הסכמה למכור חדר בדירה
הרב אליהו אהרון
הרב אילוז שלום
תשס"ב/8
בירור
דברים
התובע: א'.
הנתבע: ב'.
טענות הצדדים:
התובע: אני גר בסמוך
לב' ועשיתי תכנית בניה וב' הסכים עליה, וזה כולל להסמיך את התוספת שלי עם קורה על
היסודות שלו.
בינתיים הם בנו, ב' הבטיח לי למכור מהדירה שלו עוד חדר בנוסף לקנייתי ממנו דירה רק של 3 חדרים, והוא הבטיח לי למכור, ולכן לא בניתי איתו וכעת אינו רוצה למכור וכל התכנית שעשיתי אינה שוה כלום. אני תובע שישלם לי את דמי התכנית בסך 3,000 ש"ח, ושימכור לי את החדר כפי שהבטיח, ודמי עגמת נפש בסך 4,500 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 190 ש"ח.
הנתבע: אני לא התחייבתי למכור את החדר הרביעי, אשתי כל הזמן לא רוצה למכור, אמנם היו דיבורים, ואם א' היה משלם לי את המחיר דהיינו 30,000 במזומן ועוד 10,000 ש"ח בתשלומים יכול להיות שהעסקה היתה יוצאת לפועל, אבל לא' לא היה כסף. הוא פירסם עלי שהבטחתי למכור לו 4 חדרים, ושילם עבורם, ונתתי לו רק 3 חדרים, וזה שקר גמור.
העד ע': אני הייתי בועד הבית, דברתי עם כל אחד בנפרד, וב' לא שלח אותי לומר לא' שהוא מתחייב למכור. גם אני הסכמתי על הרחבת הבניה של א', אבל לא על הקורה שנסמכת על היסודות שלנו, כי זה מסוכן וכן ב' לא היה מסכים על הקורה שנסמכת על היסודות שלנו. כעת גר למטה ממנו ד' והוא מוכן לבנות, וא' יכול להשתתף אתו.
עד כאן עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות.
בירור הדין
לאחר עיון ובדיקת הנושאים בית הדין בא לכלל מסקנה.
א. אין בית הדין רואה שום חיוב ממוני שמוטל על ב', שאפילו אם נניח שהוא הבטיח לו למכור, כל זמן שלא היה אקט של קניין, מבחינת ההלכה זה לא גורר אחריו שום חיוב ממוני. כמו כן א' עשה תכנית בניה מרצונו ואי אפשר לחייב את ב'. וכן דיירים אחרים למרות שהסכימו על תוספת הבניה, אבל לא הסכימו שיבנה על היסודות שלהם כי זה מסוכן להם כפי שהעיד מר ע'. לכן אין מקום לחייב את ב' - לא למכור את החדר הרביעי, ולא לשלם עבור התכנית שעשה מר א'.
ב. כמו כן בית הדין שמע שלשני הצדדים נגרמה עגמת נפש לא בזדון מאף צד, ולכן גם כאן אין מקום לחיוב ממוני. בנסיבות הקיימות מר א' יכול לבוא בדברים עם השכן החדש ד' ולתכנן בניה משותפת להרחבת הדירה, וכן לפי הדין אין לחייב את ב' לשלם הוצאות משפט.
לסיכום אין מקום לחייב את מר ב' בתביעות הממוניות שדורש מר א'.
