צדקה מכספי בית הכנסת לת"ח מעיר אחרת
הרב אלחדד מיכאל
הרב פרקוביץ משה
כספי הצדקה שבקופות הנגבות בבית הכנסת מהי מטרתן?
המקרה:
בבית כנסת בעיר מסויימת, הנוהג הקיים הוא כדלהלן, ישנם שלש קופות שהכנסותיהם הולכות
לצדקה, פדיון כפרות, מחצית השקל, וקמחא דפיסחא, כספים אלו מחולקים על ידי רבני בית
הכנסת, שאר ההכנסות הן ממכירות המצוות הן ממה שנותנים המתפללים בשעת התפילה הולכים
לצרכי בית הכנסת, ונמצאים באחריות הבלעדית של הגבאים. לפני כשמונה חדשים הייתה
החלטה פה אחד של ארבעת הגבאים להעביר באופן קבוע סך חמש מאות ₪ עבור עני הגון,
שהוא תלמיד חכם ועמל בתורה ומקום מגוריו בישוב סמוך למודיעין, ובחלק בשעות היום
הוא שוהה בעיר מודיעין ומוסר בה שיעורי תורה וכן זוגתו מוסרת בעיר שיעורי תורה,
כשנודע הדבר לאחד מרבני בית הכנסת עורר שיש כאן בעיה שאין משנים מצדקה לצדקה, וכן
שחלוקת הכסף לא ברור שהיא בסמכות הגבאים, כמו כן אין מדובר בעניי עירך, ולא נקבעו
קריטריונים לחלוקת כספי הצדקה הללו, משכך שנים מהגבאים חזרו בהם מהסכמתם. הגבאים
מבקשים לדעת מהי דעת תורה בעניין.
1.
מעלין בקודש בצדקה
א. טרם
שנפתח דברינו עלינו לדעת שאין להקל בשאלות של צדקה כלל וכלל, וכמו שכתב בשו"ת
מוהרשד"ם (יו"ד סי' קסט) ששאלה של ספק צדקה דינא כספק דאורייתא.
ב. כתב
בשולחן ערוך (יורה דעה סי' רנט ס"ב):
"צדקות שהתנדבו לצורך בית הכנסת או לצורך בית עלמין, יכולים בני העיר לשנותם לצורך בית המדרש או ת"ת, אפילו אם הבעלים מעכבים, אבל לא מתלמוד תורה לצורך בית הכנסת".
ג. והטעם
לכך כתב בט"ז (שם ס"ק ג) משום דמעלין בקודש ואין מורידין.
נמצא אם כן שיש היתר לשנות מצדקה לצדקה במקום שמעלין בקודש. ועיין מה שכתב במנחת פתים כאן על ס"ג.
2.
צדקה לעניים מול צרכי ביהכנ"ס
ד. לענייננו,
עלינו לברר האם צדקה לעניים נחשבת מצוה מעולה יותר, מצרכי בית הכנסת.
ה. והנה
בשלחן ערוך (שם סי' רמט סט"ז) כתב:
"יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה".
ו. ומקור
הדבר כתב בביאור הגר"א שם (ס"ק כ):
"ממה שכתב בירושלמי סוף פאה, וסוף פ"ה דשקלים, רבי חמא ברבי חנינא ורבי הושעיא רבה היו מטיילים בבתי הכנסת של לוד אמר לו רבי חמא בן רבי חנינא לרבי הושעיא רבה כמה ממון שקעו אבותי כאן [בבתי הכנסת] אמר לו כמה נפשות איבדו אבותיך כאן, וכי לא היו בני אדם שהיו יכולים לעמול בתורה [בכסף הזה]. ... וגירסת תשב"ץ או חולים המוטלים לאשפה, ודקדק מהרי"ק שמע מינה שלשאר צדקה בית הכנסת עדיף, ואינו מוכרח וכו'".
ז. הרי
מצאנו מחלוקת בשאלה איזה מצוה עדיפה, האם מצות בית הכנסת או מצות תלמוד תורה.
אך
יש לומר שכל המחלוקת זהו רק אם לבנות בית הכנסת חדש, אבל צרכי בית הכנסת לכולי
עלמא מצות צדקה עדיפה, שכן הראיה מהירושלמי מדובר על בניית בית הכנסת שיש לזה מעלה
שזה מצוה עומדת לדורות מה שאין כן לצרכי בית הכנסת השוטפים נראה שצדקה עדיפא.
