ליקויים בעבודת גינון
הרב דורי יוסף
אחריות גנן על ליקויים בעבודת הגינון
הצדדים:
צד א: א' - הגנן.
צד ב: ב' וג' - בעלי המתחם.
טענות הצדדים
הדיון התקיים במעמד הצדדים, בתאריך
ט"ז טבת ה'תשפ"ה (16.01.2025 למניינם).
תמצות התביעה: א', גנן במקצועו (להלן: הגנן), הכין מדשאה קומפלט במתחם אירוח, כולל
ההשקיה וכו'. הוא סיים את המדשאה בט"ז אלול תשפ"ד ועשה השלמות בכ' אלול
תשפ"ד. עד כה הוא לא קיבל תשלום על עבודתו, על סך 18187.5 ש"ח. הוא תובע
גם 1500 ש"ח על עגמת נפש כתוצאה ממריחת הזמן וכו'.
תמצות ההגנה: דברי הנתבעים, הם למעשה תביעה נגדית. הנתבעים טוענים שהדשא לא נראה טוב, יש בו שקעים ובוץ. ב' (להלן: בעל המתחם) אמר שלפני השתילה הוא הביא מומחה לבדוק את ההכנות, והמומחה מטעמו אמר שהשטח לא הוכן כראוי ויהיו שקיעות. ואכן, כעת יש שקיעות. בעיה נוספת היא שהשבילים בולטים מעל פני המדשאה בכ8 ס"מ, דבר שהוא סכנה ולא נראה טוב.
הערכת המדשאה על ידי עד מומחה
הוסכם בין הצדדים שבית הדין יביא
מומחה מטעמו לבדוק את מצב הדשא.
בתאריך כ' בטבת ה'תשפ"ה (20.01.2025
למניינם), נציג בית הדין - הרב ברוך פז, נפגש במדשאה במתחם עם עד מומחה - ד', שהוא
גנן מאוד מנוסה ומתגורר בסביבה. ד' שוחח עם א' תוך כדי הביקור, על מנת להבין את הנעשה
לאשורו.
העד המומחה ציין שלוש בעיות בדשא של המתחם:[1]
1. אין שרוולים וניקוז במדשאה.
שטח הדשא תחום על ידי שבילים מכל צד,
בלי ניקוז, וממילא הוא הופך לכעין בריכה כאשר יש בו ריבוי מים (כתוצאה מהשקיה או
גשם), מפני שהמים מצטברים ואין להם ניקוז, דבר שיכול לגרום לריקבון השורשים.
הפתרון לדעתו הוא להניח צינורות ניקוז מתחת לשבילים שתוחמים את המדשאה.
לדבריו, הניקוז הוא באחריות מתכנן
הגינון ומי שבנה את השבילים, ואינו באחריות הגנן שנטע הדשא.
2. ממטרות.
יש בעיות בממטרות. חלקן אינן יורדות,
חלקן אינן עולות, ובחלקן התוצר אינו "גשם" אלא קלחת של מים. יש גם פיצוץ
שגורם להצפה, שכנראה נוצר על ידי בזנט שנתקע בסמוך לאחד העצים, כנראה לא מזמן. כל
אלו צריכים לתקן, ואינם בעיה גדולה.
3. הכנת השטח.
השטח לא הוכן כדבעי להשתלת דשא.
הגנן הכין את הקרקע על ידי הפיכת
הקרקע והוספת קומפוסט משמעותי. לטענתו, זו טעות. בקרקע של האיזור צריך להביא חול
טוב כדי לשתול דשא, בגלל שהקרקע הטבעית 'גרועה'. בין היתר, הקרקע סופגת מים והופכת
להיות בלתי עבירה, דבר שגורם להצטברות מים ולשקיעת הקרקע.
תיקון המצב:
לטענת העד מומחה, צריך להביא 10 קוב אדמה
מדושנת או אדמה קלה מתאימה, ולפזר אותה כדבעי.
