דינא דבר מצרא לאחר פיסוק דמים

"ברוך שאמר" סימן ו עמ' לו

בדין בר מצרא

עובדא אתא קמן בראובן שמחזר שנים רבות לקנות את דירת שכנו. יום אחד החליט השכן למכרו והציעו לראובן. ראובן הציע להם מחיר, ולא הסתפק השכן בסכום המוצע. אמר לו ראובן המצרן דכל מחיר שיתן אחר, הוא יוסיף עליו. וכך היתה המציאות דכל מחיר שהציע קונה אחר, הוא הוסיף עליו. לבסוף בא אדם אחר שרצה לקנות את הדירה למטרת עסק והציע סך של 301,000 דולר, והמוכר טוען ששלח להודיע לראובן שיש לו קונה במחיר כזה. ראובן משיב שמעולם הדבר לא הובא לידיעתו. אמנם כאשר ישבו העו"ד של המוכר והקונה לסגור הענינים, בא ראובן המצרן והציע מחיר יותר גבוה. כעת טוען הקונה דמאחר וכבר ניהל מו"מ עם עו"ד של המוכר והיה פיסוק דמים, לו משפט הבכורה. וראובן המצרן טוען כי כל הזמן הוא מחזר אחריה לקנותה ולא יתכן שברגע אחד יכנס אדם זה וינסה לנשל אותו מזכותו. המוכר אומר לי אין נפ"מ למי למכור. הדין עם מי?

תשובה: כללא דמצרנותא הוא דכתב רחמנא ועשית הישר והטוב הלכך אפילו אם קדם המוכר ומכר לאחר המצרן מסלקו בדמים שנתן, ואפילו הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר והמצרן ע"ה ורחוק מן המוכר המצרן קודם ומסלק את הלוקח. ויתרה מזו כתב מרן בשו"ע (חו"מ סימן קעה סעיף כט):

"בא הלוקח ונמלך בבן המצר וא"ל הרי פלוני בן המצר שלך רוצה למכור לי שדה זו, אלך ואקח ממנו? א"ל לך קח. לא ביטל זכותו ויש לסלק אותו אחר שיקנה, אלא אם כן קנו מידו", עכ"ל.

וכתב הסמ"ע (ס"ק נ):

"דיכול המצרן לומר לכך אמרתי לו לקנותו כדי שימכרו לו בדמים הראויים דאם קניתי אני מהמוכר היה מעלה עלי בדמים כיון שאני המצרן וחביב עלי", עכ"ל.

ובנדון דידן דטוען המצרן דלא ידע מהמכירה למרות שהוא מחזר אחריה שנים רבות ובכל פעם הוסיף במחיר, ודאי שיש לו דינא דבר מצרא. ואפילו אם נודע לו והמתין לראות באיזה דמים הוא ימכור ותיכף ומיד מחה דינו כמו בא הלוקח ונמלך בבן המצר, וכ"ש לפי מה שכתב בתשובת חמדת שלמה (סימן ח) דאף בנמלך המוכר ואמר לא בעינא ליה ומכר לאחר, אם המוכר מרוצה אח"כ ליתן למצרן יכול לסלק ללוקח.

ובחכמת שלמה על השו"ע שם (סעיף לא) כתב:

"מעשה בא לידי באחד שהיה דר בחנות בתורת שכירות ואח"כ בא אחר אצל הבעלים לשכרה והעלה בדמים והלך בעל החנות והודיע לשוכר מכבר שכך וכך נותנין, אם אתה רוצה תן אתה כך. והשיב השוכר שאינו רוצה ליתן, לך ושכור לאחר. והלך בעל החנות ושכר לאחר אך לא נתן ערבון כסף רק נתן לו משכון וגם עשו תקיעת כף. אח"כ נמלך השוכר ורוצה להיות מצרן ליתן זה הדמים ובאו לפני לדין. והנה אם יש בשכירות דין מצרנות כיון שהוא פלוגתא דרבוותא ובעל החנות אינו מקפיד, יהיה נשאר בחנות מי שיהיה ואיזה שירצה לכך כיון דשוכר העבר דר בחנות מכבר אמרינן היכא דקיימא ארעא תיקום. אך בזה היה ריעותא כיון דכבר נמלך המוכר ואמר לא בעינא, א"כ הפסיד דין מצרנות שלו. אך כד דייקינן אעפ"כ נראה דזכה המצרן כיון דלא נתן השוכר כסף רק משכון וכבר קיי"ל מנה אין כאן משכון אין כאן. א"כ ליכא כאן כסף כלל רק סטימותא בלבד. ובקרקעות לא שייך סטימותא וכו' וכל שלא קנה יכול לחזור בו והוא קודם", עכ"ד.

ויתרה מזו כתב הכנה"ג (שם בהגהב"י אות לז) בשם הב"י בתשובה כ"י, שאם חזר המצרן ומערער קודם שקנה הלוקח ואפילו קנה מידו יכול לחזור בו.

אשר על כן יש לשכן דין בר מצר ועליהם למכור לו את הדירה.