פרטים בהסכמת הורים בדבר חתונת ילדיהם ודין המתנות מהחתונה
בס"ד יום ג' כ"ט טבת
תשע"ח
תאריך
דיון: יום
א' כ"ז טבת תשע"ח
נושא התביעה: התחייבויות הצדדים לנישואי הילדים.
עיקרי טענות
הוסכם בין הצדדים כי כל צד יתן סך 35,000
ש"ח עבור נישואי הילדים בשעטו"מ + 5,000 ש"ח עבור ריהוט.
סה"כ: 40,000 ש"ח כל צד.
כן, מוסכם על דעת שניהם, שהוצאות החתונה ישולמו
ע"י ההורים, ולא ע"י החתן והכלה. כאשר, בתחילה סברו לשאת בהוצאות שוה
בשוה, ולבסוף נתעורר ויכוח בנושא. וכדלהלן:
בין הצדדים נתעורר ויכוח על 2 נושאים:
1. אבי
החתן דורש למזער ולצמצם את הוצאות ליל החתונה, על מנת שיוותר מתוך סכום ההתחייבות
הנ"ל סכום חשוב עבור שכירות דירה לבני הזוג למשך השנה הראשונה. בעוד שאבי
הכלה טוען שמדובר בצמצומים גדולים מדי, אשר לא מתאימים לאורחיו ולמוזמניו, ואשר
לכאורה הם אשר יביאו את הרוב המכריע של המתנות לאירוע. ולדעתו, אינו רואה כל כך
חשיבות שההורים ישאו בתשלומי שכירות דירת הזוג.
מצד אבי החתן, בתחילה עמד מספר המוזמנים\מנות על
150, זאת כאשר היה מדובר על אולם זול, בו מחיר מנה עומד על כ-70\80 ש"ח, אך
בהתברר שהאירוע ייערך באולם יקר יותר, בו מחיר מנה כ-120 ש"ח, צמצם את מספר
המוזמנים\מנות מצידו, ל-100. בעוד אבי הכלה מעמיד את מספר המוזמנים על 200. וישלם
3\2 מהאירוע.
כן, אבי החתן דורש להביא זמר זול, בסך: 3,000
ש"ח. ולוותר את תוספת ה'הגברה' בסך: 2,000 ש"ח כדרישת אבי הכלה.
כן, דורש אבי החתן לוותר על 'עיצוב אולם', העומד
ע"ס: 2,500 ש"ח. ואבי הכלה טוען שלא יוכל לוותר על כך.
2. כן, בנוגע
למתנות שיתקבלו עבור החתונה, נתעורר ויכוח, כי דרישת אבי החתן שיועברו המתנות לחתן
ולכלה, ואבי הכלה דורש שיועברו להורים, אשר נושאים בעלויות הכבדות – לכל היותר,
מוכן הוא לתת מתוך זה סך שיכסה חצי מתשלומי שכירות דירת הזוג בשנה הראשונה (15,000
ש"ח), כדרישת אבי החתן.
*
* *
א. נקדים ונאמר, שנראה כי ע"פ הדין אין כאן שום התחייבויות של שום צד על סכומים מדוייקים – כלומר, דמלבד שהיו כל הדברים ביניהם על-פה,
ולא נכתב שום הסכם, ולא נעשה שום קנין. גם, אפילו דיבורים על פה אשר היה מקום
להחשיבן כהתחייבות 'אקרקפתא דגברא', כפי הנראה מעולם לא נאמרו בצורת התחייבות, ולא
היו בסכומים קצובים, וכל מה שהיה בין הצדדים היו אמירות בעלמא של הבעת נכונות לשאת
בהוצאות החתונה, כאשר הסכום הכללי יעמוד על כ-35,000 ש"ח מכל צד, ואשר מתוך
זה ישולמו הוצאות האירוע. אבל אופן השימוש בכסף, היה רק בשלב 'דיונים' ביניהם. וכל
צד טוען 'התכוונתי' כו"כ, או 'לא התכוונתי' כו"כ, 'הבנתי ממך'
כו"כ, או 'לא הבנתי ממך' כו"כ... על כן נראה שאין לראות כאן שום
התחייבות של שום צד.
