תשלום על הנאה מגג חברו

בירור הדין

לאחר שיחה עם מהנדס העיר הוברר לנו שהשטח שמעל המבנה של התובע [האויר שמעל הגג] שייך לכל תושבי הבניין. לכן אין אפשרות להשתמש בגג ללא רשות של כלל הדיירים, ממילא התובע אינו יכול להרשות לשכן הנוסף [השכן של הנתבע] להשתמש בגג ללא הסכמת הנתבע. מאידך, השימוש בגג של התובע מחייב בתשלום ככל אדם שנהנה ממון חבירו. יש לחלק בין שימוש לצורך תליית הכביסה וכן שאר שימושים שאינם קבועים לבין שימוש קבוע כגון בניית המחסן. אין חיוב תשלום עבור תשמיש זמני משום שהדין הוא ש״זה נהנה וזה לא חסר פטור״. ואף שהתובע התריע בפני הנתבע שהשימוש בגג הוא בשכר ולכן היה מקום לחייב כפי שנפסק בשולחן ערוך סימן שס״ג סעיף ו:

״הדר בחצר חבירו שאמר לו צא ולא יצא חייב לשלם לו״.

נראה שיש לדמות את הדבר לדין סולם קטן שמותר להניח אותו בחצר חבירו מדין כופין על מידת סדום כפי שנפסק בשולחן ערוך חו״מ סימן קנ״ז סעיף יג:

״אם העמיד סולם קטן אינו יכול למונעו שהרי אומרין לו אין לך הפסד בזה כל זמן שתרצה תטלנו״.

לגבי המחסן הדין שונה היות והוא שימוש קבוע, הדין הוא כפי שנפסק בשולחן ערוך קנ"ח סעיף ו, לגבי מקיף את חבירו משלוש רוחות ועמד הניקף וגדר את הרביעית ״הרי גילה דעתו ונותן חצי ההוצאה של שלושה רוחות״.

לפיכך, הנתבע צריך לשלם לתובע עבור השימוש בגג שלו. נוסיף ונאמר שהתובע מחה והודיע לפני הקמת המחסן שהוא דורש כסף על כך, לכן ברור שהנתבע עשה על דעת כן. אומנם התובע טוען שבעבר הוא גבה 300 ₪ לחודש, אולם לאור החילוק שהבאנו לעיל שישנם שימושים שאין אפשרות לגבות עליהם תשלום [ולתובע עצמו לא היתה גישה לגג ולכן אין בשימושים קלים אלו לפגוע בו] אנו מעריכים את עלות השכירות לחודש בסך של 50 ₪. לאור זאת, על הנתבע לשלם לתובע 200 ₪ עבור העמדת המחסן על הגג ולפרק את המחסן מכאן ואילך.

החלטה

1. על הנתבע לשלם לתובע עבור העמדת המחסן על הגג של התובע 50 ₪ לחודש.

2. לפי דברי הנתבע הוא השתמש ארבעה חודשים בלבד, לכן עליו לשלם 200 ₪ תוך 30 יום ממתן פסק הדין.

3. אנו פונים לתובע במידה ויש לו ראיות על שימוש ארוך יותר, לעדכן אותנו בתוך שלושים יום.

4. התובע צריך לפנות לשכן של הנתבע ולומר לו שאין אפשרות להשתמש בגג, היות והתברר שאין לאף אחד רשות שימוש על הגג ללא הסכמת השכנים.

הרב אריאל בראלי, אב״ד     הרב דוד פנדל, דיין     הרב שלומי בן יאיר, דיין