ח. ואולי
זוהי כוונת המשך דברי הבי' הגר"א שכתב:
"ועיין תוס' דב"ב ט' א' ד"ה שנאמר והעמדנו עלינו מצות - ואף על גב דהאי קרא גבי בית אלוקינו כתיב דהיינו בדק הבית כל שכן צדקה, שכוונתו שבמקום זה אין מחלוקת כמו שכתבו התוספות שצדקה עדיפה מבדק הבית".
אולם
לכולי עלמא מן הירושלמי מבואר שעמל בתורה ודאי עדיף על מצות בנית בית הכנסת.
ט. היתר
נוסף מצאנו בדברי הרמ"א שם (רנט) בשם המהרי"ק וכך כתב:
"הגה: ודוקא בדאיכא למיחש שלא יהיה להם ספוק לתלמוד תורה, אבל במקום שבני העיר מספקים לתלמוד תורה ואם יוציאו אלו המעות לצורך בית הכנסת יתנו מעות אחרים לתלמוד תורה כשיצטרכו, מותר (מהרי"ק שורש קכ"ח)".
הרי
שמכיון שמדובר בהוצאות לבית הכנסת, ואם יחסר יגבו שוב מן הציבור אין חשש לשנות
לצורך דחוף (וכעי"ז כתב הש"ך שם סי' רנו ס"ק ז).
3. כשהמנהג שהגבאים מחליטים
י. היתר
נוסף במקום שיש מנהג ידוע שניתן לעשות כן, וכן יש מנהג בבתי כנסת רבים, שאת שארית
הכסף תורמים לצדקה, אלא שבבית הכנסת זה אין המנהג כן, וכך הם הדברים כפי שהובאו
ברמ"א שם:
"וכל זה במקום שאין מנהג ידוע בעיר, אבל במקום שנוהגים שהגבאי או בני העיר משנים לכל מה שירצו... הולכים אחר המנהג. דכל מקדיש אדעתא דמנהג הוא מקדיש, ולב ב"ד מתנה על זה, ובלבד שיהיה מנהג קבוע (כן משמע מהב"י וממהרי"ק שורש קס"א).
יא. עוד
כתב בשלחן ערוך שם (סעיף ג):
"ישראל שהתנדב נר או מנורה לבה"כ, אם נשתקע שם בעליה מעליה שאינה נקראת על שמו, יכולים הצבור לשנותה אפילו לדבר הרשות, (אפילו אם גם המתנדב מוחה) (מהרי"ק שורש קכ"ג קכ"ד ובשם רשב"א ותשו' רא"ש)".
יב. וכתב
הש"ך שם (ס"ק יא):
"ונראה דסבירא ליה דמעות שהתנדב לצורך בית הכנסת עדיף מתשמישי מצוה כיון שאין שם קדושה על המעות".
יג. ואין לחלק שהיתר זה שייך רק בציבור שיש להם זכות לשנות אבל לא בגבאי. שכן
מצאנו בשלחן ערוך שם (סימן רנו ס"ד) כתב:
"רשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי, ותמחוי קופה, ולשנותם לכל מה שירצו מצרכי צבור, ואף על פי שלא התנו כן בשעה שגבו. ואם היה במדינה חכם גדול שהכל גובים על דעתו, והוא יחלק לעניים כפי מה שיראה, ה"ז יכול לשנותו לכל מה שיראה לו מצרכי צבור. הגה: וה"ה לגבאי הממונה מבני העיר. (מהרי"ק שורש ה'). וה"ה ביחיד שהתנדב צדקה ונתנה לגבאי (ב"י בשם הר"ן ומהר"ם ורא"ש ומהרי"ק)".
הרי
שלגבאי יש דין של חכם שכולם תורמים וסומכים על שיקול דעתו, ואם כן אף בבית הכנסת
יש לומר שמותר מטעם זה. וכן כתב בחבלי יוסף - חדרי דעה (יו"ד סי' רנט
ס"ב) שאם קופת הצדקה עבורה נתרמו הכספים, אינה צריכה את הכסף, אפילו גבאי
יכול לשנות לצורך מצוה פחותה הימנה.
