הצעת שידוך שהועלה בשנית

לאחר חתימה על שטר בוררות ושמיעת טענות הצדדים בדבר הצעת שידוך שהיו מעורבות בו  שתי שדכניות.

טענת התובעת:

הצעתי למשפחת הכלה הצעת שידוך, הבאתי את כל הפרטים, הצעתי גם לצד החתן, צד החתן אמרו לי שהם לא מעוניינים, וזה ירד מהפרק. אחרי שבעה חודשים אני שומעת שהשידוך נסגר, פניתי לצד החתן אמרו לי שההצעה הועלתה משדכנית אחרת, ואז כשהצעתי הם לא היו מעוניינים, ואחרי תקופה השדכנית השניה הציעה ושכנעה, וכך זה נסגר, הם שילמו לה 2000 ₪ כל צד ואני תובעת את השדכנית השניה לפחות חצי מהסכום שקיבלה.

טענת הנתבעת:

הצעתי למשפחת הכלה שידוך, הם אמרו שהציעו בעבר וזה לא התאים להם, גם צד החתן אמרו לי שזה עלה וירד כי צד הכלה לא רצו, שכנעתי את צד הכלה ובסוף הסכימו, וככה המשכתי והשידוך יצא לפועל. אין לי קשר לתובעת ואת המשפחות אני מכירה בלי קשר אליה. הכסף מגיע לי על מה שעבדתי, אם היא רוצה שתתבע את המשפחה שהציעה להם.

החלטה:

א. שכרו של שדכן מותנה ומורכב בהצעת השידוך ובהבאת הצדדים לידי סגירה, ולכן אם ההצעה הועלתה ע"י שדכנית ולא התקדמה, ולאחמ"כ הוצעה ע"י אחר ללא קשר לפעולה של הראשון הרי שלא מגיע לראשון שכר.

ב. במידה וההצעה הראשונה תרמה להמשך הפגישות, ולולא ההצעה הראשונה לא היו מתקדמים, הרי שהשדכנית הראשונה נחשבת "מתחיל" ומגיע לה שליש והשניה "גומר" ומגיע לה שתי שליש.

ג. בנידו"ד לאחר הבדיקה והחקירה עם משפחות החתן והכלה, הועלה כי השידוך יצא ללא תלות בהצעה הראשונה, ולכן נחשבת הנתבעת כשדכנית גמורה, ואינה חייבת להפריש משכרה לתובעת.

נימוקים להחלטה

כתב הנוב"י (חו"מ תנינ' סל"ו) בענין שדכן נוסף שגמר המקח וז"ל: ידוע הפרש בין מקח לבין שידוכין שבשידוכין אף שנתרצו הצדדים יש עדיין הרבה פרטים והדבר ידוע שאפילו באו הצדדים יחד, לפעמים בשביל דבר קטן מאוד מתפרדת החבילה ומתבטל השידוך ולכן כל זמן שלא השווה אותם השדכן הראשון על כל הפרטים עד שלא נשאר דבר גדול או קטן שצריך לדבר בזה עדיין לא נגמר השידוך על ידי השדכן, ואם אחד מכניס אוהבו או קרובו לגמור הדבר אפילו היה יכול השדכן הראשון להשוותם ג"כ בפרטים הללו, והצדדים הכניסו את אוהבם וקרובם בזה אין כאן רמאות כלל ואין לשדכן הראשון על הצדדים רק תרעומת אבל לא שום דין ומשפט כלל עכ"ל. והוסיף שם דמ"מ יתנו למתחיל ולגומר כל אחד חלקו לפי מנהג אותו מקום (ויש סוברים דקרובי משפחה דרך להכניסם ולא מגרעים משכר השדכן).

הפת"ש (סקפ"ה ס"ק ג') הביא דבריו והביא ג"כ בשם העט"צ  דהמתחיל והגומר יחלקו ביניהם בשווה, ויש נוהגים שנותנים שליש למתחיל ושליש לאמצעי ושליש לגומר, (והפת"ש באה"ז ס"נ ס"ק ט"ז כתב ג"כ דיחלוקו) וכ"כ השב יעקב שהמתחיל מקבל שליש ואם היה מתחיל רק אצל צד אחד מקבל שישית.

הכלל בהגדרת המתחיל הוא באופן שאילולי הוא לא היו הגומרים מתעוררים מעצמם לאותו שידוך, ואף שלולא הגומרים לא היה זה המתחיל גומר לבדו השידוך, ולכן היכא דהגומרים נתעוררו מעצמם לאותו שידוך א"כ המתחיל לא עשה שום פעולה טובה בזה הואיל שבע"ד לא היה מרוצה על ידו ואילולא שבאו האחרים נשתקע הדבר, ובאו מעצמם ולכן אין ליתן לו שום דבר. וכל דין זה לחלוק דמי התווך היינו בשניים שהשתתפו בשידוך אך מי ששידך לבדו ולא הוצרך אח"כ לקשר בין הצדדים במו"מ וכו' מקבל כל שכרו.

מיסוד האחרונים וממהות דין השדכן או המתווך נלמד שהתשלום עבור התווך או השידוך הוא פעולת קישור שצלחה בין הצדדים (המורכבת מהעלאת והבאת הרעיון לצדדים, לאחמ"כ הקישור הענייני בדין ודברים בין הצדדים, וכשצריך אף פעולת הגמר) ולכן נמצא שכל שרעיונו של המתווך לא גרם לקישור בין הצדדים תו אין עליו שם מתווך, והנפק"מ כאשר אחר כן גרם לצדדים להתרצות בדבר או כאשר ההצעה היתה מונחת ועומדת בפני הצדדים באופן ברור שלא הועילו מעשיו של הראשון על אף שרעיונו זה שהעלה לבסוף התממש.

וכ"כ האג"מ (חו"מ א' סמ"ט) בענין מתווך שהביא קונה ולא נסגר המקח, ולאחר מכן שם המוכר מודעות ובא הקונה בשנית דיש לדון בזה אם בא מחמת המודעות ללא קשר למה שראה דירה זו קודם דרך המתווך, או שהדבר מראה שכל מה שבא בשנית הוא מחמת ראיית הדירה בתחילה ע"י התיווך וא"כ המתווך הוא הגורם ומגיע לו דמי תיווך, והדבר צריך חקירה אם תמיד דרכו לראות בעיתונים או שכל מה שחיפש זה מחמת שידע על בית זה ורצה לראות אם עדיין עומד למכירה, וע"ע בשו"ת אבני נזר סל"ו.

באתי  על החתום

 (-) ערן אבירם, דיין