פסק דין מס' 12-06

הרחבת נימוקים

א.      רקע

בתאריך ט׳׳ז בחשוון תשס׳׳ז 7.11.06, התקיימה הבוררות בבוקרשט - רומניה, בין התובע לנתבע. הצדדים חתמו על שטר בוררות של בית הדין ושטר בוררות נוסף שנערך על ידי עו׳׳ד על פי החוק הרומני.

תוקף הבוררות הן על פי דין תורה, והן על פי החוקים האזרחיים. הדיון נערך במשך מספר שעות, נשמעו טענות הצדדים בהרחבה, ועדויות שמסרו בפני בית הדין:

א. הרב-------

ב. ראש העיר-------

ג. הסוכן שעזר במציאת קרקעות לשני הצדדים מ.

ד. עוזרו של הנתבע - ג.

בפסק הדין שניתן ביום ראשון כ׳׳א בשבט, 19 בנובמבר 2006 קבעתי שאף אחד מן הצדדים אינו חייב לשלם תשלום כלשהוא לצד השני. עתה אבקש להרחיב במעט טעמי הפסק.

ב.   הרקע העובדתי:

התובע החל במגעים לרכישת שטחים באזור העיירה ורכש בסוף אוגוסט 2006 חוזה מקדמי המתייחס לכוונה לרכישת שטחים שונים בהיקף של 5000 דונם, נחתם ביום 21.9.06 בין התובע לבין חברה העוסקת בתיווך, המייצגת את ראש העיר (באופן לא רשמי). החוזה נחתם בין החברה של חיים, לבין נציג של ראש העיר. ההסכם כלל קנס מוסכם של 850,000 יורו על הפרת החוזה.

חתימת החוזה נעשתה על מנת להראות למשקיעים פוטנציאליים, ביניהם מר פלוני, שיש אכן אפשרות לרכישת שטחים באזור. מר פלוני היה מודע לחתימה על החוזה. הרכישה הראשונה בפועל של התובע התבצעה ביום 16.10.06.

במקביל, החלה התעניינות ורכישה של קרקעות באותו אזור על ידי הנתבע. לטענתו, המידע אודות השטחים למכירה הגיעו אליו ב8.9.06 באמצעות האינטרנט, שם הוצע שטח של

1000 אקטר (10,000 דונם לערך). סיכום פרטי העסקה עם המתווכים התקיים ב19.09.06, והרכישה הראשונה התבצעה ביום 20.9.06. מאותו יום נרכשו בכל יום כ3 אקטר. עד לתאריך 31.10.06 נרכשו על ידו כ80 אקטר. הרכישות נעשו על ידי קבוצת מתווכים מקומיים.

בתאריך 19.10.06, בהיותו במילאנו, נודע לנתבע על ידי המתווכים הרומנים, כי התובע עוסק גם הוא ברכישת קרקעות באותו איזור. לטענת המתווכים הרומנים, העסקה נעשתה על ידי אחד השותפים שלהם אשר ״בגד״ בשותפות, והתובע מציע מחיר גבוה מהמחיר בו הם רוכשים את הקרקעות.

באותו בוקר (באזור השעה 9), קיבל התובע שיחת טלפון מהנציג של ראש העיר המעורב בעסקה, לפיה הוא והתובע מאויימים על ידי אנשים לא מוכרים.

כשעה שעתיים לאחר מכן, יעקב, לאחר מספר נסיונות להשיג את התובע באופן ישיר, הצליח ליצור קשר עימו בטלפון של הרב נפתלי ד'. בין הצדדים התקיימה שיחה קשה בה טען הנתבע כנגד חיים, שאל לו להכנס ״לביתו״, דהיינו, שלא יעסוק ברכישת קרקעות באותו שטח בו הוא מבצע רכישות. לטענת התובע היו איומים מצד הנתבע, והנתבע טען שהוא קנה כבר בשטח כ3000 דונם (בפועל, מודה גם הנתבע שנרכשו רק כ800 דונם עד לאותו תאריך(. התובע האשים את הנתבע באיומים שקיבל המתווך הרומני שעבד עם חיים, והנתבע התנער מכל קשר לאותם איומים. הנתבע טוען מאידך כי ביקש לעבוד בשיתוף פעולה על ידי קביעת מחיר מוסכם, אך התובע סירב בטענה שהוא קשור בחוזה עם ראש העיר. כיום, טוען התובע כי יתכן שהמידע על השטח המוצע לרכישה הגיע לנתבע דרך מר פלוני, אשר העדיף לרכוש מהנתבע בתקווה לקבל מחיר טוב יותר.

לאחר השיחה, נקבעה פגישה משותפת עם הרב ביום שני בשעה 10. באותו בוקר בשעה 9 התקיימה פגישה בין הנתבע ואנשים נוספים, לבין ראש העיר. לטענת חיים, כפי שנודע לו מהמתווך פרידה, היתה זו פגישה שנועדה לאיים על ראש העיר. לטענת התובע היתה זו פגישה שנועדה לברר את אפשרותו לרכישת קרקעות במקביל לרכישה שנעשתה על ידי חיים.

לטענתו התברר כי אין מניעה שגם הוא ירכוש קרקעות באותו איזור [בנושא איחור מועד הפגישה היתה אי הבנה. במהלך הדברים התברר כי הרב ד' הוא שאחר את מועד הפגישה ביוזמתו].

המפגש עם הרב ד' לא הוביל להבנה כלשהי. הצדדים דברו זה אל זה בצורה חריפה, שכללה איומים. איומים אלו הטילו פחד על שני הצדדים, שמאז לא בצעו רכישות משמעותיות באותו איזור.

