השאירו רכב סמוך למוסך ונגנב
הרב ביטון אלעזר
הרב יעיש יוסף
פסק דין המשך לפסק הביניים
לאחר חתימה על שטר בוררות ושמיעת טענות ומענות הצדדים ומתן החלטת ביניים בתאריך א׳ תמוז, ולאחר העיון בבקשת העיון חוזר של התובעים להלן החלטת ביה״ד:
סיכום הטענות החוזרות:
טעמת התובעים:
א. התובעים העלו בבקשת העיון חוזר מתאריך י״ב תמוז מספר טענות ושאלות, מדוע צילם הנתבע את הרכב, וכן הסתלקו משמירת הרכב בהשאירם את הרכב מחוץ למוסך על סמך דבריו שהזהירם שלא יסעו כך, ולא היו מוכנים להסיר את האחריות מהרכב כ״כ קיבל את המפתח והקוד והזיז את הרכב לצורכו שבזה נחשב כשואל החייב באונס.
ב. לטענתם ויש רגלים לדבר שהנתבע פשע לאחר שהוזז מקומו. ״סביר להניח שהאומן פשע והתרשל ושכח לנעול את האוטו (כי מיד יטפל בו) לאחר שהזיז אותו״.
ג. לטענתם הנתבע ״הורה לו להניח את הרכב ליד המוסך ומיד יטפל בו״. התובעים סמכו לטענתם שיכניס את הרכב למוסך, ותינתן להם עדיפות ראשונה גם בטיפול, ולכל הפחות בשמירה בתוך המוסך, ומדוע לא החתימם שיידעו שאינו אחראי על הרכב.
ד. לטענתם נחשב הנתבע שומר שכר הטעון שמירה מעולה ולכן חוזרים על תביעתם לחייבו בכל שווי הרכב.
טעמת הנתבע:
ה. לטענות הנתבע כפי שמוכח מחילופי ההודעות, לא קיבל על עצמו את העבודה עד ליום רביעי ואף הודיעם כי אינו יכול לקבל את הרכב לעבודה ושיקחוהו למוסך אחר, ולכן הם השאירו את הרכב מספר ימים מחוץ למוסך מרצונם.
ו. עוד טוען כפי שמוכח בהודעות בעלת הרכב כתבה לו ״כל הדלתות נעולות״? ומוכח כי היתה בטוחה ביום שני שהרכב היה פתוח מיום שישי, א״כ ״כיצד העבירו את האחריות אלי״?
ז. ביום שני כשראה העובד את הרכב חוסם את הכניסה צילם ושלח לנתבע ולכן ביקש הנתבע להזיזו, בסופו של דבר הגיע הבעל ביום שלישי, למרות שביקשתי ממנו שהוא יזיז, הוא ביקש ממני ולכן הזזתי אותו עם מפתח שנתן לי ונעלתי אותו כראוי.
ח. רק ביום רביעי התפניתי לטפל ברכב כפי שמתועד בהודעות הוואצפ, והרכב כבר לא היה שם התברר שנגנב ביום שלישי בלילה.
ט. לכן לטענת הנתבע לא קיבל אחריות, המפתח שימש לפינוי הרכב בלבד, ולא היתה לו שום כוונה או סיוע בגניבת הרכב.
החלטת ביה״ד:
י. נפסקה הלכה כי אומן דינו כשומר שכר, ואין בדבר חולק או צורך להביא ראיה ממאן דהוא.
יא. נחלקו הפוסקים מאימתי מקבל האומן את אחריות השמירה, כמו כן נחלקו הפוסקים מהי מידת אחריותו של אומן וצורת השמירה המוטלת עליו.
יב. בהחלטת הביניים פורטו השיטות בדין זה, בהתחשב בכללי הפסיקה ”קים לי" כהמוחזק בממון.
יג. טענת ב״כ התובעים כי הזזת הרכב מחשיבה את האומן כשואל החייב באונסים, או כשואל שלא מדעת אינה ממין הטענה, אלא בלבול מושגים, כיוון שמוסכם על הצדדים שלא שאל את הרכב לצרכיו הפרטיים, אלא כהסרת מפריע, שהיתה אמורה להעשות ע׳׳י התובעים.
