חיוב תשלום תיווך לאדם שעזר במציאת דירה

ביה"ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ב' עמ' רלג - רלד

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ״ל), אב״ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס״ד במתווך שגמר עיסקה שהתחיל אותה מתווך אחר

סיפור המעשה

ראובן ידע שבשכנותו יש דירה למכור, ואמר לשכנו הנה יש כאן דירה למכור, תשתדל למצוא קונים מהחוג שלך, וטוען שמעון שכנו, כשם שראובן ידע מהדירה גם הוא שכן כמותו וידע עוד לפני זה שדירה פלונית עומדת למכור, ואמר לפני זה ללוי שיקנה דירה פלונית, אבל משום מה לוי לא קנה את הדירה בשביל אחותו, אבל במקום זה אמר לזבולון שיקנה דירה זו, ואכן זבולון קנה דירה זו עפ״י המידע של לוי, ובשעת גמר המקח בזמן חתימת החוזה בא ראובן והשפיע על המוכר שלא יעמוד על המקח וישתוו ביניהם, וגם שידל את אחיו של זבולון שלמעשה הוא היה בא כחו של הקונה שישתוו ביניהם. ובעקרם של הדברים אין זבולון נוגע כלל כיון שהוא שלם דמי תיווך לשמעון וללוי, אבל ראובן טוען שגם לו צריכים לתת חלק מדמי התווך, כיון שהוא גמר את העיסקה.

הצדדים בהלכה

הבדל בין שידוך למכירת בית לגבי חיוב למתווך שרק גמר

הנה זאת, אין לומר שזבולון או אחיו לא בקש מראובן שיבא לגמור ולהשפיע, ואפילו אם באמת השפיע לגמר המקח ובמחיר, מאן יאמר לנו שבשביל השפעה הזאת יש לו חלק במקח שנעשה לתבוע דמי תווך, דרק בשידוך יכול להתקלקל אפילו בגמר כל הדיונים, לפיכך בשידוכים גם הגומר יש לו חלק בשדכנות, משא״כ במכירת בית לא יתכן שבשביל איזה קפריזה יבטל המקח, ולכן אין השפעה הזו מחייבת שבעצם הדבר אינו גורם לגמר המקח.

והנה בחו״מ סי׳ קפ״ה ברמ״א סעיף ו׳ מביא בשם תשובת הרא״ש:

"ראובן היה לו בית למכור ובא שמעון וסרסר למכרו ללוי, ואמר ראובן שלוי שונאו ואינו רוצה למכור לו, ואח״כ מכרו ללוי ע"י אחר, חייב ליתן לשמעון סרסרותו", ע״כ.

חלוקת דמי תיווך בין שני שדכנים

ועיי״ש בפ״ת שהביא בשם הנוב״י תנינא סימן ל״ו מה שהוסיף הרמ״א ״ע״י אחר׳׳ יש לדון ע״ז, בשלמא אם מכרו אח״כ ללוי בלא שום סרסור שפיר מוכח דברמאות דחאו להסרסור. אבל אם מכרו אח״כ ע״י סרסור אחר יוכל להיות שהסרסור החדש הטעים לו טעמים נכונים שלא יעכב המכר עבור השנאה, וכתב הנוב״י דמה שפסק הרמ״א במכרו ע״י אחר חייב ליתן לשמעון דמי סרסרותו, אין הכונה שרק לראשון נותן כל דמי הסרסרות, אלא גם לשני יתן חלק כגומר, הרי נקט הנוב״י שגם מה שהסרסור השני התערב בדבר ועל ידו נגמר המקח הוא שותף בסרסרות, כי מי יודע אם השפעתו של הסרסור השני לא גרם לקיום המקח עכ״פ כמו שותף.

לכן בנידון דידן שכפי עדותו של זבולון הקונה, ראובן באמת השפיע על גמר המקח שישתוו ביניהם במחיר, הרי גם במכירת בית שייך ענין של גמר, והוא שותף בדמי הסרסרות, וממילא שמעון ולוי צריכים לתת לראובן שליש ממה שקבלו הם, אבל עדיין אנו צריכים לשמוע דברי אחיו של זבולון עד כמה היתה השפעתו של ראובן בנידון.

בנוב״י ח״מ מ״ת סי׳ ל״ו כתב:

"כל שלא נגמר לגמרי ע״י השדכן הראשון עד שלא נשאר שום דבר קטן ביניהם לא מיקרי עדיין גמר, ואם הצדדים רצו והכניסו את קרוביהם בשעת הגמר, אפילו היה היכולת ביד השדכן הראשון לגמור אין לזה עליהם אלא תרעומת אבל לא שום תביעת ממון, וכזה מעשים בכל יום", עכ״ל.

ומבואר מהנוב׳׳י שמעשים בכל יום אם לקח קרוב לגמור השידוך שהמגיע לו חלק הגומר, אף אם גמר בדבר קטן, שהמתחיל השאיר דבר קטן ביניהם והשני הוא שהשלים הדבר הקטן, יש לו להשני זכות של גומר.

מתווך שלא דיבר עם הקונה אינו יכול לקחת ממנו דמי תיווך

ובעצם הדבר הלא בנידון דידן, שמעון לא דבר כלל עם זבולון הקונה, הלא זה ברור ששמעון אינו יכול לתבוע שום דמי סרסרות מזבולון הקונה. ועי׳ בתשובות חוט השני סי׳ ג׳ הובאה בפ״ת אהע״ז סי׳ נ׳ אות ט״ז אודות שדכן שכתב לראובן שידוך לגיסתו האלמנה והשיב לו ראובן ונגמר הענין ואמר ראובן שהוא ג״כ שדכן כמוהו שהרי מעולם לא כתב על האלמנה שום דבר, נ״ל שהדין עם ראובן דה״ל לשדכן לאתנויי בפירוש שהוא שדכן לבדו ודברים שבלב אינן דברים, והלא השדכן אינו יכול לתבוע את האלמנה כלל לפי שלא דיבר עמה ולא כתב לה כלל, וראובן יכול לתובעה עכ״ל, ועד כאן משמע שגם ראובן הוא שדכן, מפני שהוא באמת הוא טפל בשידוך, וגם השדכן שהביא את המידע לראובן הוא שדכן הגם שלא דבר כלל עם האלמנה, אבל הלא ראובן דבר עם האלמנה בשם השדכן, ובנידון דידן הלא שמעון לא בקש כלל מלוי שידבר עם זבולון, ולוי דבר עם זבולון מחמת עצמו, ולא יודע איזה תביעה יכול להיות לשמעון בדמי הסרסרות, לא מזבולון שהלא לא דבר אתו כלל, ולא מלוי שהלא שמעון לא אמר ללוי שיתווך אצל זבולון הקונה שיקנה את הדירה ורק מסר לו ידיעה סתם שלאו בעל דבר הוא אלא מתווך, בכל אופן הדיון הוא לא על שמעון ולוי, אלא בתביעה שיש לו לראובן על שמעון ולוי שקבלו את דמי התווך. כמובן שמסתעף מזה מה השיעור שלוי צריך לתת לראובן, אם צריך, ומה השיעור ששמעון צריך לתת לראובן.

הרב ברוך יצחק לוין.