גוד או אגוד כשהתובע עני

פירוק שותפות

גוד או איגוד כשהתובע עני

ובו יבואר: א. מהי תביעת גוד או איגוד בפירוק שותפות. ב. מתי אי אפשר לתבוע פירוק שותפות. ג. האם יכול לתבוע שילוה כסף ויקנה חלקו של השותף. ד. אחד האחים שטוען שאסור למכור את הירושה מחמת צואת המת.

הנידון

"שני אחים שירשו כתב יד של אדם גדול מאוד, שקבל אביהם בירושה מזקנו, מדור לדור. לפי שומת בקיאים אפשר למכור את כתב היד במליון שקלים. אחד האחים שמצבו דחוק רוצה למכור את הכתב, והאח האחר לא רוצה למכור את הכתב - מהטעם הכמוס עמו. תבע העני את אחיו, ואמר לו: 'או שתקנה אתה ממני את חלקי בחצי מליון שקלים, או שאלוה חצי מליון שקל ואקנה את חלקך ממך, ולאחר מכן אמכור את כתב היד במליון שקלים, וארויח חצי מליון שקלים'. האם יכול התובע לכפות על אחיו הנתבע למכור לו את חלקו, או לקנות ממנו את חלקו".

תשובה

לבני ספרד יכול ללוות ולתבוע מהאח שימכור לו חלקו, או יקנה ממנו חלקו, אבל לבני אשכז אינו יכול לעשות כן. אבל יש דרך אחרת שיכול לקבל תמורה עבור חלקו. שיחפש קונה לכתב היד, ולאחר שימצא קונה, ימכור לו את חלקו תמורת מחצית הסכום, ולאחר שמכר חלקו, יתבע הקונה את האח שאינו רוצה למכור, בתביעת גוד או איגוד, דהיינו או קנה אתה הכל, או אני אקנה את חלקך. וכיון שאין לאח אפשרות לקנות, וגם אינו מעוניין להוציא הוצאות על חלק אחיו, על כורחו ימכור את חלקו לתובע.

ביאור התשובה

הקדמה – גוד או איגוד

בנידון דידן יש שני ספקות. וכדי להבין את צדדי הספק, ראוי להקדים הקדמה קצרה. לעולם אין אדם יכול למכור נכס, בין מקרקעין ובין מטלטלין, ששייך לאחר. ולא רק אם כולו שייך לאחר, אלא אפילו אלפי אנשים שותפים בדבר, וכולם רוצים למכור מלבד האחד, אי אפשר למכור חלק של האחר לעולם, ואין שייך בזה דין הולכין אחר הרוב, כי אין כח למכור חלק שאינו שלו, אלא כשהלה מסכים, ובתורת שליח.

והנה שני שותפים בנכס מטלטלין או מקרקעין, שיש בו כדי חלוקה, והאחד רוצה לפרק השותפות, זכותו לחלק את הדבר וליטול חלקו. אבל דבר שאינו כדי חלוקה, ואם נחלקו יופחת ערכו, או שאין שייך לחלקו, כגון בנידון דידן שכתב היד אי אפשר לחלקו, שאם יחתוך, חלקו יפסד ערכו לגמרי, לפיכך אין בו כדי חלוקה, ואם האחד רוצה לפרק שותפותו עם האחר, אינו יכול למכור את הנכס ולתת לשותפין את חלקם אלא בהסכמתם, אבל אם אינם מעונינים למכור חלקם, אינו יכול למכור את חלקם, אבל יכול למכור את שותפתו לאחר, אלא שברוב פעמים לא ימצא קונה שיקנה חלקו, כגון בנידון דידן אף אחד לא יקנה להיות שותף בכתב היד, אלא רק לקנות בעלות על כל כתב היד, וכן בכל דבר ודבר שאין בו כדי חלוקה.

לפיכך בדבר שאין בו כדי חלוקה, והאחד רוצה לפרק שותפותו, והאחר אינו רוצה, צריך ביאור מה נעשה כדי לרצות את שני הצדדים.

ובמסכת בבא בתרא (יג, א-ב) נחלקו רב יהודה ורב נחמן האם האחד יכול לכפות על האחר פירוק שותפות על ידי תביעה קנה את חלקי או מכור לי חלקך, כי איני חפץ בשותפתך. רב יהודה סובר שיכול לכפות, ורב נחמן סובר שאי אפשר לכפות, ונפסק להלכה (חושן משפט קעא, ו) כרב יהודה, דיכול לכפות פירוק השותפות בדרך זו, ותביעה זו נקראת בלשון חז"ל גוד או איגוד, פירוש גוד משמעו קוצץ בארמית, דהיינו שהתובע אומר לנתבע או קצוץ לי אתה דמים בכמה אתה רוצה למכור את חלקך, ואם אינך רוצה למכור לי חלקך אקצוץ אני לך דמים בכמה אני רוצה למכור את חלקי, [ויש מפרשים מלשון משיכה, משוך אתה חלקי או אמשוך אני חלקך, ויש נפקא מינא בזה ויבואר במקום אחר].