יד. טענות התובעים כי הנתבע צילם את הרכב ע״מ למוכרו וגרם לאחד מהפועלים לשלוח בו יד, הינה טענה מחוסרת בסיס וראיה, ומן הראוי למחות בטענות המטילות דופי בנתבע ללא בסיס, (כשם שלא יעלה לטעון כנגדם כי הם הבריחו את הרכב עם מפתחותיהם).
טו. בנידו׳׳ד ישנם מספר בירורים: א. האם האומן קיבל אחריות. ב. האם היה עליו לקבל שמירה מעולה יותר ממה שעשו הבעלים כשהניחו מחוץ למוסך. ג. האם האומן פשע בשמירה.
טז. לאחר העיון הנוסף בתביעת ותגובות הצדדים, אין ביה״ד רואה בהתנהלות התובעים כסילוק אחריות כפי שהוכחש ע״י הנתבע, וכמו כן הניחו מרצונם את הרכב מס׳ ימים מחוץ למקום, בזמן שברשותם היה מפתח נוסף.
יז. בהודעות הוואצפ שהציגו התובעים מוכח כדברי הנתבע שלא קיבל אחריות או אישר קבלת הרכב לעבודה אלא אדרבא כתבה התובעת ב7/6 ״הוא החנה את האוטו ליד המוסך שלך בבקשה תבדוק מה קורה אחרי החג״, כלומר לא הסתלקו התובעים מאחריות הרכב בכל הימים הראשונים.
יח. בהודעה מתאריך 10/7 כותבת התובעת ״כל הדלתות נעולות??" כלומר חשבה כי הניחו את הרכב כל אותם ימים פתוח, ואף כתבה ״מוזר שהכל נעול".
יט. כלומר צורת "השמירה" של התובעים עצמם היתה (במחשבה) הנחת רכב פתוח מספר ימים מחוץ למוסך בזמן שהמפתחות ״תחת הטייפ״.
כ. עוד מוכח כי בתאריך זה, יום שני, עדיין ידעו שהנתבע ללא מפתחות ולא התחיל לטפל ברכב.
כא. בהמשך היום 10/6 כותבת התובעת כי בעלה יגיע מחר בבוקר. כלומר על פי הנכתב רק בתאריך 11/6 הגיע הבעל להביא לתובע את המפתחות ע״מ להזיז את הרכב בשל ההפרעה בחניה.
כב. בתאריך 12/6 מבקשת שוב התובעת שהנתבע יטפל ברכב, והנתבע עונה בהודעה בשעה 11:00 "הרכב יכנס היום למוסך בעז"ה" כלומר בבוקר יום זה ידוע היה לתובעים כי הרכב עדיין מחוץ למוסך.
כג. לאחר הפניות של התובעת הנתבע ניגש לטפל ברכב בתאריך 13/6 בו התברר שככל הנראה נגנב בלילה. (הפער שבין הודעת הנתבע שהרכב יכנס היום למוסך לבין הגניבה הינה בין 12 ל־20 שעות).
כד. מהתכתבות הצדדים מוכח כי עד לתאריך 11/6 לא היה יכול להתחיל הנתבע לטפל ברכב, משכך טענות התובעים כי היה צריך להכניס את הרכב, להחתים אותם על אי קבלת אחריות וכו׳ אינה עולה בקנה אחד עם התכתבותם וידיעתם על רכבם המונח מחוץ למוסך.
כה. לכן הן מההיבט ההלכתי בו נחלקו הפוסקים ממתי ומהי צורת השמירה הראויה באומן, בה יכול המוחזק לטעון קים לי, כמפורט בהחלטת הביניים, ובכללות המקרה ובהעדר סיכום אחר, הן מצד התנהלות התובעים שלא הוכח כי הסתלקו מהאחריות והנתבע כי קיבל על עצמו אחריות,
כו. ומחוסר בסיס וראיה ברורה כי הנתבע פשע בהתנהלותו.
כז. מכל האמור ביה״ד דוחה את התביעה ואין לנתבע חיוב לתשלום.
באנו על החתום
(-) הרב אברהם חשאי, אב״ד (-)הרב אלעזר ביטון, דיין (-) הרב יוסף יעיש, דיין
