שיפוץ שבוצע ע"י המשכיר

עובדות מוסכמות

הנתבע שכר את הבית למשך שנה החל מ8/12 ובסופה האריך לשנה נוספת. בפועל, הנתבע עזב את הדירה ב18/9/14 ושילם את כל דמי השכירות. לאחר שקיבל התובע לידיו את הדירה, הוא השקיע בשיפוץ 7000 ש"ח בעיקר בסיוד הדירה כולה כולל דלתות ומשקופים. הדיון מתמקד בשאלה מי ישלם את סכום השיפוץ? בחוזה נאמר (סעיף 5,א) "השוכר יחזיר את הדירה במצב שמיש ותקין ובהתאם למצב שקיבל זאת בתחילה למעט פחת ובלאי סביר". 

השאלה האם מצב הדירה היה תקין?

טענות התובע

היחסים היו באופן כללי בסדר (מלבד ההורדה במחיר השכירות בשנה השניה) ואף הלכתי לקראתו לפנים משורת הדין לאפשר לו חודש נוסף לפינוי הדירה, דבר שהקשה על השכרת הנכס.

העברת הדירה היתה חפוזה ולא אפשרה עזיבה מסודרת, אפילו נשארו כלים בכיור.

לצערי, הבית לא חזר כפי שהיה- היו קירות מלוכלכים, חורים במשקופים של הדלתות, עובש בחדר כביסה ומקלחת, סדק בכיור (לא נכלל בתביעה). הבית חזר במצב לא תקין ולכן היה צריך לסייד אותו מתחילה ועד סוף. יש לציין שכאשר הנתבע היה ברכב והחל לעזוב את הבית, נאמר לו במפורש שייקח בחשבון תשלום על הוצאות סיוד, לצערי כרגע הוא מתחמק מתשלום על כך.

במשך כל ימי השכירות הבית לא תוחזק במצב טוב. החלונות היו סגורים, היתה דלת רשת שמשמשת להגנה על הדלת הפנימית שלא השתמשו בה, ולכן נגרם נזק נוסף לדלת.

טענות הנתבע

מדובר בבית ישן והשקעתי בו כסף וזמן על חשבוני כדי לעשות תיקונים שונים.
דלת הרשת היתה בעייתית ולכן השתמשתי בה עם חוט ארעי. אין לי שום אחריות על הנזק שנגרם לדלת החיצונית. כבר בתחילה היו בעיות של עובש בדירה, טיפלתי בכך והתובע אף הסכים לקזז לי מתשלום השכירות את ההוצאה זו. לגבי חדר כביסה, כבר בהתחלה, סגרתי את הכול עם ניילון על מנת שלא יכנסו מקקים ועכברים, לכן היה שם עובש. במקלחת ניקיתי את העובש והחלון היה פתוח שם כל הזמן. השתמשנו בדירה בצורה סבירה ולטעמי הבית חזר בצורה טובה ולא היתה סיבה לסייד את כולו, בוודאי שאין לי שום מחויבות לנזקים שמתאר התובע.

לפני שעזבנו, עשינו יחד סיור ולא נאמרה שום הערה ביחס לסיוד הקירות, כמו כן לא זכור לי שהתובע דיבר איתי כשהייתי ברכב, על הוצאות סיוד. אני לא מסכים לפשרה לאור העובדה שתחזקתי את הבית.

ברור הדין

המחויבות של השוכר נוסחה היטב בחוזה- להחזיר את הדירה למצבה הראשוני מלבד בלאי סביר הנובע משימוש נורמטיבי. בתחילה, הדירה נמסרה לאחר שעברה שיפוץ כולל וצביעה. אולם אין לצפות כי לאחר שנתיים שימוש בבית עם ילדים היא תישאר באותו מצב אך זה הוא בלאי סביר.

ישנו ויכוח בין הצדדים ביחס למצבה של הדירה האם היא זקקה סיוד של כל הבית או שהיה ניתן להסתפק בניקוי נקודתי. היות והשאלה הועלתה לאחר שהבית כבר סויד מחדש, לכן אין לבית הדין כלי ראייתי לפשוט את הספק. ישנה הכחשה בין הצדדים לגבי אמירה שכביכול נאמרה על ידי התובע שיש לסייד את הבית.

בספקות מעין אלו בית הדין נאלץ לקבוע כי "המוציא מחברו עליו הראיה" (ב"ק לה). כל עוד שלא הוצגה ראיה ע"י התובע אזי דינה של התביעה להידחות.

אולם, לגבי חדר הכביסה, בית הדין סבור שהנתבע נושא באחריות לטיפול בניקוי העובש. העובש נגרם כתוצאה מאטימת התריסים על ידי הנתבע. אף שהיתה לנתבע רשות לאטום את התריסים, מכל מקום עליו לשאת בתוצאה של פעולה זו – היווצרות העובש. הנתבע קיבל את החדר עם תריסים ולא העיר דבר. לכן כל אטימת החלונות נעשתה על דעת עצמו ומכאן שעליו לשאת בתוצאה, קרי: ניקוי העובש.

הוצג לבית הדין תמחור על סיוד החדר של 300 ש"ח.

סיכום
בית הדין החליט לחייב בסך 150 ש"ח בדרך של פשרה כי הדבר אינו יכול להתברר מידת ההשקעה שהיתה נצרכת לנקות את כתמי העובש.

החלטה

הנתבע ישלם בתוך שלושים יום עד לתאריך כד אב 150 ש"ח לתובע.