על פסק 2225 - מחאה על רעש המגיע משטח המזיק
לפסק עליו ניתנו ההערות לחץ כאן
שאלה
לגבי מה שהרב כתב שניתן למחות אף על רעש שמגיע משטח המזיק, נראה לי
ראיה מדברי שו"ת תשב"ץ חלק ד
(חוט המשולש) טור א סימן נז:
"ואם מפני קול הצפצוף של העוף אם הוא מזיק צריך להרחיק מכ"ש בקול קהל ומזה הניחו ר"ח והרמב"ן בכל מילת' דידוע דלית אינש סביל לה אין לה חזקה וכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו כי חכמים לא נתנו כל השיעורין הנזכרים בפ' לא יחפור אלא במילת' דברירא להו אותו היזק ובריר להו עד כמה תהי' ההרחקה ולזה לא נתנו שיעור אחד בהרחקה לכלהו אלא כל אחד ואחד כפי מה שהוא באופן שלא יזיק. ולכן כל מילתא שאין ידוע שהמערער סובלן אף על פי שבני אדם סובלין אותו אין לו חזקה וכן כתב הריב"ש בח"ב ס"י בשם תשובת הרשב"א וכ"כ בפירש ההלכות ובחשן ולכן הגאונים הסכימו שירחיק בית הכסא מבור חברו חמשים אמה כדי שלא יטעים במי הבור. וא"כ לענין הנדון שלפנינו אחר היות החכם מן אניני הדעת בשמיעת קול הליצנו' כרב יוסף מפני הקרקור או הפסד הפירות וגם קול העם בריעו על הבשר ואנן סהדי שהוא קול גדול ועצום כ"ש בערבי שבתות וימים טובים והקול הוא היזק גדול להיותו מוסכם מכל הפוסקי' א"כ הקהל אינם יכולין לסמוך ולעשות שום בית המטבחיי' ועם היות הקהל הם בחצר אחרת הנה אם [לא] יהי' ביניהם שום (תרעומת) התערבו' אפשר להתלות בזה באוקמתיה [דאביי] אבל הנה כבר נדחה כ"ש אחר היות בית החכם יש בה יותר מעשרים חלונות וכלם פתוחים על אותו מקום בודאי כחצר אחת נינהו שהרי מצינו שמעכבים על דרך חלונות":
(הרב משה מאיר אבינר - חוקר מכון פסקים)
