שכר פועל שלא עבד כראוי

בינת המשפט, כרך א סימן י

פועל שלא עשה מלאכה כראוי האם מקבל שכר

א. תופרת שתיקנה רוכסן שלא ביקשו ממנה

אשה פנתה לתופרת העוסקת בתיקוני תפירה, ואמרה לה, כי רצונה לתקן שני זוגות מכנסיים, באחד היא רוצה שתחליף את הרוכסן, ובאחר שתתקן חור. לאחר כמה ימים שלחה לה האשה עם בנה שקית ובה מכנס אחד עם חור, ובשקית היה גם רוכסן חדש. למרות שדיברו על תיקון של שני זוגות מכנסים, הבינה התופרת שכיון שיש במכנס חור, ובשקית רוכסן חדש, כנראה האשה רוצה לתקן את החור ולהחליף את רוכסן. לאחר שסיימה, ביקשה התופרת תשלום על התיקונים.

אמרה האשה לתופרת, כי לא התכונה שתחליף את הרוכסן, כיון שהרוכסן לא היה במצב גרוע שצריך להחליפו, ובטעות היא שכחה להכניס לשקית את המכנס השני, ובמכנס ששלחה רצתה רק שתתקן את החור, לכן אינה חייבת לשלם על החלפת הרוכסן. זאת ועוד, היא גם תובעת את תשלום הרוכסן שהתקינה במכנס, כי לטענתה לא היתה צריכה להחליפו והפסידה את דמיו. במיוחד שהיה לה לשאול אותה ולברר מה לעשות, כיון שכבר אמרה לתופרת שיש לה שני מכנסים, ובכל אחד יש לה תיקון אחד ולא שני תיקונים במכנס אחד, ופשעה בזה שלא ביררה. מי צודק בטענותיו.

תשובה

אם הרוכסן הישן היה במצב טוב, ולא השביחה את המכנס בהחלפת הרוכסן, אינה חייבת לשלם לה על עבודת החלפת הרוכסן. ואינה יכולה לטעון שכיון שהיה בשקית רוכסן הרי זה כדבר ברור שכונתה להחליפו, כיון שהוא דבר המצוי שיכולה בטעות לשכוח לשלוח את המכנס השני בשקית, והיה לה לברר את הדבר, לפיכך אין לחייבה על שכר העבודה מדין שוכר פועל, שהרי לא שכרה אותה. ואין לחייבה מדין יורד לשדה חבירו שלא ברשות והשביחה, כיון שלא נהנתה, ואין חיוב לשלם ביורד לשדה חבירו שלא ברשות (חושן משפט סימן שע"ה) רק כאשר "השביחה" אבל אם לא השביח, אין חיוב לשלם ליורד בשדה חבירו שלא ברשות.

ולגבי חיוב תשלום הרוכסן הישן, אם הרוכסן הישן התקלקל, הרי שחייבת לשלם דמי רוכסן. ואף על פי שהזיקה רוכסן ישן, מכל מקום הפסידה לה רוכסן וחייבת לשלם לה רוכסן. אבל אם הרוכסן הישן לא היה טוב, אלא שחסה האשה על כספה ולא רצתה עוד להחליפו, בזה יש צד לומר שאע"פ שאין לחייבה על העבודה מדין שכירות פועלים, אבל יש לחייבה מדין יורד לשדה חבירו בשדה העומדת ליטע, וכן מכנס זה עומד לתיקון, לכן יש לשלם מה שההנהו. ובאופן שיש ספק אם הוא טוב, יש להתפשר.

ב. פועל שהחליף מנעול לא נכון

יש לי שתי דירות בבניין אחד. באחת אני דר, ואחת מושכרת. וכן בתיבות הדואר יש לי  שתי תיבות, אחת על שמי ואחת על שם שוכר הדירה השניה. בתיבת הדואר של הדירה המושכרת התקלקל המנעול. צלצלתי לבעל מלאכה ואמרתי לו שהתקלקל המנעול בתיבת הדואר, וביקשתי שיקנה לי מנעול ויחליפו. לא אמרתי לו שכונתי על הדירה המושכרת, כי היה ברור לי שיבוא לביתי לפני התיקון וידבר איתי.