יד. וראייתו
מדברי הגמרא (ערכין דף ו ע"ב):
שעזרק הסוחר (הגוי)
נדב מנורה לבית הכנסת של רב יהודה... שינוה הגבאים בפומבדיתא, והקפיד רחבא והקפיד
רבה. טעמם של הגבאים ששינו משום שהיו סבורים ששעזרק לא רגיל בבית הכנסת ולא ישים
לב שהמנורה לא נמצאת בבית הכנסת, טעמם של המקפידים משום שהיו סבורים שמכיון
שלפעמים הוא מזדמן לבית הכנסת יש לחשוש שמא יגיע. עד כאן.
הרי שאם לא היה גוי, או אף בגוי אם מדובר בכסף, שאין לגוי דרך לדעת, מותר לגבאי לשנות.
4.
כספי ביהכנ"ס שניתנו לפני התפילה - לצדקה דוקא
טו. כל
זה נכתב לרווחא דמילתא אבל עיקר הדין הוא שמכיון שחלק מהכסף שנותנים לצדקה בבית הכנסת,
נראה שניתן בטעות לצרכי בית הכנסת כיון שכוונת התורמים היא לצדקה לעני, שהרי כתוב
בשלחן ערוך (יו"ד סי' רמט סי"ד):
"טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה, שנאמר אני בצדק אחזה פניך (תהילים יז, טו)"
והרי
רבים מהתורמים לבית הכנסת זה קודם התפילות, כשאינם יודעים שהכוונה דווקא לעני, ואם
כן ודאי ניתן לצרף טעם זה כסניף להתיר לתת חלק מהכסף לצדקה, כיון שוודאי שיש
התורמים וכוונתם האמיתית, איננה לבית הכנסת אלא לצדקה.
5. עניי
עירך מול עניי עיר אחרת
טז. והנה
לעניין עניי עירך שנינו בגמרא (בבא מציעא דף לא עמוד ב):
"פתח תפתח אין לי אלא לעניי עירך, לעניי עיר אחרת מנין - תלמוד לומר פתח תפתח, מכל מקום".
יז. וכתב
על כך בחידושי הריטב"א שם:
"פירוש והא דכתיב לאחיך לענייך להקדים עניי עירך לעניי עיר אחרת".
יח. וכ"כ
בתורת חיים שם, ועמש"כ שם המהרש"א. וכן הוא מפורש בגמרא (שם עא עמוד א):
"עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין".
אם
כן לכאורה צודקת טענתו של רב בית הכנסת שאין מקום לחלק צדקה לעני מעניי עיר אחרת,
במקום שיש עניים מאנשי העיר, כיון שלהם יש דין קדימה.
יט. אלא
שתחילה יש לדעת האם דין זה נוהג בזמנינו. והנה בשו"ת מהרשד"ם (יו"ד
סי' קסב) הביא מחלוקת הראשונים, שיש מן הראשונים שסבורים שכל הדין של עניי עירך
קודמין זהו רק בזמן חז"ל שהיו הרבה אנשים בעיר אחת, וגם הרבה עניים בעיר, ועל
כן דין עניי עירך קודמים, אבל בזמנינו שאין הרבה עניים בעיר, אין דין עניי עירך.
עם זאת נראה שנידון זה אינו נוגע לזמנינו כיון שהיום השתנתה המציאות שוב, וכיום יש
הרבה תושבים בעיר ושוב חזר הדין שנוהג היום דין עניי עירך.
כ. לאחר
שקבענו שדין עניי עירך נוהג אף בזמנינו, צריך לדעת מתי חל הדין קדימה של עניי
עירך, האם דווקא כשהוא צריך ללכת לעיר אחרת לתת לו צדקה, שאז אני אומר שעניי עירך
קודמים, או אפילו כשאותו עני מעיר אחרת עומד לפנינו, בכל אופן עניי עירך קודמים.
כא. והנה
לכאורה יש להביא ראיה מדברי השו"ע (יו"ד סימן רנו סעיף ד):
"התמחוי נגבית בכל יום, והקופה מערב שבת לערב שבת. התמחוי לעניי עולם, והקופה לעניי אותה העיר בלבד. רשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי, ותמחוי קופה, ולשנותם לכל מה שירצו מצרכי צבור, ואף על פי שלא התנו כן בשעה שגבו".
הרי
שמותר לקחת מצדקה שהוקדשה לעניי העיר שהיא הקופה, ולשנות לצדקה לעניי עולם שהיא
התמחוי.
