מיסי יישוב כשלא נהנה או לא נמצא
הרב אליהו אהרון
הרב הירשנזון ישראל
תשס"ו/8
התובעים: מזכירות היישוב א' המיוצגת ע"י א' והמזכיר.
הנתבע: ב', תושב היישוב לשעבר.
אודות: חוב שחייב למזכירות.
טענות הצדדים:
התובעים: הנתבע ומשפחתו גרו בישוב, ובמהלך מגוריהם בישוב חויבו במסים שכ"ד מים ועוד, מאחר ולא שילמו כסדר נשאר חוב על סך 7416.34 ש"ח, מוצגת פה כרטסת מהנהלת חשבונות המצדיקה את החיוב.
הנתבע: אני עזבתי לגוש קטיף בעקבות המאבק, וכן אני נאלץ לעבור דירה בגלל הרדיפה של ההוצאה לפועל. לדעתי חייבו אותי מסים שאינם צודקים כמו מס רב גן, ולא ראוי לחייב כעת שהדירה אינה ראויה לדיור. ובכלל הם מדקדקים בקטנות נגדי ולא מתחשבים במצבנו הכלכלי הקשה. כשעזבתי הודעתי למזכיר והלה פטר אותי ממסים מיום עזיבתי, הקרוון שביקשו ממני לשלם שכ"ד הוא שייך לחברה ולא לי באופן פרטי.
התובעים: המזכיר לא היה מוסמך לפטור ממסים רק החלטת מזכירות קובעת, הוא שכר את הקרוון ואחר כך העביר את החיוב לחברה.
ע"כ עיקר הטענות הצדדים האריכו בהסברים אבל זה העיקר.
הצדדים חתמו על שטר בוררות.
בירור הדין
מס על שירות ציבורי שאדם אינו זקוק
הנה בפשטות נראה שהחלטות החברים בישוב מחייבות את החברים אפילו אם מישהו סבור שגובה המסים אינו צודק, בכל זאת יש תוקף להחלטת החברים, ע' רמ"א חו"מ סי' קס"ג סע' ג'. וכן כל אחד צריך לשלם מסים אפילו אם זה שירות שהוא באופן אישי אינו נזקק אליו, ע' בהגהת רמ"א באותו סעיף בסופו.
ולכן כל ההחלטות, כולל אמצעי אכיפה, אפילו אם חבר עזב את הישוב שרירים וקיימים.
אולם בנידון שלפנינו נראה לבית הדין שכאן יש מקום ללכת לפנים משורת הדין, היות והנתבע עזב כדי לסייע למאבק הכללי למען הצלת גוש קטיף, וכן שהוא נרדף ע"י ההוצאה לפועל, ולכן סבור בית הדין שכל המסים שחלו על הנתבע בהיותו בישוב הוא חייב בהם, אבל מעת שעזב יש ללכת לקראתו ולפטור אותו, ומה גם שהמזכיר פטר אותו, למרות שלפי החוק היבש לא היה בסמכותו לעשות זאת. היות ובכרטסת של הנהלת חשבונות לא ברור די הצורך לאיזו תקופה שייכים החיובים, פנה בית הדין למזכירות הישוב לשבת ולערוך חשבון מדויק רק לגבי התקופה שהנתבע היה עדיין בישוב, ורק לגבי אותו זמן לחייבו במסים.
בהתחשב במצבו הכלכלי של הנתבע המזכירות בעצמה הציעה לפרוס את החוב של ב' לכמה חודשים, וזו הצעה ראויה ונכונה.
