הפעלת סמכות הציבור כנגד תושב הקהילה

בפני בית הדין תביעה שהוגשה על ידי א. ממושב ב. כנגד שני חברי המושב. וכן בפנינו תביעה שהוגשה על ידי יו"ר ועד המושב כנגד א. תביעתו של א. מתייחסת לשלט – אנדרטה, שהציב בחלקה חקלאית המצויה ברשותו, והוסר תוך גרימת נזק ישיר ועקיף וכן עגמת נפש. תביעת יו"ר הוועד היא תביעה להסרת השלט והאנדרטה שהציב א. בחלקתו.

בית הדין שמע את הטענות המפורטות של הצדדים, ועיין בחומר הכתוב שהוגש.

פסק הדין:

בטרם נכנס להכרעה לגופן של תביעות, נציין שהתרשמנו שבכל הקשור לאירוע הצבת השלט והסרתו, כל אחד מהצדדים הנוגעים בדבר פעל בתום לב ועפ"י מיטב הכרתו ושיקול דעתו, אך עקב תפיסה שונה של הדברים, אירעה ההסתבכות, שתמצא את פתרונה בקביעת כללי התנהגות המחייבים את כל הנוגעים בדבר, והפעלת הסמכות הציבורית בדרך הנכונה.

נקדים כמה קביעות עקרוניות, הנוגעות למערכת היחסים שבין הציבור באמצעות נציגיו הנבחרים והמוסמכים, ובין החבר במושב.

א. חברי המושב, רשאים לבחור ועד מושב ולהסמיכו לקבוע את כללי ההתנהגות במושב, ואת מערכת הזכויות והחובות של כל אחד מחברי המושב.

במסכת בבא בתרא דף ח. נאמר -

"רשאין בני העיר להתנות על המידות ועל השערים, ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן".

ובתשובת הרשב"א חלק ד' סי' קפה נקבע -

"דבר ברור הוא, שהציבור רשאים לגדור ולתקן תקנות ולעשות הסכמות, כפי מה שיראה בעיניהם, והרי הוא קיים כדין התורה. ויכולים לקנוס ולענוש כל העובר בכל אשר יסכימו ביניהם".

אין צורך שכל הציבור יתכנס לאישור התקנות אלא די באישור נציגיו שהוסמכו לכך. וכמ"ש בחידושי הרמב"ן במסכת מגילה דף כה -

"מאי דאמרינן (ב"ב ח' ב') רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ולהתנות על השערים ועל המידות ולהסיע על קצתן. דשבעה טובי העיר הם המתנים, ואפילו שלא במעמד אנשי העיר".

וכן הביא בתשובת מהר"ם אלשיך סי' נט בשם הרשב"א שטובי העיר בתקנתם כבני העיר, גם אם יש מיעוט מבני העיר המתנגד למעשיהם.

ועד המושב הנבחר על ידי כלל התושבים מוסמך לקבוע האם התושב או החבר רשאי להציב בחלקה הפרטית שלו שלט הנראה בפרהסיא, ושיש בהצבתו השפעה על חזותו החיצונית של המושב, ולעניין זה אין חילוק בין אם לשלט אופי של פרסום מסחרי או הנצחת נופלים במערכות ישראל. וזאת מפני שאין המדובר במעשה שאדם עושה בביתו בלא שתהיה למעשיו השלכה על הציבור, על כן הציבור רשאי לקבוע כיצד יראו פניו החיצוניים של המושב.

ב. במידה ולאחר עיון בתקנון המושב יתברר שתחום סמכותו של הועד, מצומצם לנושאים ידועים ומוגדרים, ומהתקנון עולה שהנושא הנ"ל אינו בכלל סמכותו. יש מקום לכנס אסיפה כללית ולהסמיך את הועד לקבוע הוראות גם בנושאים אלו.