ואף על פי שיכול התובע לכפות על השותף פירוק השותפות, מכל מקום אין זה אלא כאשר נותן לנתבע את שתי האפשרויות, לקנות חלקו או למכור לו חלקו, כי לעולם לא יוכל לכפות על שותפו להסתלק מנחלתו, או לקנות חלקו, אבל יכול לכוף שיחליט מה עדיף לו. והטעם שיכול לכפות תביעה זו, יש אומרים שהיא תקנת חכמים כיון שהאחד אינו סובל שותפות חבירו, ויש אומרים שהיא מן התורה. ואין כאן המקום להאריך בזה. עד כאן הקדמה אחת. ועכשיו נבאר צדדי הספק האחד.

העולה מזה: שותפים בדבר שיכול להחלק, יכול האחד להחלק ממש. ואם שותפין בדבר שאינו יכול להחלק, יכול האחד לתבוע את האחר שיקנה חלקו, או ימכור לו חלקו. אבל אם אינו נותן בפניו שתי ברירות, אינו יכול לתבוע פירוק השותפות.

צדדי הספק האחד בנידון דידן

לאור המבואר יתבאר לנו היטב צדדי הספק בנידון דידן. דהנה האח שרוצה למכור חלקו, אין ידו משגת לתבוע את אחיו שימכור לו חלקו, ואינו נותן ביד אחיו אלא ברירה אחת, שיקנה את חלקו, ובאופן זה אין דין דגוד או איגוד.

אבל מכל מקום יש להסתפק, האם מותר לאח ללוות כסף בשווי חצי כתב היד, ולתבוע את אחיו לפרק השותפות, ויניח בפניו שתי ברירות, או קנה חלקי, או מכור לי חלקך, ויקנה חלק אחיו בכסף המלוה. ולאחר מכן ימכור את כל כתב היד ויפרע את הלואתו, וישאר עם תמורה על חלקו בכתב היד.

וצדדי הספק הם, האם לא נתנו כח לכפות על השותף לפרק את השותפות אלא אם אחד מהם ישאר בנכס, אבל לא יכול לכפות לסלק את השותף כדי לקבל תמורה על חלקו, ולמכור את כל הנכס לאחר.

מכל מקום, אם התובע ידו משגת לקנות חלק חבירו, ולאחר שתבע גוד או איגוד קנה חלק אחיו, ברור שיכול לאחר מכן למכור את כל הנכס לאחר, אלא שבשעה שתובע, ואינו יכול באמת לקנות את חלק השותף, לא נתנו לו כח לעשות כן.

העולה מזה: יש להסתפק, אם אין לתובע גוד או איגוד אפשרות לקנות חלק השותף, האם מותר ללות ולתבוע גוד או איגוד, או דלמא לא התירו אלא שישאר האחד בנכס. אבל אם היה בידו כסף, ולאחר שתבע גוד או איגוד קנה חלק חבירו, פשיטא שיכול למכור את הנכס.

מחלוקת הרמב"ם והרא"ש

ונחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש, דז"ל הרמב"ם (שכנים א, ב) "ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו, אלא אם כן אמר לו, קנה ממני או מכור לי והריני לוה וקונה, או מוכר לאחרים וקונין הדין עמו" עכ"ל, הנה מבואר בדברי הרמב"ם, שיכול העני לתבוע את השותף שילוה כסף ויקנה חלקו, או מוכר לאחרים.

