פיצויי פיטורין על עבודה של יהודי מחו"ל בחו"ל
הרב אליהו אהרון
הרב אילוז שלום
תשע"ג/10
התובע: מר א', עבד בגיוס כספים אצל אגודה ב'.
לבין הנתבעים: אגודה ב'.
בנושא: בקשה לקבלת פיצויי פיטורין.
טענות הצדדים:
התובע: עבדתי בקרן בארה"ב האוספת כספים עבור אגודה ב', הנהלת הקרן היא כפופה להנהלת ב', לאחר שגיליתי שיו"ר לקח כספים שלא כדין והתלוננתי על כך פוטרתי מעבודתי שם. הפיטורין לא היו על רקע של חוסר התאמה, במשך שנות העסקתי שם אספתי לב' כמה מיליוני דולרים, וכן קיבלתי מכתב הערכה מדובר ב' על עבודתי. והיות וע"פ החוק כאן מגיע לי פיצויים וכמו כן עובדת קודמת בתפקיד גם קיבלה פיצויים מורחבים, אני מבקש פיצויים כמבואר באריכות במכתב שהוגש לביה"ד.
הנתבע: ב' אינו המעסיק של הנתבע אלא הנהלת הקרן בלבד. לנו יש רק זכות לא לקבל אנשים שאינם לטעמינו בעבודה בקרן אבל כל התנהלות הקרן אינה תחת שליטת ב'. פועל יוצא של הדבר הוא שהתובע הוא לא בעל דברים שלנו אלא של הקרן בלבד. כמו כן החוק האמריקאי לא נותן פיצויים לעובד מפוטר, ומה עוד שבחוזה של התובע כתוב בפרוש שלא יהיו לו פיצויים במידה ויפוטר ואפ' פיצויים שכתבו כמה פוסקים שיש לתת מדין "הענקה" כתוב בחוזה של התובע שלא יקבל.
ע"כ עיקרי הטענות, הצדדים האריכו עוד כמבואר בפרוטוקול ביה"ד ובכתבי הסכום ובמכתבים שנשלחו לביה"ד. הצדדים חתמו על שטר בוררות כדין.
ברור הדין
מנהג מקום חתימת החוזה
אין ביה"ד מעוניין להיכנס לשאלה האם ב' הוא המעסיק של התובע או לא. אבל היות ולפי המסמכים שהוגשו לביה"ד הנתבע בחתימתו על החוזה וויתר על כל סוג של פיצויים, ודבר זה הינו תקף ע"פ החוק האמריקאי ששם החוזה נחתם, אין מקום כלל לחייב את ב' בכל סוג של פיצויים. אע"פ שהתביעה היא כאן בארץ ישראל ואגודה ב' גם נמצאת בארץ ישראל אבל ודאי מה שקובע הוא מקום חתימת החוזה. ועיין בדברי הרמ"א חו"מ סי' של"א סע' א'.
לסיכום: כל תביעות התובע נדחות.
