נזקי כלב שנפגע מהדברה

בס"ד

א' באייר תשע"ח

16 באפריל 2018

תיק מס' 78007

פסק דין - נזקי כלב שנפגע מהדברה

בענין:

מר ג' - מזמין הדברה

 (להלן: התובע)

 נגד:

מדביר מזיקים

(להלן הנתבע)

הצדדים קבלו את הח"מ (להלן: ביה"ד) כבוררים הן לדין והן לפשרה, וחתמו על הסכם בוררות כנדרש.

ביה"ד קיים דיון בנוכחות הצדדים בו שטחו הצדדים את טענותיהם. לביה"ד הוגשו כתבי ב"ד ומסמכים נוספים.

לא נפרט בפסה"ד את כל הטענות שנטענו בפנינו, ואת כל הראיות שהוגשו לנו. אלא רק את עיקרי הדברים.

העובדות:

        א.        התובע תושב העיר א'. במהלך חדש ספטמבר 2017 גילה התובע חולדה בביתו.

         ב.         התובע חיפש מדביר / לוכד מזיקים בכדי לטפל בבעיה הנ"ל. התובע מצא מודעה במדריך הטלפון האיזורי. במודעה נאמר כך: [1]

          ג.         מדבירן, הסוף למזיקים, טיפול טבעי בלי לצאת מהבית, לכידה וטיפול במזיקים, טיפול ומניעה של ג'וקים ונמלים, טיפול בפרעושים ופשפשים, טיפול בעכברים, עכברושים וחולדות, לכידת נחשים, טיפול בטרמיטים, אחריות לשנים, דובר אנגלית, שרות 24/6, המלצות בשפע, ללא חומרים רעילים, ללא סיכון.[2]

         ד.         התובע הזמין את הנתבע לטפל בבעיה. הטיפול בוצע ע"י הנתבע בתאריך 24.09.2017. עבור העבודה הנ"ל (כולל חומרים) שילם התובע לנתבע סך 4,680 ₪. משך העבודה – כשעתיים.

        ה.        העבודה כללה: הנחת טבליות רעל מתחת למטבח, בחורים שמתחת למדרגות, ומחוץ לחצר ביתו של התובע.

          ו.         בסיום העבודה, רצה הנתבע לומר כמה הנחיות לתובע, אולם התובע היה עסוק בשיחה דחופה, ולפיכך הנתבע עזב את בית התובע ללא שיחה נוספת בענין.

         ז.         בתאריך 05.10.2017 הבחין התובע כי כלבתו אינה חשה בטוב, רדומה ובקושי מצליחה ללכת.

        ח.        למחרת[3] יצר התובע קשר עם וטרינר מקומי. הווטרינר אבחן כי הכלבה אנמית מאד, נתן לה עירוי, ואמר לתובע לקחתה בדחיפות לביה"ח הווטרנירי בראשל"צ.

        ט.        הכלבה אושפזה בחדר טיפול נמרץ בביה"ח, תוך שהתובע נשאל בסמוך להגעתו לביה"ח: האם יש סיכוי שהכלבה נחשפה לרעל עכברים? הכלבה אובחנה כסובלת מדימום פנימי חזק מרעל עכברים. קיבלה טיפול ואושפזה ליומיים בביה"ח. עם שיחרורה, הומלץ על מעקב אצל וטרינר להמשך חדש, בכדי לבדוק האם נגרם נזק לטווח הארוך.

הטענות:

          י.         התובע טוען כי בחר בנתבע לביצוע העבודה, בגלל שבמודעת הפרסום של הנתבע צוין כי מדובר על הדברה ללא רעל וללא סיכון. לטענתו, לא היה מזמין את הנתבע אילו היה יודע שהלה משתמש ברעלים העלולים להזיק בדרך זו או אחרת לבני המשפחה או לכלבים.

       יא.       הנתבע טוען כי היה ברור, ולפחות היה צריך להיות ברור לתובע, כי בסופו של דבר אין אפשרות לטפל בבעיית מזיקים ללא רעל. לטענת הנתבע הביטוי "ללא חומרים רעילים, ללא סיכון" פירושו ללא סיכון לאדם!

       יב.       לדבריו: "בסוף זו הדברה. לא קסם", "כתוב הדברה". [4] לטעמו פירוש המילים "הדברה טבעית" הוא הדברה אקולוגית. הדברה שאינה משתמשת ברעל הממית באופן מידי. הדברה שאינה משנה את פני השטח. הדברה שאינה מותירה ריח, או מחייבת סילוק המשפחה מביתה.

        יג.        הנתבע מציין גם כי פיזור הרעל נעשה באחריות מירבית. כל המקומות בהם הונחו טבליות הרעל בתוך הבית, היו מקומות שאין לאף אדם, ילד או כלב גישה אליהם. לא הונחו טבליות רעל בתוך חצר הנתבע. וכמובן כל החומרים בהם השתמש הינם חומרים המותרים בשימוש ע"פ חוק.

       יד.       התובע מדגיש כי הנתבע היה מודע לכך שבבעלות התובע כלב. ואף ציין בזמן העבודה: איזה כלב יפה יש לך! הנתבע מציין כי אכן היה מודע לכך, אולם לא העלה בדעתו שהכלב יאכל רעל הנמצא מחוץ לחצר התובע.

