שאל רכב עם מסמכים ואיבדם

השאיל מכונית לחבירו ואמר שיש שם מסמכים חשובים, והשואל איבד את המסמכים

מכתב מעכת"ה הגיעני בדבר מי שהשאיל מכוניתו לחבירו, ואמר לו שיש שם מסמכים חשובים בתוכו, והשואל הי' נצרך למקום המסמכים להניח ספסלים והוציא והניח על הגג של המכונית, ושכח מד״ז והרוח פיזרתם.

הנה לא ברירא דקחשיב לפשיעה, ונו״נ בזה האחרונים אם שכחה הוי כפשיעה, וכמבואר בדוגמא דומה להנ״ל בשו״ת יד יצחק ח״ב סי' קע״ו בדין שליח בחנם להוליך חפץ לעיר אחרת, ובדרך במסילת הברזל הניח החפץ במקום המיוחד לחפצים, ובעת רדתו שכח מלקחתו, לא קחשיב פשיעה השכחה, ועי' מה שציין בזה בספר פתחי חושן ח״ב פ״ג הערה ד' - ועוד כיון שלא אמר לו השואל דמקבל שמירה או לכה״פ הנח לפני ולשונות כיו״ב הרי לא קיבל כלל שמירה, יעוי' שו״ע סי' רצ״א ס״ב וסי' שמ״ט ס״ב בקצוה״ח ושער המשפט שם, ומחנ״א שומרים סי' א', דקשה למימר דאיכא בזה אומדנא שקיבל שמירה, ואדרבה כיון שחפץ הוא שחבירו יהי' שואל על המכונית ואם הוי שומר על המסמכים הרי אין בהשאלת המכונית כל הנאה שלו, ולא הוי שואל. וגם דלדעת שו״ת שו״מ מהדו״ק ח״א סי' ל״ח דדרכון (פאס) חשיבא כשטרות דליכא בהו דיני שמירה, אף שאינו כשטרות שהוא עשוי לגבות ממון ובני״ד נצרך לגוף השטר, ועי' חכמת שלמה בהגהתו לסי' ש״מ, וא״כ הכ״נ שהי׳ תעודת נישואין שאושרה עפ״י עור״ד בשפה לועזית לא הוי גופו ממון, ואפשר דיש לחלק מהתם, ואם דמיא להתם פטור גם אם הי׳ נחשב לפשיעה כמבואר שו״ע סי׳ ש״א ס״א.

אמנם יל״ע דמתחייב מדין מזיק, כיון שהוציא המסמכים שלא ברשות והניחו במקום שאינו שמור, וכהא דכתב בנתה״מ סי׳ רצ״א סק״ז דבלקח חפץ חבירו ממקום המשתמר והניחו במקום שאינו משתמר ונפסד ה״ז חשיבא למזיק בידים ועי״ש ס״ק י״ד, ואם ידע המשאיל שמוציא המסמכים לחוץ בזמן הכנסת הספסלים לא חשיבא למזיק הנחתו שם, ומה שנתפזר ברוח אינו אלא כפשיעה ובזה פטור כנז׳ לעיל.

וליכא למימר דלא חשיבא מזיק כיון שלא נתכוון להפסידו. דהא בנתה״מ שם ס״ק י״ד מיירי באופן שנתכוון לטובתו שלא יגנבו חפצי חבירו, מ״מ בשכח מקום הנחתם כתב דחשיבא למזיק.

והנה בשו״ת אבן שתי׳ סי׳ פ״ד כתב במזיק לחבירו דרכון שאינו שוה לשום אדם, אלא שגרם לו להוציא דרכון אחר, וכתב דאף דמדיני מזיק על הדרכון פטור לפ״מ דכתב בנתה״מ סי׳ קמ״ח סק״א שהמזיק לחבירו דבר שאינו שוה למוכרו לא מקרי בר דמים, ולכן חיובו הוא רק משום שנצרך להוציא ממון להשיב אחר והוי כקדשים שחייב באחריותן, ובפשוטו חיובו בזה הוא רק מדינא דגרמי להוצאות ממון להשיג שוב התעודת נישואין, וממילא להצד דשכחה לא הוי פשיעה, לכאורה פטור לדעת הש״ך סי׳ שפ״ו סק״ו דדינא דגרמי אינו אלא קנס פטור באונס ושוגג ומ״מ צ״ע דהא תחילת ההיזק הוא במאי שהוציא לחוץ ואף שהי׳ בדעתו להחזירו, מ״מ אחר שלא החזירו הוי תחלת עשייתו למזיק.

אמנם בעיקרו לא ברירא, דני״ד הוי גרמי דאינו כשט״ח דבהכרח צריך לגבות חובו, והכא אינו אלא שיהי׳ נזקק לתעודה זו לדברים מסויימים, ובלא תעודה זו לא יוכל להשיגם, אפשר דחשיבא לגורם בממון לחודי׳ או גרמא בעלמא, ואף דרבים ס״ל דגם חפץ שאיכא שאינו שווה אלא לניזק חייב מדין מזיק, עי׳ ש״ך סי׳ ע״ב ס״ק קכ״ב משמי׳ דהב״ח, ועי׳ קהלות יעקב ב״ק סי׳ מ׳, מ״מ בודאי יכול לומר הניזק דקים לי׳ כנתה״מ ודעימי׳ הפוטרים.

ומכל טעמי הנז׳, נראה שיתפשרו בינהם וישלם כמחצה ההוצאות לעריכה פעם שני׳ של תעודת הנשואין.