אבל הרא"ש (בשו"ת הרא"ש כלל צח סימן ג) האריך לבאר, שאין דין גוד או אגוד אלא כאשר האחד נשאר בנחלתו. וז"ל

"אבל בכי האי גונא שאמר אחד מהם גוד חלקי, כמו שאמכור כל הקרקע, או אני אמכור את הכל ואתן לך חצי הדמים כדי שימכור חלקו ביוקר, אפילו רב יהודה מודה דלא שייך גוד או איגוד, ולא נדחה את האחד מלהסתפח בנחלתו בשביל תוספת דמים של האחר, אלא ימכור חלקו כמו שיוכל, והלוקח ישתתף עם האחר. דאי לא תימא הכי, הא דתנן בפרק גט פשוט (בבא בתרא קעב, א) שני אחין אחד עני ואחד עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ובית הבד, עשאן לשכר השכר לאמצע, עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו בבית המרחץ, קח לך זתים ועשאם בבית הבד. ומסקינן בפרק קמא דבבא בתרא (יג, ב) הא דלא אמרינן גוד או איגוד, משום דגוד איכא איגוד ליכא, לפי שהעני אין לו דמים לקנות, ואמאי, יאמר העני לעשיר קח לך חלקי בשומא שיתנו לי עבור כל הקרקע, או אני אמכור כולו לאחר, ואתן לך חצי הדמים, אלא ודאי, כל כי האי גונא לא שייך גוד או איגוד, אלא כשיש לו לקנות משלו כדי שישאר האחד בנחלתו" עכ"ל.

הנה מבואר בדברי הרא"ש, שאין יכול לתבוע גוד או איגוד אלא אם כן ידו משגת בעצמו לקנות חלק השותף, ולא שילוה מעות לקנות חלק השותף, וראייתו מהא דאיתא בבבא בתרא (קעב, א) באב שהניח בית מרחץ לשני בנים, האחד עשיר והאחד עני, שאין יכול האחד לתבוע את העשיר גוד או איגוד כיון שאין ידו משגת, ואי מותר ללות היה לו ללות.

העולה מזה: לרמב"ם יכול ללוות ולתבוע גוד או איגוד, אבל לרא"ש אינו יכול לתבוע, אלא אם ידו משגת בעצמו. 

ראיית הרמב"ם שיש תביעת גוד או איגוד אם יכול ללוות

ולפי זה, לכאורה דברי הרמב"ם צריכים ביאור, הא מפורש לכאורה בסוגיא שאין בזה תביעת גוד או איגוד. ובביאור הגר"א (חושן משפט, קעא, ו ס"ק כג) האיר את עינינו, והביא ראיה גדולה לשיטת הרמב"ם. דהנה מבואר בבבא בתרא (יג, א), שחצי עבד וחצי בן חורין אין יכול העבד לתבוע מהאדון, או קנה חלקי העבד, או מכור לי חלקך בן חורין, דהיינו גוד או איגוד, כיון שאינו יכול לתת לאדון שתי ברירות, דאין בן חורין נמכר לעבד כנעני, ולכן אינו יכול לומר לאדון או קנה חלקי. מוכח, שתביעת מכור לי חלקי הוי תביעה, ומבואר בסוגיא דעבד אין לו דמים, דמה שקנה עבד קנה רבו, לפיכך, אם קונה את חלקו המשועבד, עושים לו שטר חוב על דמיו, וכשיהיה בן חורין יפרע חובו. הנה מוכח שאם אין יד התובע משגת, יכול ללות כסף ולתבוע תביעת גוד או איגוד. וכדי ליישב הסוגיא בבית המרחץ, צריך לומר, שאין הכי נמי אם יתבע שילוה וכו' הוי תביעה, אבל במצב הקיים אינו יכול לתבוע גוד או איגוד.

אבל המאירי (שם, בבא בתרא) דחה את הראייה מעבד, וכתב, וז"ל

"הסכימו רוב מפרשים שלא נאמר גוד או איגוד לכוף את חברו בכך, אלא באומר איגוד וקח מעותיך, אבל באומר איגוד ואכתוב לך שטר חוב, אף על פי שכופל ואומר או קנה וכתוב לי שטר חוב, אין זה כלום, אף זה אומר איני רוצה לקבל שטר חוב ממך, ומעות אין לי לפרוע לזמן שאתה קוצץ לי, ואף על פי שמשמועת מי שחציו עבד וחציו בן חורין האמורה בכאן, אין שם איגוד אלא בשיכתוב לו שטר על חצי דמיו, ולא נאמר שלא לכוף אלא מטעם הנזכר, והוא איגוד איכא גוד ליכא שאין צד חירות נמכר, הא אם היה שם גוד או איגוד היה כופהו באיגוד אף בשטר חוב לפי סוגית הגמרא, עבד שאני, הואיל וישנו במצות ואין לו, אבל בדבר אחר לא" עכ"ל.

מבואר דיש לדחות ראיית הרמב"ם, דשאני עבד, הואיל ולא יתכן לעבד שיהיה לו, וכל העבדים אין ידם משגת, לפיכך גם תביעה כזו הוי תביעה, מה שאין כן בבני חורין, שלפעמים ידם משגת, לא תיקנו תביעת או או איגוד אלא באופן שידו משגת.