       טו.       התובע מציין כי לא ידע שבכלל הונחו טבליות רעל מחוץ לבית. [5]

       טז.      עוד טוען הנתבע, כי לא הוכח שהרעל שהכלבה ניזוקה ממנו, הוא הרעל שהוא פיזר. "אולי שכן אחר פיזר רעל?".

        יז.        התובע הפנה את ביה"ד לאבחנת ביה"ח הווטרינרי כי הכלבה סבלה מהרעלה כתוצאה מרעל עכברים. [6] עוד מוסיף התובע כי אף שכן אחר לא הזמין הדברה לאחרונה, וממילא לא פוזר רעל ע"י מישהו אחר. [7] כמו"כ מציין התובע, כי העובדה שאף כלב אחר לא ניזוק כך, מוכיחה כי מדובר ברעל שפיזר הנתבע לא רחוק מבית התובע.

       יח.       התובע דורש לקבל את הנזק שנגרם לו: 855 ₪ - ביקור דחוף במרפאה הווטרינרית + 3935.60 ₪ עלות הטיפול והאשפוז בביה"ח הווטרינרי. סה"כ 4,790.60 ₪.

       יט.       עוד טוען התובע כי לדבריו מדובר במקח טעות. הוא הזמין עבודה ללא רעלים, ורק בגלל עובדה זו הסכים לשלם מחיר גבוה. ועל כן הוא דורש לקבל מחצית מהתשלום ששילם (4,680) – 2,340 ₪. סה"כ התביעה: 7,130.6 ₪.

         כ.         התובע מציין בהקשר זה, כי היות ואיבד את אמונו בנתבע, הרי שאין משמעות לתקופת האחריות או לשירות, משום שהוא לא יזמין יותר את הנתבע אל ביתו.

      כא.      הנתבע טוען כי המחיר אותו גבה – אינו גבוה. בוודאי לא יחסית לאיכות העבודה. וכן כי הוא עדיין מוכן לתת את השירות והאחריות להם התחייב.

דיון:

       כב.      לענ"ד, די ברור כי ההרעלה נגרמה כתוצאה מטבליות הרעל שפיזר הנתבע. אמנם אין הוכחה מוחלטת לכך, אולם תוצאות האבחון של בה"ח הווטרינרי + העדר מידע בדבר גורם אחר שפיזר רעל דומה בסביבה + העדר כלב בסביבה שהורעל, מביאים אותנו למסקנה זו.

       כג.       מעתה מוטל עלינו לקבוע: האם על הנתבע לשאת בתוצאות נזק זה?

       כד.      ברור שמדובר בנזק המוגדר כגרמא: וכדאיתא בגמ': [8]

"הנותן סם המות לפני בהמת חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים". וכך נפסק ההלכה ברמב"ם, [9] ובטור. [10]

      כה.      אמנם בהסכם הבוררות הוסמכנו לחייב גם על נזקי גרמא, אולם לענ"ד היות ואין כאן כל כוונת זדון, אין מקום לחייבו "לצאת ידי שמים" בתשלומים הנ"ל. [11] [12]

      כו.       יש מקום גם לדון האם יש חיוב ריפוי בהמה. [13] וכידוע כבר נחלקו בזה ראשונים. אולם אחר שלא חייבנו את התובע מדין מזיק, אין צורך להכריע בזה. [14]

       כז.       אכן, לענ"ד צודק לחלוטין התובע בדבריו בענין ה"הדברה הטבעית". מעיון במודעה שפרסם הנתבע עולה כי הקורא הסביר היה מבין שמדובר על פתרון בעיית מזיקים ללא שימוש בחומרים רעילים כלל ! [15]

      כח.      וא"כ טענת מקח טעות שטען התובע, טענה צודקת היא. [16] ועל כן חייב הנתבע להשיב את התשלום שקיבל. אמנם התובע אינו יכול להשיב את העבודה שקיבל, אולם לענ"ד נוכח הזמן המועט שהושקע בענין (שעתיים), ניתן להפחית מעט מהסכום אותו חייב הנתבע להשיב לתובע. לדעת המיעוט, ע"פ האמור לעיל, על הנתבע להשיב לתובע 4,000 ₪.

      כט.      אמנם התובע דרש להשיב לו רק מחצית מהסכום ששילם, אולם לענ"ד מחילה זו על מחצית הסכום – מחילה בטעות היא. שכן התובע היה סבור שיפוצה ע"י הנתבע על נזקו. ואילו היה יודע שאין הנתבע אחראי לכך, לא היה מוחל על מחצית התשלום.

         ל.         לדעת הרוב, על התובע לשלם עבור מה שנהנה. אולם גם לדעת הרוב אין להעריך את שווי העבודה ביותר מ-680 ₪.  וע"כ גם לדעת הרוב, על הנתבע להשיב לתובע סך 4,000 ₪.

החלטות:

1. הנתבע, ישלם לתובע, סך 4,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
2. הנתבע ישלם לתובע עד המועד הנ"ל גם מחצית מאגרת בית הדין (500 ₪), ובסך הכל 250 ₪. לאור נסיבות הענין, מעבר לכך, ישא כל צד בהוצאותיו.
3. ביה"ד ממליץ לנתבע לתקן את פרסומיו, באופן שיהיה ברור שמדובר בשימוש בחומר הרעיל למכרסמים, אך לא לבני אדם.
4. פסק הדין ניתן היום, א' באייר תשע"ח, 16 באפריל 2018 

והאמת והשלום אהבו