איטום של גג המשמש כמרפסת
הרב הירשנזון ישראל
הרב אילוז שלום
תשס"ז/15
התובעים: משפחת א', בעלי הגג.
הנתבעים: משפחת ב', משתמשים בגג.
בנושא: איטום מרפסת על דירת משפחת א'.
תיאור העובדות:
משפחת א' בנתה תוספת לדירתה לפני כחמש שנים ופעלה בהתאם לדרישות של מהנדס העיריה, שהתוספת תוכל לשמש כתשתית לבניה נוספת עליה מהשכנים באם ירצו.
לפני כשנתיים ביקשה משפחה ב' את הגג לשימוש לצורך סוכה ואחסון דברים, וכעת נוצרו כמה בעיות ואלו הן.
טענות הצדדים:
התובעים: אנו הוספנו להרחבת דירתנו לפי הצרכים שלנו, ומשפחת ב' ביקשה לפני כשנתיים להשתמש על הגג שלנו שימוש מרפסת, הסכמנו לכך והתנינו שני תנאים.
א. שירצפו את הגג על גבי היריעות ע"מ למנוע נזק אפשרי ליריעות הזפת ששמנו, למנוע נזילות בעת שישתמשו לבנית סוכה וכד'.
ב. שייקחו אחריות על נזילות באם תהיינה.
לפני כניסתם לא היו נזילות, במשך שלוש שנים (שלשה חורפים). מטעם האגודה לתרבות הדיור נאמר לנו שהדיירים למעלה צריכים לקחת את האחריות, הדבר אינו מקובל עליהם. כעת ישנן נזילות משמעותיות לדירתנו ודוקא מהמקום שבונים את הסוכה מדי שנה, מה שסביר שזה עלול לפגע ביריעות חשופות עוד, וכן נזילות מהמקום בו פתחו דלת לגג וחתכו את היריעות לצורך פריצת הדלת לגג.
אנו תובעים שבית הדין:
א. יפסוק מי אחראי על איטום הגג טרם הריצוף.
ב. יפסוק מי אחראי לעתיד באם תהיינה נזילות.
גברת ב' אמרה שהם מסכימים לקחת את האחריות עליהם, כך אמרה גברת א'. כעת שבאים לעשות ריצוף אי אפשר מבלי שיטפלו ביריעות טיפול יסודי, והמהנדס שלנו אמר שהיריעות כן עשויות בסדר. לפי הבנתנו הסוכה גרמה פגמים ביריעות ללא ריצוף מתאים, אנו דורשים אחריות על הנזילות, או לחילופין מוכנים להחזיר את הסכום שקיבלנו בסך 15,000 ₪ עבור השימוש בגג.
הנתבעים: לקחנו את ג' שאמר שמוכן לקבל אחריות בתנאי שיצפו את הגג, וכן הבאתי מומחה לאיטום את ד' (חוות הדעת בתיק), והוא אמר שיש בעיה בתפר ויש בעיה ביריעות שלא טובות במאה אחוז. אנו רכשנו את הגג למרפסת וד' אמר שלפי הנתונים היום זה לא ראוי לא לבנייה ולא למרפסת.
עלות שיפוץ הגג נע בין 4000-6000 ₪.
גברת ב': היה ברור שאנו מעוניינים במפרסת ולא ידענו שיש תנאים אחרים למגורים או למרפסת, הודעתי במפורש שלא נעשה ריצוף, כמו כן התחייבנו על נזק שבעבר ולא על העתיד, השקענו בפריצה וכן בחומר ריצוף ולכן אנו מבקשים החזר 15,000 ₪ בתוספת הוצאות שהיו לנו.
התובעים: מעולם לא היתה נזילה בתפר לפני הפריצה שלהם.
אנו מכחישים שידענו שאתם לא יודעים שנעשה ריצוף, אבל כשידענו שלא תעשו בקשנו שתקחו אחריות על נזילות.
ע"כ עיקר הטענות.
הצדדים חתמו על שטר בוררות.
בירור הדין
עומדות לפנינו שתי בעיות עיקריות להכרעה במחלוקת שבין משפחת א' למשפחת ב': א. מי חייב לשאת בהוצאות האיטום באם רוצים לעשות ריצוף. ב. אם רוצים להחזיר את הגלגל לאחור האם חייב לשלם הוצאות.
