גידול בחוב עקב עיכוב בתשלום

 התביעה:

משפחת כ' תובעים יישוב בגין נזק שנגרם להם ע״י הישוב בזה:

א. הישוב מילא שיק פתוח שניתן להן ע"ס 20000 ₪ כאשר עדיין לא סוכם אם סכום החיוב היה 12000 ₪ או 20000 ₪, והפקיד אותו.

ב. לאחר ששיק זה חזר הישוב העביר את השיק לעו״ד של הישוב בלי להודיע למשפחה והעו״ד הפקיד השיק בהוצאה לפועל. על ידי רצף מעשים אלו החוב של 20000 ₪ שהיו חייבים לישוב תפח לסכום של יותר מ 31000 ₪.

המשפחה תובעת מן הישוב החזר של הריבית על החוב ע"ס 4173 ₪ בטענה הנ״ל וגם על סמך איסור לקיחת ריבית וגם החזר על סך 6923 ₪ שכ״ט. הם תובעים גם עלבון ועוגמת נפש בגין פרסום חוב ישן שהיה להם לישוב ולמעון, חוב שהוסדר מזמן.

הישוב באמצעות המזכיר ר' ומר ב' השיבו שלא היה ויכוח על הסכום של 20000 ₪ והציגו מסמכים שונים משנת 2008 שבהם מופיעה טענה עקבית של הישוב על סך 20000 ₪ והציגו גם מסמך חתום ע״י המשפחה שבו הם מתחייבים לשלם 20000 ₪. על סמך זה טענו שפעלו בסמכות כאשר מילאו השיק על סך הנ״ל והפקידו אותו. הם אמרו שלא זוכרים אם הודיעו לזוג לפני הפניה לעו"ד אבל טענו שהפניות החוזרות ונשנות למשפחה להסדיר את החוב מהוות התראה לפני פניה לעו״ד ועוד שהמשפחה ידעה על כך שהשיק חזר ולא עשו שום מאמץ להסדיר את החוב ולא הייתה ברירה לישוב אלא לפנות לעו"ד, והאחריות על המשפחה.

פסק

א. נראה שהיה מותר לישוב למלא השיק ולהפקיד אותו. וזה על סמך הסיכום של ועדת האיכלוס מכ״ז אדר תשס״ט (מרץ 2009) שבה כתוב:

״בוועדת אכלוס הוחלט לאשר לכם את המעבר לקראוון מס' 515. להלן נהלי המעבר 1. דמי פיתוח - נתינת צ׳קים ע"ס המלא 20000 ₪ לעוד כחודש וחצי־ את התאריך הסופי תקבעו בסיכום עם המזכיר ר'... 4. קבלת מפתח".

מן הסיכום הזה עולה שקבלת המפתח מותנה בנתינת שיקים על סך 20000 ₪, והואיל והמשפחה נכנסה לקראוון על סמך סיכום זה, יש בכניסה לקראוון הודאה על עצם החוב. ההודאה הזו היא תקיפה אע״פ שהזוג היו לחוצים והכריחו אותם להסכים לכך שאם לא כן היו מפסידים הקראוון, שהרי ״תליוהו וזבין זביניה זביני״ (ב״ב מח.) וכאן קבלו קראוון בתמורה להודאה זו. ר' אמר בישיבה אצל הרב שליט״א שהתקשר לל' ושאל אותה מתי להפקיד השיק ואמרה לו בעוד שבועיים. בזה התמלאה ההתניה במכתב ״את התאריך הסופי תקבעו בסיכום עם ר' המזכיר״. לא הייתה הכחשה לטענה זו. ולכן נראה שהישוב פעל בסמכות כאשר מילא השיק על סך 20000₪ והפקיד אותו.

ב. היתה הצדקה לישוב לפנות לעו״ד שהרי העובדה היא שהחוב הזה לא הוסדר שנים רבות והמשפחה הצהירה שלו ידעו על הפניה לעו״ד היו משלמים מיד. זה מראה שהשיקול דעת של הישוב שגביית החוב תתבצע בצורה יעילה ע״י פניה לעו״ד, היה נכון.