בהערכה גסה, מחיר חול כזה הוא כ700 ש"ח
לקוב, יום עבודה 3000 ש"ח. סה"כ: הוצאה של 10000 ש"ח לתיקון הדשא.
מיהו, גם מלכתחילה היה צורך להביא
כמות חול כזו, ולכן אין לפנינו גרימת הוצאה של הבאת החול. יש תוספת בהוצאות
העבודה. אם פיזור החול היה נעשה מראש, היה אפשר להביא את החול למדשאה על ידי
משאית, והפיזור היה יכול להיעשות על ידי טרקטור. כעת, כשהמקום מפותח, משאית אינה
יכולה להגיע למדשאה אלא צריך לשנע את החול מרחק מה, וגם הפיזור צריך להיעשות
במגרפות ביד ולא על ידי טרקטור (כפי שהיה אפשר מלכתחילה).
סיכום:
הטעות של הגנן גרמה לתוספת הוצאה של כ3000 ש"ח.
תגובות הצדדים
מזכיר בית הדין שלח את דברי העד
המומחה לצדדים, בתאריך כ"ו טבת ה'תשפ"ה (26.01.2025).
להלן תגובת ב', מתאריך כ"ט טבת
ה'תשפ"ה (29.01.2025):[2]
1. לגבי הנקודה שהטעות היא שלנו,
שהמתכנן של השבילים לא דאג מראש להעביר שרוולים וכו' מתחת לבטון. רציתי לומר
שהתכנון נעשה ביחד עם צ' האדריכלית נוף,
אבל היא כל הזמן דיברה שחשוב שיהיה גנן צמוד, כי היא רואה רק את הזוית שלה,
וא' היה מהתחלה, לפני שהיו שבילים ובטון. והוא לא הדגיש למי שעשה את הבטון
"תעשה שרוולים" (הוא ידע שהגינה תקיף שם), אני לא חושב שאין לו אחריות
בזה.
2. לגבי העלות, שהיה צריך להזמין חול
ולכן לא נגרם לנו נזק. אני לא מסכים, ואפרט: א. אנחנו שילמנו על קומפוסט (כמות של
משאית שלמה + פיזור - מעל 2000-2500 ש"ח), שלפי העד מומחה לא היה צריך אותו.
לכן יש נזק. ב. אני לא מצליח להבין את העלות פה, כתוב שמדובר על 9 או 10 קוב חול. זה נכון שהמחיר יקר ברגע
שמביאים אותו בבאלות, כי אז אתה משנע את זה דרך משאיות שמביאות את זה לשטח ומפזרות
את זה וכו'. אבל בזמנו לפני שהיו שבילים, היה אפשר להביא את המשאית עד המקום עצמו,
משאית גדולה של 40 קוב עולה 3500 ש"ח, אפילו 2000. ברגע שאתה מביא את החומר
במשאית גדולה זה כמעט חצי או רבע מחיר מעלות של חול כשהוא מחולק לבאלות, ולכן יש
פער גדול מתי אנחנו עושים את זה, האם אז או עכשיו.
להלן תגובת הגנן, מתאריך א' שבט
ה'תשפ"ה (30.01.2025):
1. ביצוע המדשאה היה על גבי תכנון
כללי מאוד של האדריכלית נוף (ללא מדידת שטח/ כמויות צמחיה/ גדלים וכו').
2. ברוב המוחלט של אזורי הארץ, די
בתוספת קומפוסט על מנת להכין את הקרקע לשתילה.
3. גם במקום בו מחליפים את הקרקע
בחמרה, יש להוסיף קומפוסט לפני שתילה.
4. במידה והיינו מפנים אדמה מקומית
מתוך הגינה ומוסיפים אליה חמרה, פעולה זו היתה דורשת זמן עבודה נוסף שכמובן היה
מתומחר בנוסף.
