מצא מעיין האם זכה במימיו

הנידון

"חפרתי עמוק בקרקע ליד בית החיים מחוץ לעיר, ומצאתי מעיין. גדרתי את המקום, והכשרתי את המקום שיהיה ראוי לטבילה, ואני גובה מכל הבא לטבול עשרה שקלים. לימים, אמר לי תלמיד חכם אחד, שאשאל דיין, האם באמת זכיתי במי המעיין, והאם מותר לי ליטול כסף. אולי הוא נטילת כסף שלא כדין".

תשובה

בקרקע השייכת למדינה, אין רשות ליטול שכר ולגדור את המקום ללא רשות המדינה. אבל אם קיבל רשות מהמדינה, מותר ליטול שכר. ובתשובה הארכנו בביאור דין חופר בכמה סוגי קרקעות.

ביאור התשובה

ובו יבואר: א. דין זכיה בקרקע הפקר. ב. זכה בקרקע קנה את תהום הקרקע. ג. מצא זהב או מעיין בקרקע שלו האם זכה בהם. ג. חפר בקרקע חבירו, ומצא מעיין, האם יש לו זכות במעיין. ד. חפר בקרקע רשות הרבים, ומצא בה מעיין, וגדר את המקום שיהא ראוי לטבילה, האם מותר ליטול שכר טבילה. ה. חפר בקרקע המדינה, ומצא בה מעיין, מה דינו.

זכיה בקרקע הפקר

בתחלה יש לברר, אם אפשר לזכות בקרקע הפקר, ואיך יזכה בה. ובאמת הוא מפורש במשנה (בבא בתרא מב, א), דזוכה בקרקע הפקר בחזקה, דתנן (מב, א) "והמחזיק בנכסי הגר - נעל וגדר ופרץ כל שהוא, הרי זו חזקה" ע"כ. ונכסי הגר שמת היינו נכסי הפקר, דאין לו יורשין. וכן כתב הרמב"ם (זכיה ומתנה ב, א)

"נכסי גר שאין לו יורשים, ונכסי ההפקר ושדה שמכרה העכו"ם לישראל ועדיין לא החזיק בה, כולם דינם שוה, כל המחזיק בהם בדרך מדרכי החזקה כמו שביארנו בהלכות מכירה קנה, חוץ מאכילת הפירות" עכ"ל.

וכן הוא הלכה פסוקה בשולחן ערוך וז"ל "(חושן משפט רעה, יב)

"נכסי גר שאין לו יורשים, ונכסי ההפקר, ושדה שמכרה העובד כוכבים לישראל ועדיין לא החזיק בה, כולם דינם שוה, כל המחזיק בהם בדרך מדרכי החזקה שנתבארו בהלכות מכירה קנה, חוץ מאכילת פירות. כיצד, הלוקח קרקע מחבירו והחזיק בה באכילת פירותיה קנה, כמו שנתבאר בסימן קצ"ב. אבל בנכסי גר או נכסי הפקר, אפילו אכל פירות האילן כמה שנים לא קנה לא גוף האילן ולא גוף הקרקע, עד שיעשה מעשה בגוף הארץ או יעבוד עבודה באילן" עכ"ל.

הנה נתבאר דקרקע הפקר נקנה בחזקה. ואף על פי שאכילת פירות לא מהני, מכל מקום אם עושה מעשה בקרקע עצמה קונה אותה.

העולה מזה: קרקע הפקר נקנה בחזקה, אם עושה מעשה בקרקע עצמה לזכות בה, כגון שגודר ומשביח את הקרקע וכדו'.

מצא מעיין או זהב בקרקע שלו, האם זכה במיימיו או בזהב

עוד יש לבאר, האם מי שהקרקע שלו, זוכה ממילא בכל אוצרות הטבע שבתוך הקרקע עד לתהום, או שאין לו זכויות בקרקע אלא לחפור בה, וכן זכויות כל הדברים מה שנראה לעין, אבל אינו זוכה באוצרות הטבע שבקרקע, כי הפקר הם, עד שיוציאם ויגבהם.