להפתעתי, לאחר כמה ימים דופק בעל המלאכה בדלת ביתי ומביא לי את המנעול הישן, ואומר כי החליף את המנעול הישן... שאלתי אותו איזה תיבה החלפת?! ואומר לי את התיבה שכתוב שמך עליה...  אמרתי לו שלא התכונתי לתיבה זו.... והייתי בטוח שתבוא לשאול אותי לפני כן היכן התיבה. האם אני חייב לשלם לפועל על עבודתו, והאם הפועל חייב לשלם לי על המנעול הישן שהוציא והתקלקל על ידי הוצאתו.

תשובה

כיון שאמרת לפועל שיתקן את המנעול שלך, ויש בביתך רק תיבת אחת עם שמך, לא יעלה על דעת הפועל שיש עוד תיבת דואר, וכיון שאמרת שיתקן את התיבה שלך, הרי זה כציווי לפועל שיעשה תיבה זו. לפיכך אפילו אם לא נהנת מעבודתו, חייב אתה לשלם לפועל את שכר עבודתו, שאפילו המצוה לפועל לעשות מלאכה בשל חבירו ואמר לו שכרך עלי חייב לשלם לו שכרו (חושן משפט שלו, א), וכל שכן באופן זה. שכל המצווה לפועל לעשות מלאכה בשכר חייב בשכרו, ואין צריך לומר שפטור הפועל לשלם על המנעול שהזיק. ואין לומר שהיה לפועל לשאול לפני התיקון שהרי אמר לו שיקנה ויתקן.

וכל זה דוקא בפועל שאינו יודע שיש לך בבניין שתי דירות, אבל אם יודע שיש לך בבניין שתי דירות, היה חייב הפועל לשאול לפני התיקון על איזה דירה התכונת, כי כל פועל יודע שבעל הבית חייב בתיקון תיבת דואר שמקלקלת בדרך כלל, לפיכך כיון שלא שאל אינך חייב לשלם לו על עבודתו. ולגבי ההשבחה שהשביח את המנעול במנעול חדש, הכל תלוי מה היה מצבו של המנעול הישן, ולפי הנאתו חייב לשלם לו על הנאתו.

ג. התנה עם סופר סת"ם שלא ישתתף בבחירות, והשתתף.

לפני חמש שנים פנה אחד לסופר סת"ם ידוע, וביקש ממנו שיכתוב לו זוג תפילין. אלא שהתנה זאת, בתנאי שלעולם לא השתתף בבחירות לכנסת, היות ולפי דעת רבותיו, ההשתתפות בבחירות אסורה, ואינו רוצה להניח תפילין שכתב סופר שעובר על דעת רבותיו. הסופר הסכים לתנאי וכתב לו תפלין, וקיבל עבורם מלא התשלום. ואכן בבחירות שהתקיימו סמוך לכתיבת התפילין לא השתתף בבחירות, אלא שבבחירות האחרונות ששמע את דעת גדולי התורה שיש חשש גדול מאוד לפגיעה בעולם התורה, החליט להשתתף בבחירות, כי על דעת כן לא קיבל על עצמו להיות אסור וכבול כל ימיו לתנאי של לקוח. אלא שלאחר הבחירות הסתפק אולי עבר על גזל, וחייב להחזיר את כספו ללקוח.

לאור זאת פנה הסופר לתלמיד חכם אחד, שאמר לו כי אינו חייב להחזיר את הכסף, כי תנאי זה אינו חל, כי הוא "מתנה על מה שכתוב בתורה", כלומר כל תנאי שסותר את דיני התורה אינו תנאי, וכיון שחובה לציית לדעת גדולי הדור, הרי הוא עושה תנאי נגד התורה, ולכן לא חל התנאי ואינו צריך להחזיר ללקוח את כספו, למרות זאת ליבו נוקפו, האם עבר באיסור גזל, והאם נהג שלא כראוי, והאם חייב או ראוי להחזיר את כספו ללקוח.

תשובה

ראוי להקדים, שיש שני סוגי סופרים:

א. אופן המצוי, שבעה"ב מזמין אצל סופר תפילין לפי מחיר כולל. באופן זה הסופר אינו פועל של בעה"ב, אלא הסופר מוכר לבעה"ב תפילין. ובאופן זה הנידון שלנו הוא, האם יש כאן מקח טעות, ויכול בעה"ב לתבוע את החזר המקח.