לא ברור מדוע סובר העד מומחה כי עלי
לספוג עלות זמן זו, אני מניח שיש לו ידע מקצועי רב אך איננו מכיר את פרטי ההתקשרות
העסקית.
בית הדין הציע לצדדים לבא לישיבת בית
דין נוספת עם העד המומחה, כדי לשמוע את הדברים פנים אל פנים ולתת להם אפשרות
לתגובות.
הצדדים אמרו שהם מעדיפים שבית הדין יפסוק לפי החומר שלפניו ומוותרים על ישיבה נוספת.
פסק הדין
א. בית הדין מאמץ הניתוח של העד המומחה,
שהיתה טעות בהכנת השטח לשתילה והיה צורך להביא מראש אדמה מדושנת כדי שהקרקע לא
תשקע וכו'.
הגנן הודה שהוא אינו מכיר האדמה באיזור,
והיה סבור שמספיק לדשן הקרקע במקום, ולכן לא אמר למזמינים שהדרך הנכונה היא להביא
אדמה חדשה, אלא השאיר את האופציות בידי המזמין.
תיקון המצב הוא בהבאת 10 קוב אדמה
מדושנת, לשטוח על הדשא כדי למלא את השקעים ולייצר דשא כדבעי.
10 קוב אדמה כזו, כולל הובלה למקום,
עולה כ3500 ש"ח בלי מע"מ (הצעת מחיר של גנן נוסף מהאיזור מול הספק שלו),
ולא 7000 ש"ח כדברי העד.
הואיל וגם מלכתחילה היו צריכים להביא
אדמה זו, אין כאן תוספת הוצאה שא' גרם למזמינים ואין לחייבו על הוצאה זו.
אמנם, הואיל וכעת השטח כולו מפותח ואי
אפשר להגיע למדשאה עם משאית וטרקטור וכו', יש תוספת עבודה כעת לשנע את האדמה
מהחניה למדשאה, ותוספת עבודה לפרוס את האדמה ידנית על המדשאה.
העד המומחה העריך עבודה זו כיום עבודה
של מנהל עבודה ושתי פועלים, סך הכל 3000 ש"ח.
זה הנזק מהטעות של הגנן למזמינים וזה הנזק שהגנן צריך לשאת.
ב. קבלן חייב בנזק גם בגרמא
מבחינה הלכתית, הגנן בנידוננו נחשב
כ'קבלן'. קבלן חייב בנזקים שהוא גרם אפילו אם נעשו בגרמא, כמו שמבואר בב"מ
קיח:
"תנו רבנן: החצב שמסר לסתת, הסתת חייב. הסתת שמסר לחמר, החמר חייב. החמר שמסר לכתף, הכתף חייב. הכתף שמסר לבנאי, הבנאי חייב. הבנאי שמסר לאדריכל, האדריכל חייב. ואם הניח אבן על הדימוס והזיקה, כולם חייבן לשלם. והתניא, אחרון חייב וכולן פטורים? לא קשיא, כאן בשכירות כאן בקבלנות".
ועיין רש"י שם ד"ה כולן:
"אלו שהיו שותפין במלאכה אחת. ומשהניחה אבן על הדימוס, היא שורת הבנין, נפלה והזיקה, הואיל ולאו כחו דאדריכל הוא, שלאחר שהניחה נפלה, וליכא לחיוביה משום גירי דיליה, כולן חייבין יחד, שכולן שותפין בדבר ועליהן המלאכה לעשות וקיבלו אחריות הנזק יחד".
ובד"ה בקבלנות: "כולן חייבין היכא דלא נפלה מיד אחד מהן, דעל כולן לשמור שתהא מיושבת יפה".
הרי מבואר שהקבלן חייב על נזקים
שנגרמים על ידי עבודתו אפילו אם נעשו בגרמא, ועיין הרחבה בזה באתר 'פסקים', פסק דין מספר 14115, סעיף 6 בערעור: "היקף האחריות של קבלן על עבודתו".