ג. מבירור שעשינו עולה שאין חובה חוקית או ניהולית להתרות בחייב לפני פניה לעו"ד. גם על העו״ד עצמו אין חובה חוקית להתרות לחייב לפני פניה להוצאה לפועל אבל הנוהל הוא לעשות כן וכך נוהגים כל העו"ד. אבל אין כזה נוהל בקשר לפניה לעו״ד עצמו. על פי ההלכה מצאנו חובה להתרות לפני נקיטת צעדים משפטיים מסוימים כגון מש״כ בחו״מ סי׳ שי"ט ברמ"א שאם הונחו חפצים ברשותו שלא כדין בטענת שווא, מותר להוציאם לרה"ר אבל צריך להתרות בבעליו לפני כן. וכן מש״כ חו"מ ש״ו,ח׳ שלפני פיטורין צריך להתרות בעובד וכן עצם הכלל שרק עונשים מלקות וכו' אם התרו תחילה. מיהו מעשים אלו הם מעשים חריפים בלתי הפיכים, ופניה לעו"ד אינה כזו. פניה לעו״ד היא תחילתו של תהליך אכיפה להוציא כסף שחייבים על פי דין ואינו מהוה מעשה בלתי הפיך כלל. אדרבה תמיד יש אפשרות להסדיר החוב. וגם העו"ד צריך להתרות בחייב לפני נקיטת צעדים משפטיים, ולכן נראה שגם על פי ההלכה אין חובה להתרות בחייב לפני שפונים לעו״ד.

ד. גם אם היתה חובה על פי דין להתרות בחייב לפני פניה לעו״ד, אין באי ציות להוראה זו של הישוב כדי לחייב הישוב בנזקים, שהרי אין נזק ישיר לחייב על ידי פניה זו, למעט אולי שכ״ט על מכתב ההתראה בלבד. התסריט הסביר של פניה לעו"ד היה תשלום החוב ע"י המשפחה אחרי מכתב התראה של העו"ד, שהיה מחייב המשפחה בתשלום שכר טרחה על המכתב בלבד ולא מעבר לכך. לא היה על הישוב לחזות את השתלשלות העניינים עד לחוב האחרון שנוצר, שהרי המשפחה הצהירה שהיו משלמים החוב מיידית אם ידעו שהישוב מתכוון לפנות לעו"ד! א"כ הישוב עצמו היה יכול לחזות בסבירות גבוהה שפניה של עו״ד במכתב התראה היתה זוכה לתשלום החוב מיידית. ועל פי תסריט זה היה נוצר חוב של שכ״ט על שליחת המכתב בלבד, ולא מעבר לכך. כל השתלשלות העניינים של עיכוב הפניה להוצאה לפועל לזמן ממושך ע״י העו״ד, התעלמות המשפחה מן המכתב שנשלח במרץ 2011 וכו' היתה בלתי צפויה ולכן אינה אלא גרמא ונראה שאפילו פחות מכך ולכן א״א לחייב הישוב על עצם הפניה לעו״ד.

ה. נראה שמותר לישוב לקחת הריבית והשכ״ט שהמדינה מחייבת באמצעות הוצאה לפועל, מכח דינא דמלכותא דינא. וזה על סמך כמה מקורות:

1. ע׳ רבנו יונה (ב"ב נד:-נה.) שאע"פ שאסור לפנות לערכאות, מ"מ הפסיקה של ערכאות מחייבת מכח דינא דמלכותא דינא שפועלת מדין הפקר ב״ד הפקר. ואם יש הפקר ב"ד הפקר יהיה מותר לקחת הריבית והשכ"ט שסו״ס הכסף הזה הוא הפקר מכוח דינא דמלכותא דינא.

