דמי שכירות בזמן שיפוצים
הרב אלקובי אריאל
הרב חבר טוב אבישי
פסק הדין
תאור המקרה
התובע: בעל הדירה, הנתבע: השוכר
התובע השכיר דירה למשכיר. במהלך השכירות היתה
עבודת שיפוצים בדירה העליונה. וסוכם על שני סכומים לשכירות: סכום נמוך לתקופת
השיפוצים (2700 ₪), ועל סכום גבוה יותר על התקופה שלאחר השיפוצים (3100 ₪). הסכום
ששולם במשך השנה הראשונה היה הסכום הנמוך. בתחילת התקופה היה דו שיח עם האחד
השותפים ונוצר מחלוקת האם היתה מחילה על החודשים שלפני השיפוץ. בנוסף נפלה מחלוקת
לגבי החודש האחרון אם נחשב חודש של שיפוץ בגין הלכלוך שנשאר.
טענת התובע
השכרתי דירה לנתבע. החוזה נחתם בתאריך 18.5.16 במהלך
השכירות היתה אמורה להתבצע עבודת שיפוצים. סוכם על סכום של 3100 ש"ח על
חודשים שאין בהם שיפוץ ועל חודשי השיפוץ
סוכם על סכום של 2700 ₪. השיפוצים החלו ב 1.1.17 והסתיימו ב- 1.8.17. בשנה הראשונה
שילם השוכר 2700 ש"ח במשך 12 חודשים. נמצא איפה שעל כל החודשים שלפני תחילת
השיפוץ סה"כ שבעה חודשים ושנים עשר יום (באופן יחסי) צריך השלמה של 400 ₪ לכל
חודש היינו 2968 ש"ח. לאחר תום החוזה, הוארך החוזה בע"פ לשנה נוספת
באותם תנאים. אולם בפועל לאחר שלושה חודשים השוכר הודיע על עזיבתו את הדירה. לכן, בנוסף
אני תובע תשלום על החודש האחרון שלא שילם על עשרים יום, ועל כן אני תובע עוד 2000 ₪,
שהם תשלום חלקי ביחס ל-3100 ₪ לחודש מלא.
טענת הנתבע
לאחר שלושה חודשים פניתי לשותף של התובע שמולו
חתמתי את חוזה השכירות. ואמרתי לו אני רואה שלא התחלתם בשיפוץ ואני לא רוצה שיווצר
לי חוב גדול ואני רוצה להשלים את הפער של 400 ₪ לחודש. והוא אמר לי "שלא
צריך", ואני הבנתי ממנו שהוא מחל לי על חודשים שלפני השיפוץ. ועל כן איני
חייב לו. לאחר שנגמר זמן החוזה אמר לי התובע כי ברצונו לשפץ בקרוב את הדירה ולכן ביקש
ממני לעזוב. התחננו אליו שלא לצאת מכוון שאנו מתכוננים ללידה, ועוד שבהתחלה הוא
אמר לנו שהשכרת הדירה היא לטווח ארוך. הוא הסכים להמשיך עוד שנה והסכמנו בע"פ
על סך 3100 ₪ לשכ"ד לחודש ללא שיפוצים. מתאריך 18.5.17 שלמתי שלושה חודשים כל
חודש 3100 למרות שהבית היה בשיפוצים, וא"כ כבר פרעתי 1200 ₪ מראש וזו הסיבה
שלא שילמתי על 20 היום של החודש האחרון.
הוא מגדיר שהשיפוצים הסתיימו ב- 1.8.17. אבל האמת
היא שמבחינתי השיפוץ לא נגמר כי עדיין החצר לא הייתה ראויה לשימוש והיה שם לכלוך
רב, והיה חצץ בחצר, והריצוף לא היה מסודר, וצינור של ביוב נשאר פתוח שם. בינתיים
חיפשתי דירה אחרת לטווח יותר ארוך ולכן מצאתי את הדירה בקומה העליונה ועברנו אליה
בתאריך 20.8.17.
טענת השותף
ודאי שלא מחלתי לו על החודשים שלאחר מכן. בנוסף,
הנתבע ידע היטב שהתובע הוא המחליט העיקרי שהרי אליו הוא מוסר את הצ'קים ואיתו היה
צריך להגיע להבנה זו. בנוסף הנתבע בעצמו התקשר והבין שצריך לשלם סכום מלא על
החודשים שלא היו בשיפוץ. ומה שאמרתי לא 'לא צריך' הכוונה לא חייבים עכשיו לשלם אבל
לא הייתה כוונה למחול בלי רשותו של הצד השני. אני לא זוכר שאמרתי שאני מוחל על השלושה
חודשים שרצה לשלם אבל על החודשים הבאים ודאי שלא דברנו עליהם ואין בהם מחילה.
טענת התובע
השיפוץ נגמר ב 1.8.17 לאחר שהקבלן סיים את עבודתו. היו כמה עבודות קטנות כמו התקנת מקלחונים אך איך זה נכלל בכלל השיפוץ שהרי דבר זה אינו מפריע. הדירה הייתה ראויה לדיור. הריצוף היה מסודר וראוי לדירה. ע"כ אני תובע את מלוא הסכום לחודש זה.
פסק הדין
לאחר שמיעת שני הצדדים, ולאחר שהשותף זומן לדיון
ומסר את גרסתו בבית הדין, הוחלט כך:
א. הנתבע הודה בבית הדין שהסכים לשלם על כל חודש
שלא נערכים בו שיפוצים שכ"ד בסך 3100 ₪. בטענות שני הצדדים נמצאה סתירה, שכן ישנה
הכחשה האם הייתה מחילה על התוספת של 400 ₪, הנתבע טען שהייתה מחילה והתובע מכחיש, ומאחר שהנתבע לא הצליח להוכיח את טענתו, הרי שדינה להידחות מחוסר ראיה, שהרי
המוציא מחברו עליו הראיה, ועל פי הכתוב בחוזה השכירות עליו לשלם סכום זה. לכן, עליו לשלם סכום של 400 ₪ לכל חודש בתקופה
שדר בדירה לפני שהתחילו השיפוצים. סך התשלום שצריך להוסיף על פי סעיף זה עומד
על 2968 ₪.
ב. מאידך טענת הנתבע מתקבלת שהשיפוצים לא הסתיימו
עד זמן עזיבתו. הוא טען שהחצר עדיין לא הייתה ראויה לשימוש והיה שם לכלוך רב, והיה
חצץ בחצר, והריצוף לא היה מסודר, וצינור של ביוב נשאר פתוח שם. טענות אלה לא הוכחשו ע"י התובע. ולכן עליו לשלם על תקופה זו סכום של 2700 שכ"ד לחודש.
ונמצא שעליו לשלם על החודש האחרון שדר 20 יום סך של 1742 ₪. ומאחר ושילם על שלושת
החודשים הקודמים סך 3100 ₪ לחודש, נמצא שצריך לקזז 1200 ₪, ונשאר לו לשלם סך: 542 ₪.
ג. סך התשלום שעל הנתבע לשלם הוא 3510 ₪.
מסקנה
על הנתבע לשלם לתובע סך 3510 ₪. סכום זה יתפרס ל-7 תשלומים חודשיים עוקבים. על הנתבע להעביר את כל הצ'קים לידי התובע בתוך 30 יום מיום פסק הדין.
פסק הדין ניתן ביום כז אלול התשע"ז (18.9.17).
על החתום
הרב ניר אביב הרב אריאל אלקובי הרב אבישי חבר טוב
