גבית חוב של רבית
התובעים הפקידו לפני
למעלה מעשרים שנה באמצעות הורי התובעת סכום כסף אצל הנתבע, כאשר הוסכם על ידם
שהנתבע ישלם ריבית קצובה לשנה. לטענת הנתבע הסכום הכולל שהופקד בידו היה בסכום
השווה למאה אלף ₪ בערך. התובעים אינם זוכרים את הסכום המדוייק, אך לטענתם היה זה
הרבה יותר מסכום זה, וכי מלבד ההפקדה הראשונית, הופקדו בידו כספים נוספים במשך
השנים.
במשך שנים רבות, עד
תחילת שנת 2007 למנינם, הוסכם ע"י הצדדים כי הריבית תצורף לקרן, וכי הריבית
יחד עם הקרן ישאו ריבית.
בתחילת שנת 2007
למנינם, ביקש הנתבע לסכם את סכום ההפקדות שניתנו עד לאותה עת בידו, ולהפסיק להכניס
את הריבית לקופת הקרן. לאור זאת גם נכתב שטר חוב על ידו, בו נאמר, כי הוא חייב
לתובעים סך 140 אלף דולר. הצדדים הסכימו לקביעת סכום זה, ומודים כי הסכום המופיע
בשטר החוב, הוא סכום הכולל את הקרן והריבית יחד.
במהלך השנים האחרונות,
שילם הנתבע לתובעים סך 60 אלף דולר בשני פעימות, וזאת עבור פרעון חלק מהחוב האמור
בשטר החוב (ס"ה נ"ח מהסכום האמור בשטר החוב: 80 אלף דולר). ובנוסף, לטענת
הנתבע שילם מאז ועד עתה מידי שנה בשנה סכומים שונים, כשהסך הכולל הוא 100 אלף ₪.
התובעים חלוקים עליו בסכום זה, ולטענתם הסכום הוא פחות, אך אינם יודעים לנקוב
בסכום המדוייק.
מאחר והנתבע התקרב
והתחזק מבחינה רוחנית, ונודע לו חומר איסור ריבית, אשר על כן כבר לפני מספר שנים, ביקש
מהנתבעים לסדר את הענין בכדי שלא יעבור על איסור כל שהוא. בתשובה לכך, ביקשו
הנתבעים כי התשלום המועבר אליהם מידי שנה, לא יהיה ריבית עבור ההלוואה, אלא צדקה
עבור שכר לימוד בניהם בישיבות.
מאחר וההשקעה נעשתה
ע"י שליש, היינו ע"י אביה של התובעת, שבינתיים שחל"ח, התובעים אינם
יודעים אם ההשקעה נעשתה על פי היתר עיסקא או לא. אך מודים הם כי הכל נעשה בעל פה,
זאת לאור נאמנותו של הנתבע בעיניהם ובעיני האב ז"ל. מאידך לטענת הנתבע לא היה
כל היתר עיסקא, וכי אין כאן השקעה בתמורה לרווחים מהעסק, ועל כן גם לא היה בידו
לתבוע מהתובעים השתתפות בהפסדיו. וכי הריבית היתה קצוצה.
הצדדים חתמו על שטר
בוררות, וביקשו דעת תורה לגבי גביית המשך החוב מכאן ולהבא.
פסק דין
לאחר שמיעת טענות
הצדדים, עיון רב בספרי הפוסקים, הנני להחליט כדלהלן:
א. מאחר והנתבעים לא
הצליחו להוכיח שההלוואה היתה על פי היתר עיסקא, יש חשש כבד שדין הלוואה זו ככל
הלוואה בריבית, שעוברים עליה כמה לאוין מן התורה (עיין רמב"ם פ"ד ממלוה ה"ב).
ב. הסכמת הצדדים שהתשלום המועבר מידי שנה לא ייחשב ריבית, אלא תשלום צדקה עבור שכ"ל הבנים, נחשב גם
הוא כריבית (עיין למו"ז מרן זצוק"ל בספרו הליכות עולם ח"ח עמ' לא).
ג. מאחר והתובעים אינם
יודעים את סכום הקרן הברור, ואפשר שגם לטענתם קיבלו במשך השנים בסך הכולל (הן בסך
60 אלף דולר, והן בסכום אשר ניתן ע"פ הסכמת הצדדים לצדקה), סכום הגבוה מסכום
הקרן, ומאידך היות ויש כמה ספיקות לגבי סכומים אלו, אין מקום לחייב את התובעים
בהשבת סכום זה. עם זאת, הואיל ומבואר בשו"ע (יו"ד סימן קס ס"ה) שרשאי הלוה למחול על השבת הריבית ששולם על ידו, מומלץ שיעשה הנתבע כן, בכדי להציל
את התובעים מחשש איסור.
ד. לאור האמור, ולאור זאת שמדובר באיסור חמור של ריבית, למרות שיש ספק אם אכן נעשה הדבר ע"פ היתר עיסקא, אין התובעים רשאים לגבות מהנתבע את יתרת החוב.
באתי
על החתום היום יום ג' כ' אייר התשע"ז (16-5-2017 למנינם)