למרות הנאמר כאן, שיש לקבלן אחריות על עבודתו, העד המומחה פטר את הגנן על כך שלא הונחו שרוולים וצינורות ניקוז תחת השבילים שמקיפים המדשאה, מפני שזו האחריות של המתכנן ולא של הגנן.
ג. התייחסות להערות בעל המתחם על דברי
העד מומחה
בעל המתחם העיר שלוש הערות על עדות
המומחה, וכעת נתייחס לטענות אלו:
1. אחריות הגנן לכך שאין ניקוז תחת לשבילים:
בעל המתחם טען שהגנן היה במקום לפני
בניית השבילים מסביב למתחם המדשאה, והוא לא הדגיש שיש להניח ניקוז מתחת לשבילים,
למרות שזו היתה אחריותו. האדריכלית נוף הדגישה כל הזמן שצריך גנן צמוד, מפני שהיא
רואה רק את הזווית של התכנון ולא של הגינון, והגנן היה שם ולא אמר שצריך ניקוז.
עלינו לדון, מתי בעל מקצוע חייב כאשר
הוא מטעה את מי שמתייעץ עמו?
נאמר בב"מ ק.
"ריש לקיש אחוי ליה דינרא לרבי אלעזר, אמר מעליא היא. אמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא".
רואים שהשולחני מתחייב על טעות שלו רק
אם השואל אמר לו: "חזי דעלך קא סמיכנא". זאת אומרת, שברור לשולחני שהוא
הפוסק האחרון בנידון ושהשואל לא יתייעץ עם מישהו אחר. אבל אם השואל מראה המטבע
לשולחני ללא שאמר לו "חזי דעלך קא סמיכנא", השוחלני אינו חייב על טעותו.
ואע"פ שהיה על השולחני להניח שאם הוא מראה לו מטבע, משמעות הדבר היא שהשואל
יסמוך על דבריו, אין השולחני מתחייב מכללא, אלא רק על ידי אמירה חד משמעית שסומכים
על דבריו.
נחלקו הפוסקים האם צריך אמירה מפורשת:
"חזי דעלך קא סמיכנא", או שדי בכך שמסר זה עובר לשולחני מכללא (עיין
תוס' שם ד"ה אחוי). מיהו, השו"ע והרמ"א (שו,ו) פסקו כסוברים שצריך
לומר "ראה דעלך קא סמיכנא", או
לחלופין צריך בירור חד משמעי שסומכים על השולחני כאילו נאמר לו במפורש "חזי
דעלך קא סמיכנא". עצם זה שהשואל הראה את המטבע לשולחני אינו בירור מספיק
שסומכים עליו. כדי שהשולחני יהיה חייב צריך בירור מכללא ברמה של אמירה מפורשת "ראה
דעלך קא סמיכנא". וכך הסכים הש"ך (ס"ק יב).
וזו לשון השו"ע שם:
"והוא שיאמר לשולחני עליך אני סומך או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים".
בנידון דידן, לא הוברר בדברי בעל
המתחם שחלק מההסכם בינו לבין הגנן היה ללוות את האדריכלית בתכנון. נאמר שהאדריכלית
אמרה שהיא צריכה ליווי וכו', אבל לא נאמר שהוסכם בין המזמין והגנן שהוא זה שצריך
היה ללוות את האדריכלית ו"עלך קא סמיכנא". כדי להחיל אחריות על הגנן היה
צורך באמירה והסכמה מפורשת, שחלק מעבודת הגנן תהיה ללוות את האדריכלית. בלי הסכם
מפורש על כך, לא חלה על הגנן אחריות מכללא.
מדברי בעל המתחם לא נראה שהגענו לרף
הנ"ל כדי לחייב את הגנן, ולכן נדחה טענה זו.