אך במידה שהתקנון אינו מתייחס לנושא זה, הרי שדינו של ועד המושב כשבעה טובי העיר המוסמכים לתקן תקנה ציבורית, הנוגעת לזכותו או אי זכותו של החבר והתושב להציב שלטים וכיוצ"ב.

בכל מקרה מזכיר המושב, אינו מוסמך לקבוע הוראות המתייחסות להצבת שלטים על דעת עצמו, גם אם הדבר נעשה לאחר התייעצות עם הרב. אלא במידה והוא הוסמך בפירוש על ידי הועד לפעול כך עפ"י החלטה מפורשת של הועד.

המקורות ההלכתיים לקביעות הנ"ל הם כדלהלן –

עיין תשובת מהר"י בן לב חלק א' סי' פ' במש"כ –

"על הטענה שטען הקונה שזה האיש המוכר היה לעולם ראש וממונה מהקהל והוה ליה כמו בית דין שמכרו שפשיטא שממכרן ממכר, אף על זאת הטענה לא הייתי סומך עליה. לפי שסתמא של ממונים בזאת העיר היא, לצאת ולבא בקהל בענייני המסים והארנוניות, ולא לפקח על עסקי יתומים".

ובספר מטה שמעון (להג"ר מרדכי שמעון ז"ל מחכמי קושטא לפני מאתיים וחמשים שנה) ח"ג חו"מ סי' רלא הגה"ט אות יז כתב –

"במקום דממנים פרנסים לזמן לפקח בענייני העיר, אין כח בידם לתקן דבר חדש אם לא בהסכמת כל אנשי העיר. דעד כאן לא אמרו הני רבוותא ז"ל אלא היכא דנהגו לסמוך על פי ז' טובי העיר בכל מה שיתקנו ויגזרו אומר עליהם, ואפילו שלא התנו בפירוש סתמו כפירושו, והרי הם כגדולי הדור ויש בידם כח לתקן דבר חדש בהסכמת רוב אנשי העיר. משא"כ היכא דהם ממונים פרנסים לזמן לפקח בענייני הציבור לגבות המס ולהוציא הוצאות העיר בדברים הנהוגים, ועל כל צרה שלא תבוא. לאו כל כמינייהו לתקן ולחדש איזה דבר חדש ולהפקיע ממון אפילו בהסכמת רוב אנשי העיר, ואפילו אם הסכים עמהם חכם העיר המורה צדק, כיון דעינינו הרואות דמה שקבלו אנשי העיר לחכם העיר, היינו לדון את דיניהם כו', ולא המחום עליהם לא להמורה צדק ולא לפרנסים לסור אל משמעתם בכל אשר יגזרו אומר בתיקוני העיר ... מעולם לא נתנו להם כח לעשות דבר חדש אלא למאי דנהוג ... וכי איתמר האי דינא דשבעת טובי העיר היינו כגון קושטא יע"א דמלבד הממונים לפקח בענייני הציבור איכא ראשים עליהם ונקראים טובי העיר והם רשאים לתקן ולחדש ככל אשר יוכשר בעיניהם בהסכמת רוב בנין אנשי העיר ומלכם בראשם הרב המורה צדק דכך נהגו בקבלתם מימי עולם, וכה"ג אמרינן דסתמו כפירושו. לא כן במקומות דממנים פרנסי הזמן ומתחלפים מזמן לזמן כאמור", עכ"ל.

מבואר בדבריהם שקיימת הבחנה בין סמכותו של בעל תפקיד ציבורי, שנקרא בזמנו פרנס העיר או הקהילה, והיום נקרא מזכיר המושב, ובין סמכות שבעת טובי העיר, שהם בימינו חברי מועצת העיר או ועד המושב.

ג. לאחר שיוחלט על ידי ועד המושב על כללי הצבת שלטים וכיוצ"ב, ולמרות זאת אחד מהחברים אינו מציית להוראה זו, יש לזמנו לבירור ולשמוע את טענותיו, ובמידה שטענותיו אינן מתקבלות, ניתן להורות על הסרת השלט בידי המזכיר או אדם מטעמו, ובלבד שיקפידו להימנע מנזק שאינו הכרחי להסרת השלט.