על רקע זה, תובע התובע מהנתבע פיצוי על מניעת הרווח בעסקות הצפויות, שנגרמו לטענתו בשל איומי הנתבע ומעורבותו ברכישת קרקעות באותו איזור.

במהלך הבוררות התקבלו עדויות. גם ראש העיר — וגם הסוכן מ' הכחישו קיומם של איומים מצד יעקב. אכן, אין לעדויות אלו מהימנות רבה, שכן יתכן שהם עדיין בעלי אינטרסים בקשר עם יעקב. מאידך, לא התקבלו כלל עדויות על איומים, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

ג.  הרקע ההלכתי

כאמור, עניינה של התביעה הנ׳׳ל היא מניעת רווח של עסקות אפשריות של התובע. מניעת הרווח נבעה משתי עובדות: האחת, העובדה המוסכמת ששני הסוחרים היוו תחרות זה לזה ברכישת הקרקעות ומכירתם למשקיעים שונים. מעבר לכך, לטענת התובע הנתבע מנע רווח ממנו באופן ישיר בכך שאיים עליו דרך הסוכן (פרדה) ובכך מנע ממנו לרכוש את הקרקעות. לטענת הנתבע גם הוא אוים על ידי חיים. שני הצדדים נמנעו מעסקות משמעותיות מאז הסכסוך, כאמור. בעדויות לא היו ראיות לאיומים כלל, וודאי אין ראיות ליחס את האיומים לנתבע.

שאלת ומניעת רווח ותחרות עסקית נידונות במסגרת ארבע הלכות עקריות:

1.        גדרי מזיק.

2.        היורד לאומנות חבירו.

3.        עני המהפך בחררה.

4.        מרחיקין מצודת הדג.

1.    גדרי מזיק

בגדרי נזיקין, דנים בחיוב בממון במקום בו נגרם נזק. שאלת חיוב בנזקים הייתה מתעוררת אילו היו ראיות לאיומים כאלו שמנעו את אפשרות המשך הרכישה על ידי חיים. כאמור, הוכחות אלו לא הובאו בפני.

מקור הדין לגבי מניעת רווח, הוא בירושלמי, מסכת בבא מציעא פרק ה הלכה ג. הירושלמי אומר שם, שאדם שקיבל כסף על מנת לרכוש סחורה ולהרויח והמקבל לא ביצע את המשימה, פטור מתשלומין, ולא ניתן לתבוע ממנו את הרווח הצפוי. את הכלל, קובע רבי יצחק:

"אמר רבי יצחק הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת."

כלומר, אדם המבטל את כיסו (כיס של כסף) של חבירו, ומונע ממנו רווח צפוי, אף שיש כאן מקום לתרעומת, אין מקום לתביעת ממון על פי דין. הסיבה היא שמניעת הרווח אינה נחשבת נזק ישיר דיו על מנת שהגורם לה יתחייב בתשלום.

במקרה דומה, פסק הרמ״א בשולחן ערוך, סימן שפו סעיף ג:

"ראובן שהלוה מעות לעכו״ם על משכונות, ובא שמעון ואמר לעכו״ם להלוות לו בפחות והחזיר לראובן מעותיו, פטור דהוי גרמא בניזקין, מיהו מיקרי רשע (רבנו ירוחם נל״א ח״ב)"

במקרה זה מדובר על עסקת הלוואה בריבית שכבר התממשה בין היהודי ראובן לגוי. בעקבות התערבות של שמעון חזר הגוי מן העסקה עם ראובן, וביצע עסקה דומה עם שמעון. גם במקרה זה אין חיוב בתשלום ממוני, אף ששמעון מרויח עתה מאותה עסקה! יתכן, שמדובר במצב בו לגוי מותר מבחינה הסכמית לחזור בו מן העסקה, ולכן אינו נחשב כמזיק ממש. אכן, באותו מקרה מגדיר הרמ"א את שמעון כ׳רשע'.

2.        היורד לאומנות חבירו

במסכת בבא בתרא (דף כא ע״ב) דנה הסוגיה האם ניתן למנוע תחרות עסקית. לדעת רב הונא יכול בעל חנות באיזור מסויים, למנוע אדם אחר מלעסוק באותו עיסוק באותו איזור. הגמרא מעלה שדברים אלו הם מחלוקת תנאים. להלכה נפסק שלא כרב הונא, ומותר לפתוח חנות מתחרה באותו אזור. וכך פסק בשו״ע סימן קנו:

[או ש]"היתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו, אינו יכול למנעו ולומר לו אתה פוסק חיי".

נעיר, שגם לרב הונא, דין יורד לאומנות חבירו אינו מחייב בחיובי ממון, אלא רק מאפשר לבעל העסק הראשון לדרוש מן המתחרה לסגור את חנותו.

3.        עני המהפך בחררה

הגמרא במסכת קידושין דף נט ע״א מספרת כי רב גידל תכנן לקנות קרקע, ותוך כדי אותו תהליך קנה אותה רבי אבא. הגמרא קובעת ביחס לאותו מקרה כי: ״עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו... נקרא רשע״, דהיינו שבמצב כזה, אין לקנות קרקע שאחר מתכוון לרוכשה.

לגבי רבי אבא הסביר רבי אבא ״לא הוה ידענא״ - דהיינו באותה שעה שרכש את הקרקע לא ידע כי רב גידל עסק ברכישת אותה קרקע [באותו מקרה, ממידת חסידות, נמנע רבי אבא מלהשתמש באותה קרקע].