על פסק 743

לפסק עליו התקבלו ההערות לחץ כאן.

שאלה

בפסק הדין נכתב שיש להסתמך על מכון התקנים כעדים כיוון שהנתבע קיבל אותם והוא לא יכול לחזור בו:

"בכגון זה לא גרע מקיבל עליו עד קרוב או פסול, שאינו יכול לחזור בו לאחר גמר דין".

צל"ע לכאורה יש כאן יותר מפסול אחד (עד אחד כשנים, איני יודע אם העד כשר, חוץ לבי"ד, כתב ידו) ובכגון זה פסק הרמ"א שצריך לעשות קנין?

(הרב משה מאיר אבינר - חוקר מכון פסקים)

תשובה

דבר הנעשה בפני בי"ד אין צריך קנין, עיין הגמ"ר ב"מ תנז – תנח, ועיין עוד בציץ אליעזר חי"ב סי' עד, וחכ"ב סי' עז.

הרב צבי יהודה בן יעקב

שאלה

תודה רבה על התשובה המהירה,

הש"ך כב, א כותב שכל הסעיף מדבר כאשר קיבלו את העדים בבי"ד ובכל זאת הרמ"א כותב שצריך קנין בתרתי לרעותא. וכן הש"ך כותב בס"ק יב שדברי המרדכי נאמרו "דוקא ג' טובי העיר אבל ג' דיינים לא". וכן נראה להוכיח מהשו"ע בסימן יב סעיף ז "הפשרה צריכה קנין, אפילו בשלשה" מוכח שקבלה בפני בי"ד צריכה קניין. (הפת"ש מביא שיש חולקים על השו"ע אך מכריע שאי אפשר לומר קים לי כנגדו).

תודה.

(הרב משה מאיר אבינר - חוקר מכון פסקים)

תשובה

מש"כ שפשרה צריכה קנין אפי' בשלשה, אין הכונה שקיבל על עצמו בפני שלשה שיעשו פשרה, אלא שבי"ד של שלשה עשו פשרה מעצמם. דאפשר שאם יקבלו בפני בי"ד שיעשו פשרה, א"צ קנין, ורק אם יקבלו מחוץ לבי"ד ששלשה יעשו פשרה, בזה צריך קנין.

מש"כ הש"ך כב,א, הוא מהג"א, לענין שהמשנה היא בקבל בפני בי"ד, ובזה א"צ קנין לענין גמר דין. ולכאורה גם בתרתי לריעותא שיכול לחזור אפי' אחר גמ"ד בלא קנין, היינו לשיטת הג"א בקבל מחוץ לבי"ד, אבל בקבל בבי"ד, לא יוכל לחזור אחר גמ"ד, גם בתרתי לריעותא.

מה שהביא מהש"ך ס"ק יב, יש לחלק בין ג' דיינים סתם (שאינם קבועים בעיר) לג' דיינים קבועים בעיר, שהם לא גרעו מג' טובי העיר. מה עוד שכל סברת הקנין לחיזוק (נדו"ד מוגדר כקנין לחיזוק) שלא יטען משטה, וכן לאפוקי מחשש אסמכתא שאינה גמורה (עיין בקצוה"ח יב,ג). וא"כ יש לחלק בין סתם ג' שישבו לדון, וחד דגמיר וסביר, לדיינים שקבלו אותם בשטר בוררין, ושהצדדים יודעים שאת החלטתם ניתן לאכוף בבתי משפט, והחלטתם מחייבת מבחינת הליכי האכיפה, שבזה אדם לא משטה ולא מתחייב אלא בלב שלם, ואפשר שאין צריך קנין לחיזוק. ולכל הפחות לא גרע מקנין סיטומתא או דינא דמלכותא או שניהם. ובכל מקרה כשהדיינים הם קבועים מהעיר, כמו בי"ד לממונות שע"י המועצה הדתית, או בתי דין האזוריים, לא גרעו מטובי העיר.

אציין שיש הנוהגים גם בבי"ד לעשות קנין על כל דבר, למשל על הסכמי גרושין או דברים הנאמרים בפרוטוקול. הח"מ נוהג שאם הדבר נעשה בפני בי"ד, כגון התחייבות וכד', לא מצריך קנין. משא"כ כמובן הקנאות, כמו בירושות וכד', ודאי צריך קנין ולא מהני מה שנעשה בבי"ד.

הרב צבי יהודה בן יעקב

לאחר מחשבה נוספת:

יש לחלק בין קבלה של מכון תקנים לעדות. מכון תקנים לא מעיד על עובדות בעבר אלא מבהיר את מצבו של החומר בהווה. מה שהצרכנו קבלה של הצדדים, שלא יבקשו חו"ד נוספות. בזה חו"ד מקצועית, שמבהירה את המצב בהווה ולפי זה ביה"ד פוסק אם היה בעבר מק"ט אם לאו, עדיפה מקיבל קרוב או פסול, ואין צריך קנין.

בח"ד סי' כג לענין פוליגרף, שהוא אסמכתא גמורה, בזה ודאי גם אני הצרכתי קנין, ששם הפוליגרף "אומר" מה היה בעבר, הרי זה כעדות קא"פ. לדעתי בכלל אין להשתמש בפוליגרף, אבל זה נושא אחר.

אבל לענין חו"ד מקצועיות, שלא יבקשו עוד חו"ד, לכן הצרכתי קבלה. אבל עדיף מקבלת קא"פ.

הרב צבי יהודה בן יעקב

בכדי להתייחס לפסק דין זה, לחץ כאן