כב. אמנם
האמת שאין זו ראיה כיון שהחובה לתת לעניים הבאים לעיר כדי פרנסתם לאותו היום שהם
נמצאים, ודאי גוברת על הדין של עניי עירך, אבל אין ראיה לגבי סכומים גדולים שמותר
לתת לעניים שאינם עניי עירך.
כג. וע"ע
בראשון לציון לבעל האור החיים הקדוש (יו"ד סי' רנו ס"ג) שכתב שכל הדין
שמותר לשנות מקופה לתמחוי זהו דווקא שהיה מספיק כסף בקופה לעניי העיר, ולדבריו אין
אפשרות לשנות בכלל אלא במקום שיש מספיק כסף לעניי העיר.
כד. [ועי' בשו"ת
הרשב"א (ח"ז סי' תמט), הו"ד בבית יוסף (יו"ד סי' רנט) שהטעם
שמותר בקופה לשנות זה משום שגובים כל יום ואם יגמר הכסף יוכלו מחר לגבות שוב,
ע"כ. ואי"ז סותר את דברי הראשון לציון שהוא מדבר על כך שאין כסף בעיר
באופן עקרוני ואם יגמר יתכן שלא יוכלו מחר לגבות שוב. ובעצם דברי הרשב"א
צ"ע שבגמ' (ב"ב ח:) מבואר שקופה נגבת מערב שבת לערב שבת, ולא כל יום].
6. עניי
עיר אחרת הבאים לעיר זו
כה. ובאמת
היה מקום לדון מטעם אחר שאולי עניי עיר אחרת הבאים לעירך חשובים כעניי עירך בזמן
שהם בעירך, ולעניינו מאחר והעני נמצא בכל יום מספר שעות במודיעין יחשב עניי עירך.
כו. שאלה
זו נידונה בטור (יו"ד סימן רנא) וז"ל:
"שאלה ראובן היה לו עניים הרבה קרובים בעיר ושמעון שכנו לא היה לו ורצה ראובן לעשות קצבה גדולה לעניי העיר לחלק להם ולמעט קצבת העניים האחרים הבאים מפני שאמר עניי עירך קודמין ושמעון לא רצה וכתב ה"ר יצחק בר ברוך שאין שומעין לראובן דהא דאמרינן דעניי עירך קודמין היינו שלא לשלוח לעיר אחרת אבל הבאים לעיר לא אמרינן עניי עירך קודמין אלא קודם ימעיטו לעניים שבעיר ויתנו לעני הבא כפי מה שיוכלו ע"כ ואינו נ"ל דודאי עניי העיר קודמין".
כז. ובב"ח
שם הכריע כדעת הטור. וכ"מ שלמד בשו"ע הרב (או"ח קו"א סי' רמב
הע' ג). וע"ע בשו"ת אדמת קודש (ח"א יו"ד סי' יד) מה שמבאר
בדעת הטור. ובשו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר (ח"א יו"ד סי' רכא). הרי
שלמעשה למרות שדעה זו נזכרה כבר בין הראשונים, ההכרעה היא שאינו נחשב עניי עירך.
7.
עניי ישוב הסמוך
כח. אך
יש לדון מטעם אחר האם ישוב הסמוך לעיר נחשב כעניי עירך או שמא צריך דווקא באותה
העיר, והנה מצאנו בשו"ת דברי חיים (חו"מ ח"ב סי' סח) שכתב שאין
לומר שכל גליל מרמרוש חשוב כעניי עירך כיון שהוא מורכב מערים הרחוקות אחת מן השניה
ויש ערים במרמרוש שקרובות יותר לפולין מאשר לערים אחרות במרמרוש על כן אינם נחשבים
כעניי עירך. ע"כ.
כט. ומשמע
מדבריו שאם הם קרובים ואינם קרובים לעיר אחרת יותר נחשבים עניי עירך.
ל. אם
כן במקרה שלפנינו שישוב זה סמוך לעיר, הרי שלכאורה לפי דברי הדברי חיים (שלא נמצאו
לו חולקים בנקודה זו) עניי הישוב נחשבים עניי עירך. בפרט שהאזור כולו מוגדר
כמודיעין רבתי.
8.
עני ת"ח מול עני עירך
לא. זאת
ועוד, מאחר ומדובר בתלמיד חכם הרי שיתכן שגם אם הוא היה גר במקום אחר לגמרי לא היה
דינו נדחה מפני דין עניי עירך.
