תערוכה שלא נעשתה לפי החוזה

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ב' עמ' קנז-קס

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ״ל), אב״ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס"ד בתביעה על הפרת הסכם של הצגת תערוכה

הטענות

ראובן בעל התערוכה של ירושלים והמקדש שהפעיל אותה בירושלים ובבני ברק בעיקר בחגים, בא להפעיל את התערוכה ע״י האגודה ״עטרה ליושנה״ ע״י הכותל המערבי, את הפריטים בקבוצה א׳-ב׳ לאתר מול הכותל, ואת קבוצה ג׳ לבית המערבים (כחמש דקות הליכה), ואכן ראובן העביר את כל הפריטים בט״ו באלול מבני ברק לירושלים, ונתגלה סכסוך בין בעל המבנה לבין האגודה, וראובן המריץ את האגודה שלא יוותרו לבעל המבנה, כי בעל המבנה ראה את הפריטים בחוץ, וחשב שזה יהיה לחץ על האגודה שיוותרו, לכן האגודה הכניסה את הפריטים עפ״י הסכמת ראובן בתוך חדר קטן שעמד לרשותה של האגודה, אבל דובר שתיכף אחרי החגים יבואו בדברים בדבר מבנה גדול בשביל התערוכה, כי בחדר קטן כעין מחסן זה גורע את הערך והרושם של התערוכה מכמה בחינות. והיות וכבר עברו חמשה חדשים וההסכם שבחוזה לא כובד, לכן דורש ראובן שהאגודה תשחרר את התערוכה, שהאגודה תתן לו להוציא את התערוכה.

אבל האגודה טוענת שהשקיעה הרבה עמל כפי שדרוש למפעל כזה, מלבד ההוצאות שיש בערך שבעת אלפים ש״ח גרעון, ובעצם ראובן בעצמו המריץ לאגודה שלא יוותרו, לכן האגודה סוברת שלא הפרה את ההסכם שחתמו להחזיק ולהפעיל את התערוכה למשך שנה, כי בקיץ הסיכויים הם גדולים שיוכלו לכסות את הגרעון, וראובן טוען שהוא מוכן להסכים להמשך החזקה בתערוכה רק בתנאי שיפצו אותו בסך חמשה עשר אלף דולר, החצי ממה שהיה עולה שכירות המבנה, לו היתה האגודה שוכרת את המבנה.

הצדדים בהלכה

בסעיף י״ד של החוזה כתוב: ״ההסכם בתוקף לשנה אחת. במידה וראובן ימשיך להציג את התערוכה בירושלם תהיה לאגודה הזכות הראשונית להחזיק ולנהל תערוכה זו במשך שנה אחת נוספת. בכל מספר חודשים רשאים הצדדים לתאם ביניהם מחדש פרטי ההסכם. שנויים בהסכם יירשמו כנספח להסכם״ וכו׳. הסעיף הזה אומר דרשני, לכאורה הכוונה אף שהאגודה יש לה זכות להחזיק ולנהל תערוכה זו מ״מ כל כמה חדשים יכול כל צד לדרוש פרטים שלא היה בהסכם המקורי, ומה יהיה אם לא ישתוו ביניהם, הלא אי אפשר לבטל את החזקה של האגודה, לכן הפירוש לתאם ביניהם ששני הצדדים מסכימים לשנות מה שהוא מפרטי ההסכם, אבל צד אחד לא יכול לדרוש לשנות מפרטי ההסכם. לכן אם נניח שאי רכישת המבנים ע״י האגודה אין זה גורם לבטל ההסכם כיון שראובן בעצמו הסכים שלא לוותר, וכיון שאי אפשר לקבל מבנים אחרים מול הכותל, ואפילו אם האגודה היתה באה בדברים עם ראובן אחרי החגים בנוגע למבנים אחרים, אין שום אפשרות לתקן הדבר, לכן מה שמבקש ראובן החצי מהחסכון של שכר הדירה, סעיף י״ד אומר שאפשר לשנות את פרטי ההסכם דוקא אם שני הצדדים מסכימים, ואם רק צד אחד דורש לשנות איזה פרט, ההסכם שחתמו עליו אומר שאין שום אפשרות שצד אחד ידרוש דרישות חדשות.

אבל הלא ראובן טוען אה״נ אי אפשר להשיג במקום זה מול הכותל מבנה שיתאים בשביל תערוכה כזאת, אבל אנוס לא מיקרי כמאן דעביד שהוא העמיד לרשותו מבנה מתאים לפי הצורך ואין לראובן שום תביעה על האגודה, אבל גם האגודה לא מילאה את ההתחייבות שלה, דמה שראובן הסכים הוא רק לפי שעה, אבל בשום אופן לא הסכים שזה יהיה מצב קיים, ולפי מצב זה הוא מפסיד, כיון שלפי הנסיון כל חג יש לו סכום של חמשת אלפים דולר ריוח נקי.

מקורות בהלכה

דין אדם שהתחייב לעשות מעשה עד יום מסוים

רמב״ם פ״ז דסנהדרין ובחו״מ סי׳ כ״א:

"מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני וישבע, יהיה חבירו נאמן בטענתו ויטול כל מה שטוען בלא שבועה, או שאם לא יבא ליום פלוני וישבע ויטול, אבד זכותו ואין לו כלום ויפטר חבירו, ועבר ולא בא, נתקיימו התנאים ואבד את זכותו, ואם הביא ראי׳ שהי׳ אנוס באותו היום ה״ז פטור מקנין זה וישבע כשיתבענו חבירו כמו שהי׳ מקודם, וכן כל כיוצא בזה" עכ״ל.