ב. בנוגע לרמת האירוע, עלינו לילך בעיקר על פי
רמת המחיה וסגנון החיים של החתן והכלה ושל המוזמנים. כנפסק בטור אבן העזר (סימן
סד) בשם רבינו אפרים, דכייפינן לחתן ליעביד סעודתא כפום מנהגא דחזי לדידיה ולדידה,
דקיימא לן עולה עמו ואינה יורדת. עכ"ל. וכתב הבית יוסף, דברי רבינו אפרים
כתבום הרא"ש והר"ן (ריש כתובות), והרב המגיד (פ"י מאישות
הי"ד), וכתב שכן היה דן הרי"ף ושכן דעת הרמב"ן והרשב"א
ז"ל. עכ"ל. ויש להוסיף שממש בלשון הטור כתב בעל העיטור ח"ב (הלכות
ברכת חתנים דס"ג ע"ד). וכ"כ המאירי (כתובות ב.) בשם גאוני
הראשונים, שכופין אותו לעשות הוצאות החופה לפי כבוד שניהם. וכ"פ בשלחן ערוך
(סעיף ד): כופין אותו שיעשה סעודה לפי כבודו ולפי כבודה.
ובנידוננו, החתן והכלה, וחלק ניכר ואולי רוב-ככל המשתתפים,
אינם נמנים על קהל 'תלמידי חכמים' המסוגלים לחיי צמצום של 'בכל מאודך' (יעויין
תנחומא פ' נח אות ג. ועוד), על כן מן הסתם יש לילך אחר רמה בינונית המתאמת לסוג
אנשים זה. וברור מעל לכל ספק כי מחיר 120 ש"ח למנה, תזמורת + הגברה: 5,000
ש"ח, צלם: 8,000 ש"ח, ואף 'עיצוב אולם': 2,500 ש"ח, הינן מחירים
ממוצעים, ואף זולים. ובימינו, גם קהל האברכים, רבים מחתנים ילדיהם ברמה כזו, ויותר
מכך. וכל שכן בחתן וכלה ובמוזמנים דנידוננו שרגילים ברמת חיים גבוהה יותר, בודאי
אין לדרוש שיתחתנו בסגנון זר לרוחם.
ועוד, שבהיות שהדברים היו ידועים מראש לצד החתן, יש גם לומר שמן הסתם על דעת כך נתעסקו זע"ז. ואף אם יטען שהיתה דעתו מראש
לעשות אירוע ברמת הצמצום, לאו כל כמיניה, וכפי שלבסוף גם הוכיחה המציאות, שנגמר
ביניהם לילך על אולם ברמה גבוהה, ורק בהשתדלות אבי הכלה הגיעו שם למחירים הנחשבים
יחסית נמוכים מאוד.
ג. בנוגע למתנות האורחים. נראה שע"פ הדין המתנות
שייכות להורים, זאת בהיות שמחמתם הגיעו אורחים אלו והביאו המתנה. והטעם, לפי שעיקרן
של מתנות אלו אינו 'מתנה', אלא 'פירעון חוב' ו\או 'הלוואה', פירעון חוב על מתנות
שנתן הוא לקרוביו בשמחות שהיו אצלם, או הלוואות, כי ע"י מתנות אלו הוא נעשה מחוייב
להשיב מתנות דומות אצל הנותנים, כאשר יגיעו הם בעזה"י לאירועים טובים. וכדקיי"ל
בבבא בתרא (קמד: וקמה:) ונפסק להלכה באבן העזר (סימן ס) שהשושבינות (מתנת חתונה) הריהי
מלוה. והנידון בסוגיא (קמד.) הוא כנידוננו, במתנה שהגיעה לחתונה בזכות אבי החתן בגין
שאף הוא נתן מתנה לנישואי אחרים, ומבואר שהמתנה שייכת לאב. ע"ש.
ולאור זאת, הרי שמה שנהוג בימינו אצל הרבה משפחות, שההורים מסכמים ביניהם שמתנות החתונה ינתנו לחתן ולכלה, הרי זו מתנה נוספת מאת ההורים
לחתן ולכלה. בהיות שע"פ דין שייך ממון זה להורים. כל א' המתנות שהגיעו מחמתו.
וכמשנ"ת. והלכה היא בשו"ע חו"מ (סימן רה ס"ו) שאין מתנה נקנית
אלא כאשר רוצה הנותן לתת ולהקנות "בכל לבו".