ובחכמת
אדם (שער משפטי צדק כלל קמה אות ד) נסתפק בזה מי עדיף.
לב. ומצאנו
בזה מחלוקת האחרונים שבשו"ת שמש צדקה (חיו"ד סי' יט - הו"ד בפתחי
תשובה יו"ד סי' רנא ס"ק ג) כתב שעניי עירך קודמים, (וראה בשו"ת
להורות נתן ח"ב סי' קב אות ז מה שהביא ראיה לזה), ואילו בשו"ת דברי חיים
הנ"ל, כתב שידוע שעני תלמיד חכם קודם לעניי עירך. וכן כתב ברוח חיים (פאלאג'י
– יו"ד סי' רנא ס"ק יג) שפשוט שבכל מקום שיש לעני עיר אחרת איזה מעלה על
עניי עירו אין דין קדימה לעניי עירו. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות
(ח"ב סי' תעד) בשם ס' אהבת חסד לבעל החפץ חיים (עיי"ש פי"ט
בהגה"ה).
לג. וכידוע
בעל הדברי חיים, והרוח חיים (פאלאג'י) הם בתראה לאחר השו"ת שמש צדקה, וכן
ה'חפץ חיים', והכלל בדברי הפוסקים שבתראה שראה את דברי הראשונים ואף על פי כן נחלק
עליהם הלכה כמותו, והם הכריעו שתלמיד חכם קודם לעניי עירך, אם כן גם מטעם זה אין
מקום לדחות את הצדקה הזו מטענת עניי עירך.
לד. ולמעלה
מזה כתב הנצי"ב מוואלוז'ין בשו"ת משיב דבר (סי' מז) שכל הויכוח אם תלמיד
חכם קודם לשכן הוא רק במקום שאין התלמיד חכם לפנינו אבל במקום שהתלמיד חכם לפנינו
אז כולם (פירוש הן השו"ת שמש צדקה הנ"ל, והן הטור סי' רנא הנ"ל מס'
10) מודים שתלמיד חכם קודם.
9.
עני ת"ח המהנה את בני העיר
לה. מטעם
נוסף יש לדחות במקרה זה, את הדין קדימה של עניי עירך והוא משום שבני העיר מודיעין
נהנים מהשיעורים שהוא מוסר להם, ואם כן יש לו עדיפות על עניי עירך.
לו. כן
כתב בשו"ת תשובות והנהגות (הנ"ל) שהיום צדקה לתלמיד חכם מארץ ישראל עדיף
על עניי עירך בחו"ל שבזכותם של תלמידי חכמים בארץ ישראל מתקיימת התורה בחוץ
לארץ. ע"כ. ואף שעל טענה זו יש מקום לחלוק, שכן הישובים בחו"ל הינם
ישובים מבוססים ויש תלמידי חכמים רבים בחו"ל, עם כל זאת, עצם הטענה שמאחר
והנותנים נהנים מהמקבל, אין דין קדימה לעניי עירך, היא סברה נכונה.
לז. ואם
כן במקרה שלנו שהוא נותן שיעורים לאנשי העיר והוא מקיים את התורה בעיר בפועל, ודאי
יש לו עדיפות על עניי עירך.
לח. וביותר
יש להטעים בזה לפי הטעם שכתב האלשיך הקדוש (דברים פט"ו פסוק ח) שעניי עירך
קודמים, וז"ל:
"והענין הוא, כי הוא יתברך המתקן העולם, בבאו לתקן העשיר על ידי העני והעני על ידי העשיר ומוסיף על ממון העשיר חלק הרש שמשלו יתן לו, אינו מרחיק התיקון רק מקרבו, כי לא יתכן נתן תיקון הרש שבעיר אחרת ביד העשיר שבארץ הזאת ונתן חלק הרש נוסף על נכסי עשיר שבעיר זאת, כי תרחק תרופתם. כי אם אדרבה מקרב התיקון, כי הוא יתברך ידע בחינת כל נפש ונפש וייחס הראויה ליתקן על ידי המתייחסת אליה, ועל כן חושב מחשבות שיזדמן הנתקן אל מתקנו באחוה אם אפשר או במקום הקרוב יותר. ועל כן גם אתה תלך אחר מדה זו לבקש תקונך ותחלה תתן לקרוב קרוב יותר כמדובר".
