טענה שלא ידע ששכרו של עובד היה נטו
הרב אילוז שלום
הרב אליהו אהרון
תש"ס/3
התובע: מר א' ע"י המורשה שלו ג', בעל חברה.
הנתבע: מר ב', עובד
לשעבר של החברה.
ותביעות שכנגד מצד ב' נגד מר א'.
הדיון בתיק זה נמשך כמה וכמה חודשים בגלל כמה סיבות, בית
הדין נתן בשעתו פסק דין בשנת תשנ"ט, והצדדים הוסיפו עוד תביעות וכן באו בטענה
שלא שמעו את טענותיהם לגמרי. לאחר כמה ישיבות ושמיעת הטענות, בית הדין בא לכלל
מסקנה.
א. הסבר רקע בקיצור, ב' עבד כמנהל חשבונות של החברה בניהולו של מר א'.
הבסיס לחילוקי הדעות ביניהם היה שלא' נודע
שהעלות שב' עולה לחברה היא גבוהה ממה שהוא חשב בתחילה, והדבר נודע לו רק כעבור חמש
שנים. ואילו ב' טוען שהוא יידע אותו, ומה שקיבל זה רק נטו ויש עוד חישובים עבור שלטונות
המס, טענות הצדדים הובאו באריכות כפי שמבוארים בתיק בסיכומי התביעה.
ב. א' תובע שתגמולי המילואים יוחזרו אליו, ואילו ב' טוען שהיות והעבודה נעשתה גם בהיותו במילואים זה מגיע לו.
ג. ב' תובע דמי פיצוי פיטורין כפי שמופיע בכתב התביעה.
ד. ישנו מבנה שא' שיפץ בחדרו של ב' וטרם שולם עבורו, וא' תובע את דמי העלות.
בירור הדין
א.
ביחס לתביעה הראשונה
מר א' טוען באמצעות מרשו שהוא לא ידע מהעלות, כי חשב שמה שמופיע בצ’ק (שזה היה
נטו) זה כל התשלום, ומר ג' הביא בטיעוניו כמה וכמה הוכחות שמר ב' עשה בהערמה
שהעלים במתכוון ממרשו שלא ידע את העלות האמיתית, כי אז בודאי שלא היה מסכים לעלות
גבוהה שכזאת.
בית הדין כבר קבע בפסקו הראשון שהיות והנתבע טוען טענת ברי שהוא יידע את התובע מה בין נטו לברוטו, ולפי דין תורה
אם אדם טוען טענת ברי נגד טענת ברי אין אפשרות להוציא ממון, ומה שטוען התובע שלא
ידע על סמך ההוכחות שתוארו בכתב התביעה שהנתבע ב' עשה במתכוון כדי להעלים, אילו
בית הדין היה משוכנע במאה אחוז שבאמת העובדות היו ככה, אזי היה מקום לטענה שיש כאן
מקח טעות. במציאות שלנו קשה לבית הדין לקבל את הטיעון במאה אחוז, ואפילו אם זה בגדר
ספק גם כן אין אפשרות לחייב את הנתבע, ומה גם שלכל ההוכחות ישנם גם תירוצים, ולכן
אין לחייב את הנתבע בהחזר העלות מה שגבו שלטונות המס.
בנוסף לטענת הנתבע, הרי לתובע היה רואה חשבון, ומי שיש לו עין חדה יכול היה לבדוק את עלות שאר העובדים שכספי המסים של הנתבע היו משולמים ביחד אתם, כמה זה עולה לא' להחזיק את ב', ולכן אפילו אם נניח לרגע קט שבפועל א' לא ידע, אבל היות והיתה לו האפשרות לדעת והוא התעצל, זאת אומרת שהוא סבר וקיבל. כדרך שמוזכר בהלכה שבעל דין שחותם על שטר ולא קרא אותו אינו יכול לטעון לא ידעתי על מה חתמתי, שאם חתם, סימן שהוא מסכים למה שכתוב שם (ע' חו"מ ס' מ"ה). ועוד שהסמ"ע כתב שם בשם הרמב"ן, שאדם הסומך על נאמנותו של אחר, הוא אומר בדעתו להתחייב כל מה שיאמר אותו אחר.
ב. ביחס לתביעה עבור תגמולי מילואים: לפי המבואר בטענות הנתבע, שהעבודה באמת בוצעה גם בימי השירות, ולא היתה הכחשה לטענה מצד התובע, נראה שיש מקום לקבל את טענת הנתבע שהתגמולים שייכים לו, ומה גם שבמכתב ששטח רואה חשבון של החברה, דובר על אופן התשלום, ומשמע שאז החברה לא דרשה בחזרה את התגמולים.
ג. ביחס לתביעה עבור שיפוץ המבנה שמר א' ביצע יש לקרוא למומחה לבנין, בית הדין הציע את מר ד' שיקבע מה היתה עלות השיפוץ באותה שנה שזה בוצע.
ד. ביחס לתביעת ב' לקבלת 29,488 דמי פיצויים, בית הדין מקבל את טענת התובע שאין לראות את ב' כשכיר, ודומה שגם ב' הודה בכך במשך הדיון.
לסיכום:
א. הנתבע פטור מלהחזיר את העלויות ששולמו עבורו לשלטונות המס.
ב. התביעה לתגמולי מילואים נדחתה.
ג. עבור שיפוץ המבנה יקבע מר ד'.
ד. אין לחייב את א' בפיצויי פיטורין.
בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.
בכבוד רב