וגם זה אינה שאלה כלל, דחצרו של אדם קונה לו את כל הנמצא בחצרו, כמבואר בחושן משפט (רסח, ג). ואף על פי שנחלקו הראשונים אם חצר קונה דבר שאינו יודע בו, ואינו מצוי להיות בחצר (שם), אבל אם כבר גילה את הדבר, בודאי זוכה בו מדין קנין חצר.

דהנה, הקונה קרקע, קונה לעומק התהום, ואף על פי שהוא פשוט, נביא ראיה לזה, דהנה מבואר בחושן משפט במוכר לחבירו בית, שלא קנה התהום אלא אם פירש לו, אבל זה ברור שהקונה קרקע הפקר זכה בכל עומק התהום. דזה לשון המחבר (חושן משפט ריד, ג)

"המוכר בית לחבירו, אף על פי שכתב לו: הקניתי לך עמקו ורומו, צריך לכתוב לו: קנה מקרקע התהום עד רום רקיע, שהעומק והרום אינה נקנה בסתם, וכיון שקנה העומק והרום, קנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ, אבל לא קנה הבנינים שבעמקים ושבאויר, וכיון שכתב לו: מקרקע התהום עד רום הרקיע, קנה הבור והדות שבעובי הקרקע ומעזיבות והמחילות שבין המעזיבות למעלה" עכ"ל.

והנה בקנין חזקה, קונה כל המחובר לקרקע, כמבואר בחושן משפט קצג, א. וכיון שנתבאר שבחזקה קנה את הקרקע, ואת כל עומק הקרקע, אם כן בקנין חצר קנה את כל הנמצא בקרקע בתהום אם מצא אותו, כגון זהב או אוצרות טבע או מעיין. ואפילו שהמים באים ממקום אחר, אבל כל המים שברשותו נקנה לו והם שלו.

העולה מזה: עשה חזקה בקנין קרקע, קנה את כל עומק הקרקע עד תהום, וכן את כל אוצרות הטבע שימצא בקרקע, יקנה בקנין חצר.

חפר בלא רשות בקרקע חבירו, ומצא בה מעיין

וכיון שנתבאר שמעיין הנמצא בחצרו של אדם, שלו הוא, יש לבאר, מה הדין בחפר בחצר חבירו בלא רשות, ומצא בה מעיין, האם יש לחופר זכויות במעיין, דהרי המציא לבעל הקרקע את המעיין.

והנה מבואר בחושן משפט (רסח, ג) דדבר שאינו עומד להמצא זוכה בו המוצא בחצר חבירו. אבל בנידון דידן, מיד שהמציא את המעיין זכה בעל הקרקע במעיין, ושלו הוא, ואין לחופר וממציא את המעיין בעלות במעיין. אבל יש לדון, האם חייב בעל הקרקע לשלם לחופר תשלום על עבודה זו, וכן יש לבאר כמה יש לשלם לו.

אבל גם זה הלכה ברורה בחושן משפט (סימן שעה, א) שהיורד לשדה חבירו והשביחה אם עומדת לשבח זה, נוטל מבעל השדה כמה שהיה נותן כדי להשביח לו שדהו. ואם כן, גם בנידון זה, יש מחיר בשוק כמה משלמים לפועל לחפור ולמצוא מעיין בשדהו, וכמה מקבל אם מצא. לפי זה, יש לבעל הקרקע לשלם לחופר וממציא את המעיין כמה שמוקבל בשוק לשלם על זה.

העולה מזה: החופר בחצר חבירו ומצא מעיין, אינו זוכה במעיין, והמעיין שייך לבעל הקרקע. אבל בעל הקרקע חייב לשלם לחופר כמה שמקובל לשלם על עבודה זו, והמצאה זו.