ד. יובהר בזאת, כאמור עפ"י ההלכה, החלטת הועד מחייבת את כלל הציבור, אך היא אינה עדיפה על כל הוראה אחרת הקבועה בהלכה, שבמידה וקיים סכסוך בין שני צדדים, לא ניתן לעשות מעשה באופן חד צדדי עפ"י הלכה כזו או אחרת הפסוקה בשלחן ערוך, בלא לקיים בירור בין שני הצדדים בפני גוף שיפוטי מוסמך שישמע את טענות הצדדים, ורק לאחר מכן יפסוק ופסיקתו מחייבת את שני הצדדים.

על כן אם הועד או המזכיר סבור שהוראה מסויימת של הועד אינה מבוצעת כמתחייב, עליו לזמן את הנתבע לבירור בפני גוף שיפוטי מוסמך שישמע את טענות הצדדים. אין מקום לנקיטת צעד חד צדדי, המסב נזק לצד השני.

גוף זה יכול להיות בית דין או הרב המקומי או גורם אחר שנקבע מראש על ידי הועד, לרבות אנשים מתוך ועד המושב שהוסמכו לכך, אך לא ערכאות הדנות עפ"י מערכת חוקים חילופית לדין תורה, כמבואר בשו"ע חו"מ סי' כו סעיף א'.

אך עפ"י ההלכה לא ניתן לתקן תקנה המסמיכה את אותו גורם שיפוטי לשמוע צד אחד בלבד, ולפסוק בהעדר הצד השני, עיין שו"ת מהר"ם שיק חלק חו"מ סי' ב'.

ה. טענת "עביד איניש דינא לנפשיה" שעלתה בדיון אינה במקומה. הלכה זו נאמרה כשאדם מבקש להוציא את שלו מיד חבירו, עיין שו"ע חו"מ תחילת סי' ד' שאדם רשאי ליטול ממונו שנגזל על ידי אחר, ועיי"ש ברמ"א בשם י"א דלא אמרינן עביד איניש דינא לנפשיה רק בחפץ המבורר לו שהוא שלו כגון שגזלו וכו', אבל אם כבר נתחייב לו מכח גזילה או ממקום אחר, לא. ומקורו מהמרדכי ב"ק סי' ל' בשם רבינו מאיר, הובא בתשובת מיימוני נזיקין סי' יד.

לפי האמור לעיל, מטעם נוסף אין מקום לטענה זו. מפני שבהעדר הוראה מוסמכת מטעם הועד, לא היה כאן "דין" שהיה ניתן לעשותו, ולהיתלות בטענת עביד איניש דינא לנפשיה.

ו. על כן בהתאם לעקרונות הנ"ל אנו פוסקים כדלהלן -

א. במקרה הנוכחי לא הוצגה בפנינו החלטה מוסמכת של ועד המושב השוללת הקמת שלט ואנדרטה, על כן אם התובע יו"ר הועד, מבקש לאכוף הסרת השלט והאנדרטה, עליו לפעול בהתאם לאמור לעיל.

ב. האדם שהזיק ל-א'. בהסרת השלט והאנדרטה מחוייב בתשלום הנזק.

על פי ההלכה אין שליח לדבר עבירה (לרבות נזק לרכוש), ומעשי השליח אינן מחייבים את המשלח, לכן יש לחייב את המזיק ולא את שולחו. לעת עתה לא ידוע לבית הדין מי האדם שנהג בטרקטור וגרם את הנזק הנטען, על כן לא ניתן לחייבו. אך מאחר שהנתבע נטל על עצמו את האחריות לנזק שהזיק נהג הטרקטור, עליו לשלם את הנזק שנגרם.

ביה"ד ממליץ לצדדים למנות אדם מקצועי המקובל על שני הצדדים שיעריך את שיעור הנזק, והערכתו תחייב את הצדדים.