העולה מזה: ראיית הרמב"ם, מהמבואר בגמרא, שעבד שאין לו דמים יכול לתבוע תביעת גוד או איגוד, שיכתוב שטר חוב ויפרע לו כשיהיה לו כסף. והמאירי דחה הראיה, שכל העבדים אין להם וחייבים במצוות, מה שאין כן בסתם בני אדם.

מחלוקת המחבר והרמ"א

והנה הלכה למעשה, הבית יוסף כתב בסימן קעא, דאפשר שגם הרא"ש מודה לרמב"ם, ולא כתב הרא"ש אלא בנידון ההוא בלבד, לסיבה מיוחדת שיש שם. ועל פי זה פסק הבית יוסף בשולחן ערוך כשיטת הרמב"ם, ולא הביא את שיטת הרא"ש, אבל הרמ"א סובר שהרא"ש חולק על הרמב"ם, לפיכך כתב הרמ"א את שיטת הרא"ש בשם יש אומרים.

וז"ל המחבר והרמ"א (חושן משפט קעא, ו)

"ואין העני כופה את העשיר לקנות חלקו, לא אם כן אמר לו: קנה ממני או מכור לי, והריני לוה וקונה, או מוכר לאחרים וקונה, הדין עמו. הגה: ויש אומרים, דלא יוכל לומר: גוד או אגוד כשאין לו מעות, רק צריך למכור חלקו (טור בשם י"א מרדכי פ"ק דב"ב)" ע"כ.

ולפי זה, לבני ספרד שנוהגים כשיטת המחבר, מותר ללוות כסף ולתבוע גוד או איגוד, אבל לבני אשכנז אי אפשר לומר גוד או איגוד באופן זה, דהרי הש"ך (ס"ק ז) פסק שהעיקר כפסק הרמ"א.

העולה מזה: לבני ספרד שנוהגים כהמחבר, אם אין ידו משגת, יכול ללות ולתבוע גוד או איגוד. אבל לבני אשכז, אינו יכול לתבוע גוד או איגוד, רק אם ידו משגת בעצמו.

חידוש הסמ"ע

ואף על פי שנתבאר, שלפי הרמ"א, אם אין יד התובע משגת לקנות את חלקו של השותף אינו יכול לטעון גוד או איגוד, מכל מקום מחדש הסמ"ע (ס"ק טו), דלכולי עלמא יכול ללוות כדי להחזיק את כל הנכס אצלו. והטעם בזה, דעיקר טעמו של הרא"ש, שלא התיר ללוות כדי לתבוע טענת גוד או איגוד, הוא מפני שישאר האחד בנחלתו, לפיכך, אם לווה וישאר הלה בנחלתו אתי שפיר.

וז"ל הסמ"ע (קעא, ו ס"ק טו בסוף הדיבור)

"וכן כונת מור"ם כאן במה שכתב, דלא אמרינן גוד או איגוד כשאין לו מעות להחזיקו לנפשו, רק שבא לומר גוד או אגוד כולו כאשר אמכרנו, ואתן לך חלקך. אלא חלקו לבד, בידו למכרו. ואם אין לו מי שירצה לקנות חלקו, יפסיד בעניו. אבל ודאי, כשיכול ללוות מאחרים ולקנות ולהחזיקו לנפשו, בזה ליכא מאן דפליג דיכול לומר איגוד על ידי הלואה" עכ"ל.

ובביאור הגר"א (שם, ס"ק כד), כתב עיין בסמ"ע, ומשמע שמודה לכל דברי הסמ"ע.

ויש לבאר, לפי הסמ"ע, האם מותר ללות ולתבוע גוד או איגוד, ולאחר שקונה בהלוואה חלק חבירו, האם מותר למכור חלקו כדי לפרוע הלואה. וזה הספק השני בנידון דידן. 

העולה מזה: הסמ"ע מחדש, שהכל מודים שמותר ללות ולתבוע גוד או איגוד אם יש בידו להשאר בנחלה ולא למכור. ולא אסר הרא"ש אלא למכור את כל הנכס, ולשלם לשותף את חלקו. 

ספק שני בנידון דידן

ועכשיו נבוא לבאר הספק השני בנידון דידן. דלאחר שביארנו שללוות ולתבוע גוד או איגוד הוא מחלקות הרמב"ם והרא"ש, ונתבאר שמותר ללוות ולתבוע גוד או איגוד ולהשאר בנכס לכל הדעות. יש להסתפק, לפי שיטת הרא"ש, וכן פסק הרמ"א, האם מותר ללוות ולתבוע גוד או איגוד, ולאחר שיקנה התובע את חלק השותף, ימכור את כל הנכס לאחרים כדי לפרוע הלואתו, ולקבל כסף תמורת חלקו בנכס.