לט. אם
כן הרי כל הטעם רק משום שהוא מצוי יותר, הרי ודאי שבמקום שהוא תלמיד חכם וגם מצוי
בעיר שהוא נחשב לעניין זה עניי עירך. [וע"ע באוה"ח הק' (שם פסוק ז),
שמבאר שיש עניים שלא זכו שכספם יהיה אצל עניי עירם ע"ש.]
10.
שמו כשם עיר מסחרו
מ. ועוד
שהרי מכיון שהוא מוסר שיעורים במודיעין הרי חלק מהיום הוא נמצא במודיעין, וידוע מה
שכתב בנו של הרב"ז בשם אביו (שו"ת הרב"ז ח"ג חו"מ סי'
לה):
"בשכבר הימים, עוד כד הוינא טליא, שמעתי מפה ממלל רברבן אבא מרי הגאון הרב"ז ז"ל, מדבר בשבחו של הגאון מלבי"ם ז"ל, אשר עוד בהיותו המורה לצדקה בעיר רוכלת העמים הר-המלך (קעניגסבערג) עשו הקהל הערכה על בעלי הבתים שבעיר, ותעל ההערכה על הסוחר פלמוני לתת חלקו כך וכך. וימאן לתת, בטענה כי עיקר דירתו בעיר פלונית ופה הוא יושב רק לרגלי מסחרו. ויתאוננו עליו ראשי הקהל לפני הגאון מלבי"ם ז"ל וישלח לקרוא אותו, וישאלהו הגאון למה זה לא ישא בעול עם הצבור, הלא גם הוא מיושבי העיר הזאת? ויענהו, אמת הדבר כי אני יושב בעיר הזאת אבל רק לרגלי מסחרי, ואולם עיקר דירתי וכל בני ביתי וכל קניני בעיר פלונית. ובכל זאת - ענהו הגאון ז"ל - על פי הדין המבואר בתלמוד ופוסקים אחרי שבתך פה ימים רבים לרגלי מסחרך אשר פרץ בעיר הזאת הנך נחשב ככל אנשי העיר לכל דבר שבצדקה. - אני אינני ממעריצי התלמוד והפוסקים ולא לאורם אסע ואלך, מבעלי מקרא אני ככל נאורי זמננו, אם יביא לי רבנו ראיה מן המקרא שאיש כמוני, אשר ביתו וכל קנינו בעיר אחרת, ושבתו בעיר הזאת הוא רק לרגלי מסחרו חשוב יחשב על שם העיר הזאת, אז נכון אני לשאת ולסבול ככל אשר יושת עלי, ואם גם ישת עלי כפל כפלים, - שיחק לו הסוחר בלבו, כי איך אפשר למצוא על זה ראיה מן המקרא? - שמע נא סוחר נכבד - ענהו הגאון - אני אביא לך ראיה מן המקרא, ואתה מוצא שפתיך תשמור! כתוב בספר שמואל (ש"א כ"ה - ב') "ואיש במעון ומעשהו בכרמל" וגו', שפירושו הפשוט, ביתו של האיש ההוא היה בעיר "מעון" [עיר בנחלת יהודה. (יהושע ט"ו - נ"ה)] ומסחרו היה ב"כרמל", וכאשר יציין הכתוב את האיש ההוא על שם מקומו לא יאמר עליו "נבל המעוני" כי אם "נבל הכרמלי". הנה לפניך ראיה ברורה שמקומו של אדם איננו המקום ששם ביתו כי אם המקום ששם מסחרו ומעשהו. ויפתח הסוחר את כיסו ויתן ביד נדיבה ככל אשר הושת עליו. שמחתי מאד לקראת השמועה הטובה הזאת. ואני אמרתי בלבי, כי על הגאון מלבי"ם ז"ל נתקיימו דברי חכמינו האלהיים ז"ל (מסכת כלה רבתי פ"א) "המכוין פסוק בזמנו (כלומר, המכוין להשתמש בלשון הפסוק בזמנו) הרי הוא כמוצא נהמא בשעת רעבון" (כלומר, דבר זה חשוב ויקר מאד)!"
