מום ברכב שמפחית מערכו בביטוח ולא משפיע על תפקוד הרכב
הרב יוסף אלעד שלמה
הרב רוזנטל בועז
יח אדר תשע"ז 16/3/17
תיק
מס' 5777/4
פסק דין
בעניין
רכב שנמכר במחיר הגבוה מערכו בחברות הביטוח
בפני כבוד הדיינים:
הרב אוריאל אליהו -
אב"ד, הרב אלעד שלמה יוסף - דיין, הרב בועז רוזנטל - דיין.
|
התובעים נ' [סוחר רכב] |
הנתבעים נ' [מוכר הרכב] |
תיאור
המקרה
באחד מימי החורף ירדו גושי ברד גדולים
שהסבו נזקים גדולים לרכוש. גם בגג רכבו של הנתבע פגע הברד ויצר שקעים קטנים. אמנם
שקעים אלו אינם ניכרים כ"כ ואינם גורעים מרמת בטיחותו כהוא זה וכל שכן שאינם
מפריעים בתפקוד הרכב בשום פנים ואופן.
כרבים אחרים תבע הנתבע את חברת הביטוח
וקיבל 15,000 ₪ פיצוי על נזק זה.
לימים מכר הנתבע את רכבו לתובע במחיר
מחירון כפי שמקובל ברכבים מסוג זה. הנתבע לא יידע את התובע על הנזק וגם התובע לא
שם לב לנזק זה שאינו ניכר כ"כ ואינו משפיע על תפקוד הרכב כלל.
לאחר תקופה קצרה התובע היה מעורב
בתאונת דרכים ורכבו ניזוק קשות באופן שאינו ניתן לתיקון. לתובע היה ביטוח מקיף
שבעיקרון צריך להשיב למבוטח את שווי הרכב לפני התאונה ע"פ המחירון, אלא
שבמקרה שלנו הביטוח נתן לתובע 15,000 ₪ פחות משווי הרכב כיון שהשקעים בגג הרכב
הורידו מערכו סכום זה.
וכעת התובע טוען כנגד הנתבע שהוא מכר
לו רכב פגום במחיר מלא שהרי הביטוח הוריד מערכו 15,000 ₪ בעקבות השקעים בגג, כמו
כן טוען התובע שהוא שאל את הנתבע אם יש 'בעיות' ברכב והוא אמר שלא ידוע לו, ורק על
סמך האמון הרב שנתן בנתבע, שהינו רב ותלמיד חכם, הוא קנה את הרכב בלי לקחת לבדיקה.
ואילו הנתבע טוען שע"פ ההלכה שקעים אלו אינם מורידים מערך הרכב שהרי אינם מפריעים בשום אופן לתפקוד הרכב ואינם ניכרים ורק הביטוח מפחית את ערך הרכב על דברים מעין אלה, בנוסף הוא טוען שהתובע יכל לראות את הפגמים, ומה ששאל אותו אם יש בעיות, הבין הנתבע שהכוונה לבעיות מכניות, ובכלל, כיוון שלא ייחס חשיבות לפגמים האלה שכח לציינם.
פסק דין
בשו"ע (חו"מ רלב י) נפסק
שאם קנה דבר כלשהו ולאחר זמן ראה שיש בו מום - אם מום זה ניכר הרי שכבר ראהו ומחל
על כך, ואם אינו ניכר אלא שאינו מבטלו ממלאכתו - אינו יכול לחזור בו.
וכתב הרמב"ם בהל' מכירה (טו ה) שהגדרתו של המום נקבעת על פי אנשי המדינה, ולכן כל מה שמוסכם על בני המדינה שהוא
מום יכול הקונה לחזור בו מהמקח כיון שהוא מקח בטעות, ומה שהסכימו שאינו נחשב מום
אינו יכול לחזור בו מהמקח כיון שכל הנושא ונותן - על סמך מנהג המדינה הוא סומך,
אא"כ התנה במפורש על דבר זה.