ונראה פשוט דאסור, דלא כתב הסמ"ע אלא להתיר ללוות ולהשאיר הכל לעצמו, אבל לעשות ערמה ללוות ולתבוע גוד או איגוד, ואחר כן למכור הכל לפרוע ההלוואה לא נראה שמותר לעשות כן. וראיתי בספר משפטיך ליעקב (סימן יט) שהתיר לעשות כן, ולא נראים דבריו.

העולה מזה: אסור ללות ולתבוע גוד או איגוד, אלא אם ישאר בנכס, אבל אסור למכור לאחר מכן כדי לפרוע הלואתו. ויש מי שכתב, שלאחר מכן יכול למכור כדי לפרוע הלוואתו. ולא נראה כן. 

פסק דין על פי נתיבות המשפט

ובנתיבות המשפט (חידושים סימן קעא ס"ק יב) מחדש, דיכול למכור חלקו לאחר, והאחר שקנה, יכול לטעון גוד או איגוד. וז"ל

"(יב) צריך למכור חלקו. דלא אמרינן גוד או איגוד אלא כשאומר אקנה לתשמיש, ולא כשאומר אמכור לאחרים, אבל חלקו לבד ודאי דיכול למכרו אפילו לדעת המחבר [הרמ"א], והאחר שקנה ממנו יכול לטעון גוד או איגוד" עכ"ל.

העולה מזה: בנידון דידן, יכול האח האחד למכור לאחר את חלקו, ולאחר שקנה הלה את חלקו, יתבע הקונה את האח בתביעת גוד או איגוד. והשתא, האח שאינו רוצה למכור  יהיה כפוי לעשות מעשה, או למכור חלקו או לקנות את חלק הקונה, ומכל מקום, האח שרצה למכור, יהיה נשכר שקיבל תמורת חלקו מה שרצה, זה הנראה לעשות בנידון דידן.

מה הדין אם לאח אחד יש טענה של איסור מכירה

ויש לדון, באופן שהאח שאינו רוצה למכור, טעמו מפני כבוד המת, וטוען, שבכתב היד יש דברים שאסור לפרסם, וזה נגד רצון הכותב שהיה קדמון וגדול מאוד, ודבריו אשר יתפרסו יביאו לחילול ה', אבל האח השני טוען שאין הדברים שייכים היום כלל. ונחלקו דעותיהם בזה. ויש לדון, האם באופן זה, גם יכול התובע לתבוע את הנתבע גוד או איגוד.

ונראה פשוט, דאם התובע טענת גוד או איגוד, סובר שאין בזה כל חשש, בודאי שלדבריו יכול לתבוע טענת גוד או איגוד, ואין בכוחו של השותף לעכב פירוק השותפות בטענה זו, ואין לו לחשוש מחילול ה', כי הוא לא עשה כלום. ובודאי שאין מחובתו לקנות חלק אחיו כדי שלא יתפרסם כתב היד, לפיכך הוא מוכרח וכפוי לעשות פירוק שותפות, כי הוא נתבע בתביעת גוד או איגוד.

וכן על דרך זה, אם אחד היורשין טוען שמשום כבוד אביו יש מצוה משום כבוד אביו שלא לפרק את השותפות, והאחד טוען שאין שום מצוה בזה, גם יהיה דינא הכי, שאין האחד יכול לכפות על האחר מחמת טענה זו שלא יפרד מהשותף, שכשם שחז"ל אמרו שיכול האחד לכפות על האחר למכור לו את חלקו, או לקנות את חלקו כדי שלא יהיו שותפים בעל כורחם, גם בזה דינא הכי, דאין ביד האחד לכפות על האחר שלא ימכור את חלקו שלו, וכשם שאינו יכול לכפות שלא ימכור את חלקו, אינו יכול למנוע מלתבוע תביעת גוד או איגוד.

העולה מזה: אם השותף האחד טוען שיש בזה משום כיבוד המת שלא לפרק השותפות, או שלא למכור לאחרים, אין טענה זו מספקת לדחות תביעת גוד או איגוד. ויכול השותף שאינו סובר כן, לתבוע את השותף האחר תביעת גוד או איגוד, והנתבע חייב להפרד מאחיו או שימכור לו חלקו או שיקנה חלקו.