וכתב הרב המגיד שהסמ״ג הביא ראי׳ לדין זה מירושלמי דגרסי׳ התם המתנה אם לא אעשה כך ביום פלוני יהא כך ואירע לו אונס ר׳ יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד, ור״ל אמר אונסא כמאן דעביד, והלכה כר״י לגבי׳ ר״ל עכ״ל. ועי׳ בחת״ס חו״מ סי׳ א׳ דר״ל סבר אונסא כמאן דעבד כיון דפטרי׳ רחמנא ה״ל כאלו נעשה המעשה בפועל ובא ביום הראוי לבא, ולר״י אונסא כמאן דלא עביד, ר״ל נהי דרחמנא פטרי׳ מ״מ איננו כמי שנעשה המעשה אלא כמאן דלא עבד, לא יחייבנו האונס ולא יזכנו, אלא כמו שהיה קודם התנאי עיי״ש.

לפי זה בנידון דידן דהוי אונס במה שלא יכול לקיים את סעיף ה׳ של החוזה להעמיד מול הכותל את המפעל במבנים המתאימים לפי הצורך, הלכה כר׳ יוחנן דאונס כמאן דלא עביד דלא יחייבנו האונס ולא יזכנו אלא כמו שהיה קודם התנאי, ובלי סעיף ה׳, אין שום התחייבות להעמיד לרשות המפעל מבנים מתאימים.

אלא דעדיין לא ברור לי אם זה נקרא אונס מה שיצטרך לשלם ביוקר בשביל המבנה, דוקא אם המצב הוא שעכשיו אין להשיג כלל מבנה המתאים מול הכותל ה״ז אונס, דהלא מה שלא לקח את המבנה ההוא הרי זה היה עפ״י עצת ראובן, ועכשיו אם אי אפשר להשיג מבנה המתאים הרי זה אונס, אבל אם גם עכשיו אפשר להשיג את המבנה ביוקר, שוב זה תלוי אם ירצה להשכיר רק עד גמר השנה, ואם אין זה אונס, התנאי של מבנה מתאים קיים, ואם עכשיו אינו מעמיד לרשותו של המפעל מבנה מתאים הרי מעכשיו החוזה בטל, ואין רשות לאגודה לעכב רכוש של אחרים ולעשות סחורה בפרתו של חבירו.

ועי׳ ברמ״א יו״ד סי׳ רל״ב סעיף י״ב דאם אפשר לסלקו בממון הרבה שיתן מיקרי אונס, ועי׳ בט״ז שם ס״ק י״ז ובש״ך שם ס״ק כ״ג, והטעם משום דעל דעת זו לא נשבע עיי״ש, הרי דתשלומין ביוקר, וכמו שכתב הרמ״א בממון הרבה, הרי זה אונס ואדעתא דהכי לא התחייב עצמו. ולפי זה אם בעל המבנה ידרוש ממון הרבה, הרי זה אונס, ולמאן דסובר יש אונס בגיטין אמרו שם גיטין ל׳ א׳ דממון הרבה לא צריך תרקבא דדינרי כדי שתתפייס, דגם מה שהרבה עליו רעים ולא נתרצה אלא בממון שאין לו הרי זה אונס, והרי זה כמאן דלא עביד, ולפי החת״ס דאין זה קיום התנאי ולא אי קיום התנאי, כאלו אין כאן תנאי כלל, ולפי זה אין כאן הפרת החוזה.

אבל עי׳ בשך חו״מ סי׳ כ״א ס״ק ג׳ דסובר ר׳ יוחנן היכא דאדם מחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא היה חייב, על תנאי, ואירע אונס לזה שחייב עצמו ולא קיים התנאי, פטור, והרי הדבר כמו שהיה מקודם, דאונס רחמנא פטריה, אבל מי שחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא היה חייב, ע״מ שיעשה לו חבירו איזה ענין ליום פלוני ואירע אונס לחבירו, אין המתחייב חייב בשביל אונסו של זה דאונס רחמנא פטריה אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי׳ לא אמרינן, ומה לו בזה שארעו לחבירו אונס הרי לא קבל על עצמו חיוב זה אלא על תנאי זה, וכיון שלא קיים חבירו התנאי אף שהוא מחמת אונס למה יתחייב הוא. ונראה שלזה כיוון הר״ן בקידושין פ׳ האומר וכו׳ עכ״ל הש״ך, ולפי זה בנידון שהיה התחייבות הדדית בין מצד ראובן ובין מצד האגודה, ואם מצד האגודה היה אונס שאינה יכולה לקיים התנאי ואונס רחמנא פטריה והרי זה כמו שהיה קודם התנאי, אבל גם ראובן לא קבל על עצמו חיוב זה להעמיד את התערוכה אלא על תנאי זה של בנין גדול, אף שאירע אונס לאגודה ולא קיים את התנאי, שהוא פטור, אבל למה יתחייב ראובן להעמיד את התערוכה לרשות האגודה.

מ״מ דעתי נוטה, כיון שאפילו לפי דעת ראובן, העיקר מה שמעונין הוא בהפעלת התערוכה רק בחגים, ובאמצע החורף והקיץ אינו מעונין כלל, והיות ולפי דבריו היה לו ריווח נקי בחג של פסח חמשת אלפים דולר, ובחג הסוכות חמשת אלפים דולר, והיות ובערך היה לו ריוח מחג הסוכות עד עכשיו ארבעת אלפים דולר, לכן תשלם לו האגודה סך ארבעת אלפים דולר עד גמר החוזה.

פס״ד

א) האגודה תשלם לבעל התערוכה ---- סך 7500 דולר לפי שער יציג במזומן במשך שבוע מהיום.

ב) יש לאגודה זכות להציג את התערוכה עד א אלול תשמ״א ומאלול והלאה יש זכות לאגודה זכות בר מצרא כהלכות בר מצרא..

הרב ברוך יצחק לוין.