2. הטענה שהקומפוסט הראשוני היה מיותר:
בעל המתחם טען שמתברר כעת שהקומפוסט
שהביאו מלכתחילה היה מיותר, ואם כן, צריך לקזז 2500 ₪, עלות הקומפוסט.
אך נראה שהקומפוסט הראשוני לא היה
מיותר. גם כעת הקומפוסט הזה יסייע לגידול הדשא, שהרי הוא באיזור השורשים. לא זו אף
זו, בשיחה שניה עם ד' הובהר שאם היו מביאים אדמה מלכתחילה בלי הכנת הקרקע, היו
צריכים להביא כמות אדמה פי שלוש ממה שמביאים כעת. זאת אומרת, שגם אם ביו עושים הכל
מראש, היו מכינים את הקרקע עם קומפוסט והיו מביאים אדמה נוספת. ממילא, הקומפוסט
הראשוני חיוני גם כעת.
לכן, טענה זו נדחית.
3. הטענה שהיו צריכים להביא כעת אדמה בבאלות שהוא יותר יקר:
בעל המתחם טען שהבאת אדמה בבאלות עולה
יותר מהבאת אדמה במשאית, ולכן יש תוספת עלות על כך מעבר לתוספת של יום עבודה בלבד.
טענה זו אינה מובנת, מפני שגם כעת
אפשר להביא את האדמה במשאית, להוריק אותו בחניה ולשנע אותו למדשאה. החיוב על תוספת
העבודה הוא בדיוק על כך.
לכן, דינה של טענה זו להידחות.
ד. התייחסות להערות הגנן על דברי העד
מומחה
הגנן טען: "אני מניח שיש לו [=לעד]
ידע מקצועי רב אך איננו מכיר את פרטי ההתקשרות העסקית".
ברם, הואיל והטעות של הגנן היתה
מקצועית, פרטי ההתקשרות אינם רלוונטיים.
לכן, נדחית טענת התובע.
ה. מי בוחר מי יתקן את הנזק - העובד או
המעסיק?
לאחר דחיית כל הטענות, נשארנו עם
המסקנה שעל הגנן לשאת בתשלום של פריסת האדמה על סך 3000 ש"ח.
אולם עלינו לעיין, האם הגנן יכול
לבחור לעשות את העבודה ולקבל את כל המשכורת שלו? או שהבחירה היא של המעסיק?
ועיין בפסק דין של בית דין קרית ארבע, אתר 'פסקים' מספר סידורי 48, שקבע שהמזיק יכול לדרוש לתקן בעצמו, ורק בנזקי גוף נאמר שהנחבל יכול לומר "דמית עלי כאריה ארבא" (ב"ק פה.).
ז. מועד התשלום
בדרך כלל נותנים לחייב 30 יום לבצע את פסק הדין, כפסק השו"ע חו"מ ק,א. אך בנידון דידן, שמדובר בשכר שכיר שדינו חמור מכל הלוואה ועבר זמן רב מביצוע העבודה, נראה שיש לחייב תשלום מיד, על פי דברי הרמ"א (שם) שהכל לפי ראות בית הדין.
החלטה:
על הגנן לשאת בפריסת האדמה ויישור
המדשאה.
אם הגנן רוצה לעשות העבודה בעצמו, על
בעלי המתחם לשלם לו מיד 15187.5 ש"ח, ו3000 ש"ח הנותרים אחרי סיום
התיקון.
אם הגנן אינו רוצה לעשות העבודה
בעצמו, על בעלי המתחם לשלם לו 15187.5 ש"ח מיידית ובזה מסתיימת ההתקשרות
ביניהם.
על הגנן להודיע לבעל הבית על החלטתו בקשר לביצוע התיקונים הנ"ל, בתוך שבוע ימים מתאריך נתינת פסק דין זה.
על החתום:
הרב יוסף דורי הרב ברוך פז הרב
מנשה צימרמן
דיין
אב"ד דיין
ניתן: י' אדר תשפ"ה.