ב. אופן שאנו מצוי כל כך, שבעה"ב קונה קלף ושוכר סופר, ומשלם לסופר שכר חודשי, או לפי שעות על עבודתו. ובאופן זה הנידון שלנו הוא, כיון שלא עבד כפי התנאי של בעה"ב, והשתתף בבחירות, האם בעה"ב חייב לו שכר פועל שקצץ לו. ובדברינו להלן יבואר שני האופנים.

הנה מה שאמר לו ת"ח אחד שאינו תנאי כי הוא מתנה על מה שכתוב בתורה, כל זה שייך רק באופן שמשלם לו שכר עבודה, אבל באופן שקונה ממנו התפילין, הרי יש כאן טענת מקח טעות ואין זה שייך כלל לדיני תנאים. ואפילו באופן שמשלם לו שכר עבודה, נראה לעניות דעתי שאין טעם זה נכון. כי דיני תנאים נאמרו על המקדש או מגרש או מתחייב ממון על תנאי, בזה אמרינן שאם התנאי לא נעשה כדין, אין כח לתנאי לבטל את המעשה שעשה או את ההתחייבות שהתחייב, כיון שאם התורה לא היתה מחדשת פרשת תנאים היינו אומרים שאין בכח תנאי לבטל את המעשה, ולכן תנאי שאינו עשוי כדיני תנאים, אינו מבטל את המעשה - אפילו שלא התקיים התנאי. אבל השוכר פועל ומתנה עמו תנאי שהוא נגד התורה, אע"פ שמדיני תנאי אינו חל התנאי, אבל מכל מקום אינו נחשב כפועל שלו, כיון שלא הסכים לשכרו להיות פועל שלו רק בתנאי זה, ואיך יהיה נעשה פועל שלו ללא הסכמתו.

אבל מכל מקום כיון שהפועל השביח לו דבר, יכול לדרוש כסף עבור ההשבחה כדין כל פועל שעושה לחבירו ללא קציצת שכר, ויכול לבקש את השכר המינימום, לאור זה אע"פ שלא נעשה פועל שלו בגלל שלא עמד בתנאי, מכל מקום יכול לדרוש שכר על התפילין מדין ההשבחה, שהרי נתן לו זוג תפילין כשרות למהדרין.

אבל האמת יורה דרכו שבאמת אין כאן מקח טעות, בין אם היה על האופן הא', ואין צריך להחזיר כספו אם היה על האופן הב', כיון שבשעה שכתב את התפילין היה דעתו שלא להשתתף לעולם בבחירות, אם כן בשעה שכתב את התפילין היה הסופר כשר לפי דעת הלקוח. למה הדבר דומה, לסופר כשר שכתב שכתב תפילין, ולא עלינו נעשה אח"כ רשע, ודאי אין לפסול את התפילין שכתב לפני כן, כמו כן בנידון דידן, בשעה שכתב את התפילין קיבל על עצמו שלא להשתתף בבחירות לעולם, וחזר בו רק לאחר מכן. ואפילו אם נאמר שאם חלילה נעשה רשע, יש צד לומר שמעיקרא היה רשע בסתר, ויש לפקפק על תפיליו שכתב, אבל בנידון דידן שאינו בבחינת רשע חלילה, רק רוצה שיעשה כדעת רבותיו, לא אמרינן בזה דיש לפקפק על מעשיו מעיקרא.

לאור זה אין כאן מקח טעות, ואין צריך להחזיר את הכסף ללקוח, ואין צריך לספר לו כלל שהשתתף בבחירות, אבל לכתחילה היה אסור לו לקבל על עצמו תנאי זה שהוא נגד דעת גדולי ישראל, וה' הוא המפרנס, ויזמין לו פרנסה בדרך כשרה. אבל לאחר שכבר קיבל התנאי ועשה התפילין, היה צריך לשאול גדול בישראל מה עליו לעשות, אבל לאחר שכבר השתתף בבחירות, דבר פשוט שאין המקח בטל ואין צריך להחזיר דמי פועל שקיבל.