אם
כן גם באופן שהוא נמצא חלק מהיום בעיר ועיסוקו שם לא גרוע הדבר יותר מאשר מי שנמצא
חלק מהשנה לרגל עיסוקו בעיר אחת שנחשב כמי שצריך לתת לעניי העיר, ואם כן מי
שעיסוקו שם הוא כעניי העיר, וכמו שהוא מתגורר בשני ערים.
11.
כשאין עניותם שווה
מא. עוד
טעם יש לומר על פי מה שכתב בפנים יפות (דברים פרק טו פס' ז) שכל הדין קדימה של
עניי עירך זהו רק באם עניותם שוה, אבל אם העני הרחוק יותר עני הוא קודם לעניי
עירך, וז"ל:
"כי יהיה בך אביון וגו'. לשון הטור והש"ע (יו"ד סי' רנ"א ס"ג) ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, נראה דנפקא מהא דכתיב כי יהיה בך אביון דהאי בך מיותר, אלא הענין הוא שאמרו בקרא דלעיל אפס כי לא יהיה בך אביון דקאי על אדם עצמו, ה"נ קאי על בני ביתו, ואיתא בספרי אביון תאב תאב קודם, נראה דהיינו שחיוב הצדקה היינו לכל אחד לפי כבודו אפילו סוס לרכוב עליו (כתובות סז ע"ב) מ"מ מי שחסר לו בעיקר חיותו הוא קודם אפילו בהני דכתיב בתר הכי דקרובין קודמין לאחרים, ועניי עירך לעניי עיר אחרת היינו כשהם שווין, אבל עני ביותר מחבירו חיותו קודם לכבוד חבירו, והיינו דהקדים הכתוב אביון לומר דתאב תאב קודם לכל הנזכר בפסוק אח"ז".
והו"ד להלכה בחתם סופר (שו"ת ח"ב סי' רלא, ומסכת נדרים דף פ עמוד ב ד"ה חיי אחרים), ובדרך אמונה (מתנו"ע פ"ז ס"ק קב), בשם המהרש"ם (סי' רנא).
12. פסק
מב. הטענה
שלא היו קריטוריונים ולא נבדקו האפשרויות לתת לעני אחר יותר ממנו, טען הגבאי
שהדברים נבדקו וטענתו נאמנת.
מג. בהערת
אגב קריטוריונים מטבעם אינם מטיבים עם העניים, אלא עם אלו שאינם עניים אך משום מה
עומדים בקריטוריונים, אין בית הדין נכנס לדוגמאות בעניין, אך הדברים ידועים
ומפורסמים. כמו כן לא מקובל ולא נשמע בשום מקום לעשות קריטריונים על נתינה בסכום
בסדר גודל כזה.
סוף דבר לגבי הכספים שנתנו עד כה, אין שמץ של ספק שהדברים נעשו כדין, וודאי וודאי שאין מקום להחזיר את הכספים.
לגבי
מכאן ואילך, אין בית הדין נכנס לשאלה האם במקרה כמו שלנו שניתנה החלטה פה אחד,
ולאחר מכן מחצית הגבאים חזרו בהם, והסכום הוא קבוע כל חודש, האם צריך בעצם החלטה
חדשה כל חודש, ועל כן ברגע שמחצית הגבאים מתנגדים אי אפשר להעביר יותר כסף, או שדי
בהחלטה הקודמת ואין בכח מחצית הגבאים לבטל את ההחלטה הקודמת. וזאת משני טעמים:
א.
הגבאים הצהירו שכל חזרתם הוא רק מחמת חששם שדבר זה מנוגד להלכה, אך לאחר שבית הדין
קבע שיפה עשו וטוב עשו אין מקום לחזרתם, וההחלטה הראשונה ודאי נשאר בתוקפה.
ב.
זאת ועוד, מאחר ואחד הגבאים הצהיר שבמקרה שבית הדין יקבע הרי שלמרות קבלתו את
ההחלטה הוא יתפטר מתפקידו, ויגררו בחירות חדשות לועד בית הכנסת, צעד זה יעצור את
ההחלטה שניתנה פה אחד, ואף יביא לפירסום שמו של העני על ידי רבים שידושו בסיפורו,
ונמצא ששוב לא יהיה זה מתן בסתר, ולכך אין העני מוכן, ואם כן אין טעם בנתינת הכסף
כפי שניתן מכאן ואילך.
13.