ואמנם, נכון שישנם אורחים מסויימים שלא עושים חשבון. ונותנים שלא על מנת לקבל תמורה. הנה הם ממש רק מיעוט. ועוד, שגם הם נתנו
בעיקר מחמת ההיכרות עם אבי המשפחה. ולא בגלל החתן או הכלה, שכמעט אינם מכירים
אותם. ועוד דלעולם יש לנקוט דבתווני דליבא, אם יסתר איש במסתרים, נתינת המתנה
נובעת משיקול של החזרת טובה על מה שקיבלו איזו טובה, או צפיה להכרת טובה. וכמו
שארז"ל באיזהו מקומן, שהמתנה היא ג"כ כמכר, "דאי לאו דהוה ליה הנאה
מיניה לא הוה יהיב ליה, הדר הוה ליה מתנה כזביני" (מגילה כו:, ועוד). וכאמור,
הכל קשור רק אל ההורים, ולא לחתן והכלה.
כיון שכן, הרי שאין כל אפשרות לחייב את שום א'
מההורים ליתן את מתנות החתונה לזוג החדש. אלא אם ירצו, יתנו מרצון טוב, ותבוא
עליהם ברכת טוב בעוה"ז ובעוה"ב, שבודאי זכות עצומה לסייע בידי זוגות
צעירים הבונים ביתם בדרך התורה והמצוות, לפי דרגתם.
ד. אלא שחלוקה שכזו – אף שנתבאר שנכונה ע"פ
עיקר הדין – הריהי 'נראית גרוע'! אין כאן 'דרכיה דרכי נועם' ואין 'נתיבותיה שלום'!
יען, למעשה יוצא, שאבי החתן יוציא מכיסו 40,000 ש"ח עבור מכלול הדברים. ובנוסף,
נותן לבני הזוג את המתנות שיתקבלו מאת משפחתו וקרוביו, שמסתמא יהיו מעל 10,000
ש"ח. (שמתוך 100 מנות, יש להעריך שלפחות שליש מהם (35) יביאו מתנות סטנדרטיות
של כ-300 ש"ח). סה"כ כ-50,000 ש"ח. (ואפשר שעוד יותר). ואילו אבי
הכלה, יעמיד על עיקר הדין ויטול לעצמו את מתנות משפחתו וקרוביו, שמסתמא יהיו
כ-50,000 ש"ח ויותר, ובעצם החזיר לעצמו את ההוצאות של כל התקופה, בו בערב,
ואולי גם יצא בריוח מכל האירוע... הלא אין ספק שחלוקה כזו תיצור הרגשה מאוד רעה
בין הצדדים. (וארז"ל שלא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה). וגם
בין החתן והכלה עלול להיזכר תמיד שמשפחת הכלה כמעט לא הוציאו כלום עבור בתם, בעוד משפחת
החתן עיטרוהו בזהובים...
ובהיות שהנידון שלפנינו אינו תיק ממונות יבש, שנאמר יקוב הדין את ההר, אלא נידון של שידוכין, ואמר השי"ת שיימחה על המים
שמו הגדול שנכתב בקדושה למען השלום, מוכרחים לאחוז במטה עוז הפשרה אשר תניח דעת
שני הצדדים, ואשר תיטיב החתימה לחתן והכלה.
ונראה לפשר כך, שיתנו ההורים משני הצדדים לחתן ולכלה
את אותו סכום אשר ישמש עבור שכירות דירה ו\או קניית דירה בעתיד. ועל כן, מלבד
15,000 ש"ח מכל צד, שכבר מוסכם ביניהם, גם כל סכום שיתווסף ע"י מתנות צד
החתן, יתן כזאת גם אבי הכלה. כגון, אם מלבד ה-15,000 ש"ח נוספו מתנות בסך
10,000 ש"ח, סה"כ 25,000 ש"ח, יתן גם אבי הכלה סך 25,000 ש"ח.
והכל מתוך המתנות.
[והעברתי הדברים לעיני אאמו"ר הגאון המפורסם כמוהר"ר ציון שליט"א, גאב"ד 'צדק-ומשפט', ובפרט לחומר דן יחידי.