במקרה שלפנינו מדובר במום שאינו ניכר
לרוב בני אדם וגם אינם מקפידים עליו וברור שגם אינו גורע מתפקודו של הרכב או מרמת
בטיחותו כהוא זה, ובכל זאת כיון שגגו של רכב הוא דבר שבעקרון אינו ניתן לתיקון
(מבחינה מעשית יש אפשרות לתקנו אלא שיש שם קורות שנועדו להגן בעת התהפכות הרכב,
ובתיקון הגג הן יכולות להינזק) לכן הביטוח נותן סכום גבוה על פגיעה, ולו הקטנה
ביותר, בגג הרכב וממילא מפחית את ערכו של הרכב באופן משמעותי.
בית הדין יצר קשר עם סוחרי רכב אמינים
המכירים את שוק הרכב, לאחר בירור הדברים הגיע ביה"ד למסקנות דלהלן.
מנהג המדינה במסחר הרכב בציבור הכללי
אינו מתנהל לפי שמאי חברות הביטוח אלא לפי שווי הנזק ועלות תיקונו במוסכים המטפלים
בכך, שהרי מכה קטנה בדלת הרכב ניתן לתקן במכון פחחות וצבע בסכום קטן יחסית ולעומת
זאת שמאי חברת הביטוח מעריכים נזק זה בסכום הגבוה פי עשרה ויותר מכך, ורוב האנשים
כשקונים רכב משומש כשהוא במצב טוב אלא שיש בו מכה קלה, לא יפחיתו למוכר את הסכום
שחברת הביטוח הייתה מפחיתה אלא הרבה פחות מכך, ובד"כ יפחיתו את עלות התיקון
בנוסף להוצאות עבור טרחה וכו', עד פי שתים-שלוש מעלות התיקון ולא מעבר לכך.
ולכן, לאור האמור לעיל, במקרה שלפנינו לא ניתן לטעון למקח טעות שהרי מום זה אינו משמעותי בתפקודו של הרכב.
אמנם אם הקונה מתנה את קנייתו בכך
שערך הרכב כפי שהוא משלם עליו יהיה זהה לערכו בחברת הביטוח אזי יהיה זה מקח טעות
אם בחברת הביטוח מעריכים את שוויו בפחות מהמחיר שבו נקנה.
ועדיין צריכים אנו למודעי - האם בקניית
רכב שעל פי ערכו רוב העולם מבטחים אותו בביטוח "מקיף", יש להתחשב בערך
שחברות הביטוח מייחסת לרכב, שהרי כשהקונה מבטח את הרכב הוא רוצה לקבל תמורה מלאה
לכספו ועל דעת כן הוא קונה את הרכב, ואם הוא יידע שערכו בחברת הביטוח נמוך בסכום
משמעותי ממחירו בשוק הרכב הרי שהוא לא ירצה לקנותו.
ולכן, כיון שידוע לכל, שרכב שערכו
גבוה מנהג העולם לבטחו בביטוח "מקיף", הרי זה כאילו הקונה התנה במפורש
שעל דעת כן הוא קונה את הרכב, (ואין הוא צריך להתנות זאת בפירוש) ולכן המוכר רכב
שיש בו "מום ביטוחי" (פגם שאינו מהותי אלא שחברות הביטוח מתייחסות אליו
כפגם) חייב ליידע את הקונה בכך ואם אינו מיידעו הרי זה מקח טעות.
אולם ברכב שערכו נמוך ואין דרך העולם
לבטחו בביטוח "מקיף", אין מתחשבים בהערכות "חברות הביטוח"
ואין צורך ליידעו "במום ביטוחי" כלשהו אא"כ הקונה מתנה זאת בפירוש.
בנידון דידן עלות הרכב כ 60,000 ₪,
ורוב העולם נוהגים לבטח.
מסקנות
מעיקר הדין הנתבע חייב להשלים את הפער
כולו ולתת 15000 ₪ לתובע, אך מכח הפשרה קבע ביה"ד כי על המוכר להשיב לתובע רק
את הסכום שקיבל מחברת הביטוח, דהיינו 13,500 ₪, כיוון שמהסכום הכולל של 15000 ₪
הופחתה השתתפות עצמית של 1500 ₪.
יש לציין שאם הרכב לא היה ניזוק היה
כאן מקח טעות ביותר מ 1/6 ושניהם יכלו לחזור מהמקח [היחס לדין זה הינו מקח טעות
במחיר ולא כמום במקח].