החופר בקרקע של רשות הרבים ומצא מעיין

עוד יש לבאר, מה הדין בחופר בקרקע של רשות הרבים, ומצא בה מעיין מה דינו. והנה, כיון שקרקע זו אין יכול לזכות בה, כי היא של רשות הרבים, והרבים בעלי הקרקע, דינו ממש כחופר בחצר חבירו ומצא בה מעיין, שיש לו רק שכר כמה שמקובל לשלם למי שמצא מעיין בחצר חבירו.

לפי זה אם גדר את המקום, והוציא הוצאות שיהיה ראוי לטבילה, יכול ליטול מהרבים עד כמה שמקובל לשלם, למי שעשה זאת בחצר חבירו. שכיון שאין מי שישלם לו מהרבים שכרו, והרי הוא מהנה את הרבים, יכול ליטול מכל הנהנה שם שכרו. אבל יותר משכר זה, גזל הוא.

העולה מזה: חפר בקרקע רשות הרבים, ומצא בה מעיין, וגדר את המקום שיהיה ראוי לטבול בו, מותר ליטול שכר מהבאים לטבול, כדי שכרו שנוטל אם היה משביח חצר חבירו בזה, אבל אין יכול ליטול יותר מזה.

חפר בקרקע המדינה ומצא בה מעיין

והנה כל זה הוא בזמן ההוא. אבל בזמן הזה, בכל מדינה מתוקנת יש דינא דמלכותא על כל אוצר טבע, ויש חוקי מדינה ברורים בדין אוצרות הטבע. והם שייכים למדינה, והכל מתייאשים מהאוצר, כי הוא חוק חמור מאוד למי שנוטל אוצר טבע. כמו כן יש חוקים ברורים האם משלמים למי שיגלה אוצר טבע, וכמה משלמים, וכל החופר, אינו חופר אלא על דעת שישלמו לו כפי המקובל בחוק המדינה, דשכר פועלים הוא כמנהג המדינה, והחופר ירד על דעת שיקבל כמה שהמדינה נותנת לו רשות ליטול.

ולפי זה, אם חפר בקרקע של המדינה, ומצא בה מעיין, ועשה גדר, ונוטל שכר, אף על פי שהשביח את המקום, מכל מקום אינו יכול ליטול שכר מהבאים לטבול, אלא מה שחוק המדינה מזכה אותו, ולא יותר מזה, ואינו יכול לגדור את המקום ללא רשות המדינה.

העולה מזה: חפר בקרקע של המדינה, ומצא בה מעיין, ועשה גדר, אינו יכול ליטול שכר מהבאים לטבול, אלא מה שחוק המדינה מזכה אותו, ולא יותר מזה, ואינו יכול לגדור את המקום ללא רשות המדינה.

דינים העולים

1.      קרקע הפקר נקנה בחזקה, אם עושה מעשה בקרקע עצמה לזכות בה, כגון שגודר ומשביח את הקרקע וכדו'.

2.      עשה חזקה בקנין קרקע, קנה את כל עומק הקרקע עד תהום, וכן את כל אוצרות הטבע שימצא בקרקע, יקנה בקנין חצר.

3.      החופר בחצר חבירו ומצא מעיין, אינו זוכה במעיין, והמעיין שייך לבעל הקרקע. אבל בעל הקרקע חייב לשלם לחופר כמה שמקובל לשלם על עבודה זו, והמצאה זו.

4.    חפר בקרקע רשות הרבים, ומצא בה מעיין, וגדר את המקום שיהיה ראוי לטבול בו, מותר ליטול שכר מהבאים לטבול, כדי שכרו שנוטל אם היה משביח חצר חבירו בזה, אבל אין יכול ליטול יותר מזה.

5.    חפר בקרקע של המדינה, ומצא בה מעיין, ועשה גדר, אינו יכול ליטול שכר מהבאים לטבול, אלא מה שחוק המדינה מזכה אותו, ולא יותר מזה, ואינו יכול לגדור את המקום ללא רשות המדינה.