זכויות יוצרים בהקלטה

         "זכויות יוצרים" לאדם שצולם בקלטת וידאו                                                                                                                             

בבית הדין התקיים דיון בין התובע א., והנתבע ב. יו"ר ארגון ג., לאחר שנחתם שטר בוררות כנהוג.

עיקרה של התביעה היא כדלהלן. 

ארגון ג. הפיק קלטת וידאו, והתובע הוא הדמות המרכזית בקלטת זו. כעת התביעה היא לפסוק שזכויות היוצרים בקלטת זו שייכות לתובע, ולקבוע את ההשלכות הנובעות מקביעה זו. לעומת זאת, הנתבע טען שאין לתובע זכויות יוצרים בקלטת.

יצויין כי על הקלטת עצמה נרשם שם ארגון ג. וכן נרשם "כל הזכויות שמורות", ואילו שמו של התובע אינו מוזכר כמפיק הקלטת. וכן נציין שלא נערך כל הסכם בכתב בין הצדדים בטרם התובע צולם עבור הקלטת.

התובע טוען שבטרם החלו הצילומים נאמר לו בעל פה על ידי הנתבע שהקלטת תופץ בחינם. ואילו הנתבע טוען שנאמר לתובע שהקלטת תופץ לזיכוי הרבים, אך לא הובטח לו שהקלטת תחולק חינם. לדבריו, הושקעו סכומי כסף רבים בהפקת הקלטת, ונאלצו למוכרה בסכום נמוך על מנת להחזיר את ההוצאות.

פסק הדין

השאלה העומדת בפנינו היא, האם לאחר שהתובע הסכים להצטלם ולהשמיע את דבריו בסרט שבקלטת, וידע שהיא תופץ על ידי המפיקה ג. ולא דרש לקבל את זכויות היוצרים, אלא הסתפק בהסכם למכירת הקלטות תוך כדי השתתפות בהכנסות, האם כעת לאחר שהקלטת כבר בשלבי הפצה, יש יסוד לתביעה לקבל זכויות יוצרים.

נראה שאין מקום לתביעה, ומהטעם דלהלן - בדרך כלל מקובל בטרם הפקה מסוג זה, נערך הסכם מפורט שבו מוסכם שזכויות היוצרים תהיה של המפיק ובתמורה לויתור על זכויות היוצרים מצד הגורמים המופיעים בקלטת, הללו מסתלקים מראש מכל זכות, או שמשולם למשתתפים בהפקת הסרט סכום כסף שהוסכם עליו.

במקרה שבפנינו לא נערך הסכם והכל נעשה בסתמא. בנסיבות אלו עלינו לאמוד את דעת הצדדים באותה עת שהפיקו את הקלטת, האם בסתמא באותה עת, כוונת התובע היתה למחול על כל זכויות יוצרים שלכאורה עומדת לזכותו, או שלא היתה כוונתו למחול.

במקרה הנוכחי, בזמנו התובע עבר אירוע רפואי והגיע עד למוות קליני, והוא סיפר על האירוע בהרצאה שהוקלטה. כוונת התובע היתה להעביר מסר מסויים לציבור השומעים ולחזקם באמונה בהישארות הנפש ושכר ועונש וכיו"ב, הרצאה זו היא עיקרה של הקלטת.

נראה שנידון זה דומה לרב המעביר שיעור הכולל מסרים חינוכיים וכיוצ"ב והשיעור הוקלט והופץ במאות ואלפי עותקים. במקרה כזה, אמנם מלכתחילה הרב רשאי להודיע שאינו מסכים להפצת השיעור בקלטת אלא בתנאים מסויימים וכיוצ"ב, אך אם השיעור הוקלט ונערך על גבי קלטת בסתמא, ובלא תנאים מוקדמים מצד הרב, והרב ידע שהשיעור יוקלט על גבי קלטת ויופץ אך לא דרש זכויות כאלו ואחרות, אין מניעה להפצת השיעורים.

תשובה בנידון זה מצויה בספר אגרות משה אורח חיים חלק ד' סי' מ' אות יט שכתב –

"בדבר אחד שעשה טייפ מדברי תורה וכותב שאוסר לעשות מטייפ שלו עוד טייפס, ודאי אסור. כי הוא ענין שוה כסף ועשה הטייפ להרויח מזה שאחרים שירצו יצטרכו לשלם לו, שא"כ ליכא משום מדת סדום, וממילא כיון שהוא חפצו אין רשאין ליקח אותו להשתמש בו שלא ברשות. ואף כשלא שמעו ממנו שאינו נותן רשות, אסור להעתיק ממנו בסתמא, כל זמן שלא הרשה בפירוש. ואדרבה בעל הדברי תורה, כיון שאמר זה ברבים, שכל אחד יכול להעתיק על טייפ, אין לו שום רשות למנוע מלעשות טייפס, אם לא כשאמר לכל אלו שבאו לשמוע שאינו אומר אלא כשיבטיחו לו שלא יעשו טייפס מזה, מאיזה טעם שאינו רוצה לפרסם, דאף שלא שייך איסור גזל על זה, איכא עכ"פ איסור מלעבור על דעתו אף כשיודעין השומעין שאינו רוצה גם בלא התנה וכ"ש בהתנה שאסור שהרי הטריחוהו באופן שאמר שאינו רוצה והוי כעשו מלאכה באחד בעל כרחו ... אבל עכ"פ הוא ענין איסור אחר ולא איסור גזלה".

מבואר מדברי האגרות משה, שככל שהדבר נוגע לזכויות היוצרים של מגיד השיעור, די בהסכמתו בעת ההקלטה שהוא מסכים להקלטה, ולהפצת הקלטות, ואין צורך בקנין וכיוצ"ב אלא די בהסכמה בעלמא. מאחר שגם אילו הפיקו קלטת בניגוד גמור לדעתו אין בכך גזילת רכוש או זכויות ממון השייכות לרב, וכיוצ"ב, אלא שהטריחוהו ועשו בו מלאכה בניגוד לרצונו, על כן ככל שהדבר נוגע לנידון זה, די בכך שבעת שהקליטוהו, הדבר נעשה בהסכמתו, ושניתנה הסכמתו להפצת הקלטות.

במקרה דנן, אין ספק שבעת הפקת הקלטת לא היתה כוונת התובע לתבוע זכויות יוצרים, וברור שבאותה עת הוא הסכים להפקת הקלטת לזיכוי הרבים בלא לבקש זכויות כאלו או אחרות. ואכן בעת הפקת הקלטת נרשם שהזכויות שמורת לעמותת ג. ובלא תוספת זכויות לגורם נוסף, ובאותה עת התובע שתק ולא טען שהרישום אינו אמיתי, ואף מכר קלטות רבות וקבל חלק מההכנסות. בנסיבות אלו כעת מתברר שבעת ההפקה, זכתה העמותה בכל זכויות היוצרים, וכעת התובע אינו יכול לחזור בו ממחילתו על זכויות יוצרים, ולחזור בו למפרע מהסכמתו.