והנה בענין המתנות, דעתו קצת שונה מכפי שכתבתי לשייכן אלא להורים בלבד, (כי אמר
שישנם רבים הנותנים מתנה גדולה ביודעם שהיא עבור החתן והכלה, ועושים כן מחמת
ההיכרות עם ההורים בלבד. ובדבר הראיה משושבינות, אמר לחלק, דהתם הוו נהיגי לתבוע
ענין זה בדינא ודיינא. ויש לי עוד לשוב ולהתיישב בדבר). ועכ"פ למעשה הסכים
לחלוטין למסקנת הפשרה כדכתבתי].
ה. על ההורים להעריך גודל מתנת שמים, וחסד ה'
עליהם, שזוכים בשעטו"מ להכניס ילדיהם לחופה, ויחסית בגיל צעיר, מה שרבים רבים
משתוקקים ואינם זוכים, ונשארים בבית עם רווקים ורווקות, על כל ההשלכות השליליות
הנלוות לכך, ועוד יותר בדורנו הקלוקל ה"י, ואין לשער גודל צער ויגון ההורים
והילדים, כי לחם העצבון יאכלו דבר יום ביומו, עד ירחם ה'.
חובת ההורים משני הצדדים לוותר, ושוב לוותר, ושוב
ושוב לוותר ולוותר... כסף הולך וכסף בא, וברכת ה' היא תעשיר. וח"ו למי שהוא
ירא את ה' ליקח על עצמו העון החמור של ביטול שידוך, לצער העליונים והתחתונים. ובכל
הפעמים שנעשה צעד של ביטול שידוך שלא ע"פ ההלכה עוד התחרטו על אותו צעד חרטה
גמורה דמעיקרא. ושומע לעצה חכם.
וה' הטוב ישפות שלום על רבנן ועל תלמידיהון ועל כל בית ישראל.
פסק דין
א. תשלום
האולם והמנות, כפי שהוסכם בין הצדדים: צד החתן ישלם עבור 100 מנות (12,000
ש"ח), צד הכלה עבור 200 מנות (24,000 ש"ח).
ב. תשלומי:
תזמורת + הגברה (5000 ש"ח), צלם (8000 ש"ח), עיצוב אולם (2,500
ש"ח), ישולמו ע"י שני הצדדים בחצאים שוים, סה"כ: 7750 ש"ח לכל
צד.
ג. עבור
ריהוט, כמוסכם ביניהם מכבר, כל צד 5,000 ש"ח.
ד. עבור
תשלומי שכירות לחתן והכלה בשנה הראשונה, יפקיד כל צד (עוד לפני החתונה) סך 15,000
ש"ח בידי נאמן המוסכם על שני הצדדים (קופת גמ"ח מבוסס, או בקופת בית
הדין). ומדי חודש בחדשו יקבלו הזוג סך 2,500 ש"ח עבור תשלומי שכירות.
ה. ורשאים
ההורים ליקח סך זה בחזרה מתוך כספי המתנות שיגיעו עבור החתונה.
ו. במידה
ואבי החתן יעביר לטובת החתן והכלה גם כספי מתנות שיגיעו עבור החתונה, מלבד 15,000
ש"ח הנ"ל, יוסיף גם אבי הכלה אותו סכום עבורם מתוך כספי המתנות. וכספים
אלו ישמשו ג"כ עבור תשלומי שכירות. או עבור בסיס כלכלי לרכישת דירה בעתיד.
ז. מתנות
שיבואו מצד החתן עצמו, ומצד הכלה עצמה, שייכות להם, ואין קשורות לחשבון זה.
ח. פתיחת
המעטפות בתום החתונה, ע"י אבי החתן ואבי הכלה ביחד (בלא שום קרובים נוספים,
אף לא נשותיהם), אשר יערכו רישום כפול, ואשר יוחזק אצל כל א' – ורשאי כל צד להחזיק
בכספים שהגיעו מצד משפחתו וקרוביו, עד לטיפול בכספים ולהפקדתם כאמור.
ט. אין
שום צד רשאי לדרוש מהצד השני שום התחייבויות נוספות, אלא בהסכמת הבורר הח"מ.
י. אין ספק שהצדדים ימשיכו לנהוג בכבוד הדדי, בתום לב ובנתינת אימון, כראוי ליראי ה' ולחושבי שמו. ויזכו לראות זרע ברך ה', ככל אשר ישאלו מהשי"ת אמן.
