בני אדם הרי שאין יכולת למחות בזה (עי' בזה בפסקי המשפט סי' קנ"ו אות ט'). אלא שאם באמת ישנה אפשרות להעביר את המזגן למקום אחר שאינו מפריע ברעש, או להחליף מזגן למזגן שקט יותר, היה ניתן לדחות טיעון זה, אך מכל מקום מפני שאר הטיעונים שהעלנו אין כח ביד הנתבע לבטל תשמישו של התובע בשימושו במזגן.

בענין תביעת השתתפות באיטום הגג

י"ח. ובענין איטום הגג, שהנתבע טוען שישנה נזילה של מי גשמים שפוגעת בתקרת ביתו, וסבור שעל כל הדיירים להשתתף בתיקון הגג. הנה מבואר בדברי הרמ"א (סי' קס"ד סע' א') שכל צרכי הגג על בעל העליה (היינו הקומה הצמודה לגג) לתקן. והרמ"א דיבר אפילו באופן שמי הגשמים מזיקים לקומות שמתחתיו. א"כ בנ"ד שרק בעל הקומה העליונה ניזוק ממי הגשמים, נראה פשוט שעליו חלה חובת התיקון. ואף שישנה לכאורה סתירה בדברי הרמ"א גופיה בין מש"כ כאן למה שכתב בסי' קנ"ה (ס"ד) ששם כתב בשם הריב"ש שאם ירדו גשמים על העליה ומזיקין לבית שמתחתיו על הניזק לתקן (ולא על בעל העליה), מ"מ כבר כתבו הרבה אחרונים ליישב הפסקים אהדדי בכמה דרכים (עי' ב"ח סי' קנ"ה, נתיבות המשפט סי' קס"ד סק"ב, ט"ז סי' קנ"ה ועוד). אולם לכל הדברות מדובר באופן שנגרם נזק לדירת התחתון, אך באופן שרק בעל העלייה ניזק לית מאן דפליג שרק עליו מוטל לתקן את גגו. ובנ"ד התברר לנו שרק בעל העלייה ניזק מחוסר האיטום של הגג וממילא עליו מוטל התיקון. אמנם כל זה הוא מעיקר דינא, אך מדינא דמלכותא, החוק קובע שכל הדיירים השותפים בגג מחוייבים להשתתף בתשלום כל תיקוני הגג. ועל דעת כן נכנסו הדיירים לדור שינהגו כמנהג המדינה. ועל כן אם אכן גם לדייר התחתון ישנה שותפות וחלק בגג, הרי שעליו לישא בהוצאות האיטום.

אולם בנדון דנן התובע טוען שלפי הרישומים שלו אין לו חלק ונחלה כלל בגג ויש לו רק רשות להניח שם את דוד השמש ולתחזק אותו לפי הצורך, וכל שטח הגג שייך רק לדייר העליון. וכן הדברים אכן נראים לפי הרישומים שנמסרו לידי הדיינים והיו גם לעיני הנתבע. על כן באופן זה אין לחייב את הדייר התחתון להשתתף באיטום הגג. וכן הדברים מבוארים בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' תנ"ו) עי"ש. אמנם אם יתברר שגם הדייר התחתון סובל מבעיית האיטום של הגג ודירתו ניזוקת בשל כך, הרי שיש מקום לחייבו להשתתף באיטום הגג (עי' בזה בקובץ הישר והטוב חי"ד עמ' קכ"ז – קכ"ח). כמו כן אם הנתבע יברר לביה"ד שגם לתובע יש חלק ממשי בגג הרי שיש לחייבו להשתתף בתשלום האיטום.   

למסקנת הדברים,

א'. בענין חובת תיקון נזילת המים מדירת הנתבע מר... לדירת התובע מר..., יש לחייב את הנתבע לסלק ולתקן את מקור הנזק. דייני בית הדין רואים לנכון שאיש המקצוע לאיתור מקור הנזק וכן לתיקון הנזק יהא אדם שיבוא מטעם ביה"ד ולא מטעם התובע או הנתבע על מנת למנוע חשדות וחוסר אמון. על כן ביה"ד ימציא בהקדם בעל מקצוע שיבחן את מקור הנזק, ועל הנתבע לשלם את עלות איתור הנזק וכן של תיקון הנזק.

ב'. בענין תשלום הנזקים שנגרמו לדירת התובע מר משולם כהן, ביה"ד אינו רואה לנכון לחייב את הנתבע מר... לשלם על נזקין אלו, הן מצד שאין מספיק עילות הלכתיות המחייבות אותו בתשלומין, והן מצד הבעת מחילה וויתור של התובע על נזקין אלו במעמד הדיון.

ג'. בעניין התביעה הנגדית של הנתבע מר... להסיר את המזגן של התובע הממוקם מתחת לחלון ביתו, יש לפסוק שמעיקר הדין אין לחייב את התובע מר... לעשות כן. 

ד'. כמו כן אין לחייב את הדייר התחתון מר... להשתתף בהוצאות איטום הגג של הדייר העליון, אא"כ הדייר העליון מר... יוכיח שיש לדייר התחתון חלק ממשי בשטח הגג. כמו כן אם יתברר שגם הדייר התחתון ניזק מבעיית האיטום יש לדון בדבר שוב על פי מומחים אם לחייבו להשתתף באיטום.

תאריך מתן פסק הדין (ביניים): ט"ז אלול התשפ"ד.

על כל זאת באנו על החתום דייני בית הדין לממונות קרית גת הרבנים:

הרב אלעד ממן (דיין), הרב אביעד תפוחי (אב"ד), הרב איתן קליגר (דיין).