2. ע׳ רמ״א חו״מ סו"ס שס״ט שמקורו מן המהרי״ק קפ״ז שמותר למלך לחוקק תקנות לטובת המדינה וע"ע דבריו שס״ט,ח ושנ״ו, ז׳. וע״ש שבפשטות מדובר בתקנות שהן נגד דין תורה ודלא כש"ך סו״ס ע״ג. ולכן נראה שיש תוקף לקביעת המחוקק להטיל ריביות גבוהות וכן שכ״ט גבוה על מי שהשיק שלו חוזר כדי לחזק מוסר התשלומים במדינה.

3. נראה שהבסיס להטלת הריביות והשכ״ט ע״י הוצאה לפועל הוא קנס ועונש של המדינה למי שאינו עומד בהתחייבות שלקח על עצמו, ולכל הדעות יש למלך לקנוס למי שכועס עליו, ע״י חו״מ ס׳ שס"ט,ח׳. ונראה שגם לסוברים (רמב״ם ומחבר שפוסק כמותו) שהסמכות של המלך היא רק על מיסים וענייני קרקע, מ״מ אם הוא "כועס״ על מעשים של יחידים העוברים על חוקים שאינם בסמכותו, יש לו סמכות לקנוס אותם. שהרי המחבר הנ״ל שהוא לשון הרמב״ם אינו מגביל פעולת המלך לדברים שבהם יש לו סמכות אלא כתבו סתם ״מלך שכעס על אחד מעבדיו...״ ולכן נראה שיש סמכות למדינה לקנוס למי שהשיק שלו חוזר גם לפי שיטת הרמב״ם ומחבר הנ״ל. מיהו יש להסתפק בכך מהמשך הרמב״ם שם ״שלא כדינים שחקק״ משמע שרק חל על דינים שיש למלך לחוקק.

מיהו נראה שיש לישוב לומר קים ליה כרמ״א בזה, שהרי הגביה היא אוטומטית והישוב אינו צריך להוציא הכסף בפועל.

ו. על פי הנ״ל רואים שהישוב יכול לקחת הריבית והשכ״ט שהמדינה משיתה על החייב באמצעות הוצאה לפועל. אבל ברור שאין הישוב מחויב לגבות כספים אלו, אלא הדבר נשאר בשיקול דעתם להחליט לוותר או לא. אי לכך אנחנו מחזירים הענין לועדת הישוב להחליט בנידון.

ז. ראוי לציין שחלק מן החיובים הצטברו על ידי כך שהעו״ד של הישוב עיכב את הגשת הפניה להוצאה לפועל הרבה זמן מסיבה לא ברורה. ואע״פ שהמשפחה היו ערים כל הזמן שהשיק שלהם חזר ועומד נגדם חוב זה ולא הסדירו אותו ולכן יש אחריות גם עליהם, מ״מ אולי יש מקום לישוב לקחת אחריות על הצטברות הריבית וכו׳ או חלק ממנה.

ח. א״א לחייב תשלום על עלבון ועגמת נפש בפרסום חוב ישן במסגרת הדיון בועדת הישוב הנ״ל מכמה סיבות:

1. י״א שאין תביעת נזק על עלבון אם העלבון הוא אמת, ע׳ רמ״א ת״כ,ל״ח ובפ״ת ז׳ בשם המהרש״ל.

2. יש מקום להבין שהעלבון היה לתועלת כאן להסביר את ההתנהלות של הישוב ולא היה בכוונה לבייש המשפחה ובכה״ג אין חיוב על העלבון ע׳ פ״ת הנ״ל ות״כ,א׳ ברמ״א, ועוד.

ט. יש לנו הערות על התנהלות עו״ד בפרשה ואלו נעביר לישוב במכתב נפרד.

החלטה

א. אנחנו דוחים את תביעת הנזיקין של המשפחה.

ב. אנחנו מחזירים העניין לישוב לשקול אם לוותר למשפחה ובכמה.

על החתום:

הרב יהודה קרויזר, רב היישוב מצפה יריחו

הרב ברוך פז