הפרדת כספי צדקה מכספי ביהכנ"ס
מד. עם
זאת, בית הדין מורה לגבאים שמכאן ואילך יפרידו את הכספים שנגבים בשעת התפילה
מהמתפללים, לכספים שנכנסים ממכירת המצוות שכן מרן קבע בשולחנו הערוך (יו"ד סי' רמט סי"ד):
"טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה, שנאמר (תהילים פי"ז פס' טו) אני בצדק אחזה פניך".
הרי
שהכסף הזה שהמתפללים תורמים ניתן עד היום בטעות
לבית הכנסת שכן אין ספק שכוונת המתפללים הוא לקיים את דברי השולחן ערוך, ולדעת
השלחן ערוך אין טעם בנתינת כסף זה לבית הכנסת.
מה. על
כן מן הראוי לתקן מכשול זה ולהפריד את הכספים לקופה נפרדת, כספי הקופה הללו ילכו
לעניים על פי החלטת הגבאים, כשבמקרה זה מאחר ושנים מהגבאים בכל מקרה רוצים לתת כסף
לעני זה שלדבריהם הוא עני הגון, ומפני השלום נראה שראוי להמשיך לתת לו לכל הפחות
את הכסף שיכנס מקופת הצדקה לעניים.
מו. הטעם
שהגבאים הם המחליטים על הכספים הללו ולא הרבנים, שכן גם עד היום שהכסף ניתן לבית
הכנסת היה זה על דעת הגבאים, ואם כן, נראה שרצון התורמים שהגבאים הם אלו שיחליטו
על הכסף הזה.
14.
גדולת מתן בסתר
מז. ברור
שאסור לגבאים להוציא החוצה את החלטותיהם למי הוחלט לתת כסף זה מפני מעלת הצדקה של
מתן בסתר, שכן התורמים שאינם יודעים למי נותנים ודאי ירצו לזכות במתן בסתר,
והגבאים שיפרסמו את שם המקבלים מכשילים אותם בכך שהם מורידים את דרגת הצדקה
שהמתפללים נותנים ממתן בסתר שדרגתה גבוהה למתן שאינו בסתר, שמדרגת הצדקה שלה פחותה
(חכמת אדם שער משפטי צדק כלל קמד אותיות טז – יז, ועי' פרישה יו"ד סי' רמט
ס"י אם זה נחשב מתן בסתר).
מח. וידוע
מה שאמר החכם מכל אדם (משלי פרק כא פסוק יד): "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה
אָף", ואמר רבי אלעזר (בבא בתרא דף ט עמוד ב) "גדול העושה צדקה בסתר
יותר ממשה רבינו", ואמרו במדרש (שיר השירים פרשה א סימן טו) שכדאית היא צדקת
מתן בסתר להציל נפשות ממוות. ואמר רבי יוחנן (מדרש משלי פרשה כא סימן יד) "כל
מי שנותן צדקה בסתר הקדוש ברוך יכפה למלאך המוות שנקרא אף ממנו ומבני ביתו",
והטעם בכך כתב אחד מגדולי הראשונים בעל האגודה (שבת פ"א סימן יב) משום שהמקבל
מתנה שאינה בסתר הוא מתבייש ממנה, והרי זה נזק לציבור התורמים שכמעט אין דרך להשיב
אותו.
בשולי
הדברים:
הועלתה
בישיבת בית הדין הטענה שיש אפשרות להרחיב את גבולות הקדושה על ידי קבלת שטח נוסף
מהמועצה לצרכי בית הכנסת, והעניין מתעכב בשל העובדה שאין לבית הכנסת עמותה מסודרת,
כשחלק מהגבאים מתנגד לנהל את הדברים בעמותה, בשל העלויות הכרוכות בכך.
אין
ספק שראוי לעשות כל מאמץ על מנת להרחיב את גבולות הקדושה, ונראה שצריך להעלות את
השאלה האם להקים עמותה או לא, למשאל בין החברים בבית הכנסת, שכן אין בסמכות הגבאים
להחליט בשאלה זו שאינם רוצים לקבל עוד שטח לבית הכנסת, כי אינם רוצים להקים עמותה,
שכן הגבאים נבחרו להחליט בשאלות ניהוליות של בית הכנסת ולא בשאלה זו שהיא שאלה
עקרונית, על כן מן הראוי לקרוא את החברים בבית הכנסת, לישיבה מיוחדת על מנת להחליט
בשאלה זו.
