חיוב פיצויים על ביטול הזמנת תזמורת

התובע: א, בעל תזמורת

הנתבע: ב, עמותה

עובדות וטענות

לקראת יום העצמאות היה סיכום בעל פה בין עמותה כלשהי לנציג תזמורת מקומית על הופעה בליל יום העצמאות. בעקבות כך ביטל בעל התזמורת הופעה בעיר אחרת, השיקול שלו היה פרסום מקומי. התזמורת לא מספיק מוכרת באותו מקום ואירוע המוני על פי רוב גורר הזמנות חדשות.
שבוע לפני יום העצמאות התקשרו לעמותה והודיעו להם שמוסד חינוכי מעיר אחרת יגיע למקום לחגוג יחד את יום העצמאות. מדובר במוסד חשוב בעל יכולת כלכלית, לכן ישנו עניין גדול לעמותה לעבוד עמו בשיתוף. התברר שיחד עם תלמידי המוסד מגיעה תזמורת יוקרתית. העמותה התקשרה לבעל התזמורת המקומית והודיעה לו שההסכם מבוטל. נציג התזמורת ביקש להופיע אפילו רק חלק מהזמן אולם לא היה מספיק זמן לאפשר זאת.
בעל התזמורת תובע את השכר המלא שסוכם על סך 5000 ₪ ועוד פיצוי כספי על הפסד הפרסום.

נציג העמותה טוען שהוא הודיע שבוע לפני האירוע וכן סיבת הביטול לא תלויה בו - אין צורך בשתי תזמורות באותו אירוע. הוא מוכן לפצות את התובע בסכום של 1500 ₪ בלבד.

האם היה מותר לעמותה לחזור בה מהזמנת התזמורת?

ראשית, יש לברר האם היה היתר לעמותה לחזור בה מהסיכום ולאחר מכן נדון על המשמעות הכספית של החזרה. מוכר החוזר בו מההסכמה שהייתה בעל פה בינו לבין הלוקח נקרא מחוסר אמנה [שו"ע סימן רד סעיף יא].
נחלקו הדעות כאשר הוא חוזר בו מחמת עליית מחירים:

"אף על פי שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו וא"צ לקבל עליו מי שפרע, מ"מ ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אע"פ שלא עשה שום קנין, רק דברים בעלמא, וכל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו. והני מילי בחד תרעא, אבל בתרי תרעי אין זה ממחוסרי אמנה. וי"א דאפילו בתרי תרעי אסור לחזור, ואם חזר בו יש בו משום מחוסר אמנה וכן נראה עיקר" [שולחן ערוך חושן משפט סימן רד סעיף יא].

הסמ"ע כתב שאותה מחלוקת קיימת גם בשכירות פועלים. ובשו"ת חתם סופר [סימן קב] דן על מקרה שבו הקונה זוכה בירושה ומחמת כן הוא רוצה לבטל את העסקה ומסקנתו שיש להקל. אם כן כאן שהגיע תזמורת ממקור לא צפוי הדבר דומה לירושה שהגיע פתאום, ולהכרעת החת"ס מותר לחזור בו[1].

המשמעות הכספית של החזרה

לכאורה במקרה שלנו לא היה קנין אלא דיבור בעלמא אין אפשרות לתבוע שכר כאשר לא היה קנין בין הצדדים. החזרה מסיכום כשלעצמה, אינה סיבה לתשלום!
אולם כאשר נגרם נזק פועל אז הוא יכול לתבוע את כיסוי הנזק מדין גרמי [תוספות בבא מציעא עו: ד"ה אין]:

"אם היו נשכרים אמש, ועכשיו אינם נשכרים כלל, הרי זה כדבר האבוד להם, ונותן להם שכרם כפועל בטל". [שולחן ערוך חושן משפט סימן שלג סעיף ב]

החזרה מהסיכום הייתה מאוחרת מדי ובזמן כזה אין אפשרות למצוא מקום חדש. לכן יש לחייב את הנתבע במקרה שלנו הייתה לתזמורת הצעה אחרת והיא ביטלה אותה אם כן ודאי יש פה הפסד.
אין לטעון שהעמותה אנוסה וממילא היא פטורה מתשלום כמבואר בסימן של"ג. ההחלטה לבטל את הזמנת התזמורת נובעת מנקודת מוצא של טובת העמותה אבל מצד המציאות ניתן להמשיך בהסכם ולא לקבל את התזמורת החדשה. בשולחן ערוך מוזכר כי במקרה כזה שכר הפועל אינו משולם באופן מלא אלא נותן לו שכר כפועל בטל.
נראה שאין הדבר נכון כלפי המקרה שלנו. ישנה דוגמא אשר בה חייב בעל הבית לשלם את כל שכר הפועלים. מי שהזמין סבלים וחזר בו והם לא מוצאים כרגע עבודה, צריך לשלם להם שכר מלא [בבא מציעא עז עמוד א].
שכר של פועל בטל בנוי על כך שהפועל מוכן להפחית משכרו על מנת לשבת בטל ולא לעבוד. אם שכרו הוא 1000 ₪ מסתבר שיסכים לקבל 500 ₪ ולהישאר בבית. הסבלים צריכים לשמור על יכולת גבוהה של משא. כאשר הם לא עובדים אז הם מאבדים את הכושר שלהם, לכן הם תמיד מעדיפים לעבוד ולא לקבל שכר בטלה.
האם ניתן ללמוד מהתקדים של הסבלים לכל מקרה פרטי שבו הפועל מעדיף לעבוד ולא לשבת בטל? אם הפועל צריך מאוד את הכסף וברור לנו שהוא היה מעדיף לעבוד, האם יקבל את שכרו?
הרב שפיץ בספרו [מנחת צבי חלק א] פסק שאכן יש להתחשב במצבו הכלכלי[2] של הפועל ובמקום שברור לנו שהוא לא היה מוותר על עבודתו, אם המעביד חזר בו צריך לשלם לו את כל שכרו. אם כן במקרה שלנו ברור שהתזמורת הייתה מופיעה ולא תסכים ליטול שכר בטלה משום הפרסום.
לגבי התביעה לפיצוי על אובדן פרסום - אין בסיס לתביעה היות והמעביד לא התחייב לפרסם אותם אלא דרך אגב הם היו מתפרסמים לכן אין לו אחריות על כך. ובכל מקרה זה מניעת הרוח שאינו אלא גרמא בעלמא ופטור.

מסקנה:

על העמותה לשלם לתזמורת את כל השכר שסוכם איתה בסך 5000 ₪.