טענת משפחת א' כפי שכתובה בטיעונים שלכתחילה הם אמרו והתנו שיקחו אחריות מלאה על נזילות אם תהיינה, וכן שירצפו את הגג כדי למנוע פגיעה ביריעות שלהם מבנין הסוכה. ואילו משפחת ב' טענה שכאן יש ריעותא בכיסוי היות והם ידעו שאמורים להשתמש בזה לסוכה וידעו שזו תהיה מרפסת ואם היא אינה עמידה לכך הם חייבים לשאת בתיקון. וכן ישנה חוות דעת מומחה שהיריעות לא היו במצב תקין גמור, לא היתה הכחשה גלויה מצד משפחת ב' לטענת משפחת א'.
לאחר העיון בנושא, בשאלה זו נראה לבית הדין שאם היתה מתגלה ריעותא בעצם כיסוי הגג שאינו ראוי לדריכה והם רכשו אותו לשימוש, אזי יש מקום לטעון שמכרו חפץ פגום. אולם שלוש שנים לא היתה נזילה, למרות שהמומחה טען שלא תקין במאה אחוז, אבל כנראה נגד נזילה של גשמים זה הספיק. אלא שפריצת הדלת מהדירה לגג וכן שימוש מסוים של עמודי סוכה ניקב כנראה את היריעות וזה גרם לנזילה. כאן יש מקום לקבל את טענת משפחת א' שזה נגרם כתוצאה מאי זהירות מצד משפחת ב', ואין להטיל את החיוב על משפחת א'. ומה גם שהם טענו שהתנו עם משפחת ב' שאחריות הנזילה עליהם.
ביחס לבעיה השניה שמשפחת א' מוכנה להחזיר את הכסף בסך 15,000 ₪ ולבטל את העיסקה מעיקרא במקרה שמשפחת ב' לא מוכנה לקבל את האחריות. ואז משפ' ב' אמרה שמוכנה להחזיר את הכסף, רק דורשת הוצאות שהיו לה בכל ההכנות לעשיית הריצוף. (לא פורטו סכומי ההוצאות).
לאחר העיון בנושא נראה לבית הדין ככה:
לפעמים ישנו חיוב על אדם לשלם לשני אם גרם לו הפסד. לדוגמא מובא בשו"ע חו"מ סי' רל"ב סע' כ"א, באם אדם מכר זרעי גינה שאינם מיועדים לאכילה אלא לזריעה, והלה זרע ולא צמחו משלם לו את מחירם, אבל לא את הוצאות הזריעה, משום שזו הוצאה שאדם עשה מדעת עצמו. ואפילו לפי הרמב"ם שפוסק בהלכות זכיה-ומתנה פ"ו הכ"ד שכלה שחזרה בה לאחר מסיבת אירוסין חייבת לשלם לחתן את כל ההוצאות, אומר שם המ"מ משום שזה מנהג קבוע במדינה, ואנו מחשיבים את זה כאלו אמרה לו להוציא עבורה. וגם שם הראב"ד חולק בטענה שכל הוצאה שבעל הממון מוציא מדעת עצמו אינו חייב חברו לשלם מדינא דגרמי, וההלכה לא הוכרעה בזה ע"ש במשנה למלך.
ואם כן בנידון דידן שהשכן העליון הוציא הוצאות מדעתו אין לחייב את השכן התחתון. אמנם אנו מוצאים בנתיבות-המשפט סי' רל"ד ס"ק א' דאם קצב מכר במזיד אזי חייב מדינא דגרמי, וכמובן שבנידון דידן לא שייך לומר מזיד כלל.
לסיכום: בנידון שלנו או שמשפחת ב' תיקח על עצמה את האחריות של הנזילה, או שתקבל את הכסף שנתנה בסך 15,000 ₪ בחזרה ולהחזיר הגלגל לאחור.
הנושא תלוי בדעתה.
דיון נוסף:
בהמשך לפסק הבוררות שניתן לפני מספר שבועות בתיק משפחת א' ומשפחת ב'.
היות ונמשך הויכוח ביניהם על אחריות האיטום של הגג מעל דירת א' שמשמש כמרפסת למשפחת ב', בית הדין שמע עוד הפעם את עיקרי הטענות וכן חוות דעת של מומחה שיש הבדל באופן האיטום אם המטרה היא בנית מגורים או מרפסת פתוחה.
סיכום: לאחר כל הטענות וחוות הדעת, בית הדין סבור שיש מקום לחלק את אחריות הנזילה אם תהיה לשלשה חלקים.
א. אחריות על האיטום באותו מקום שכעת משפחת ב' פרסה יריעות חדשות וישנו אישור שזה עמיד וטוב, אם תהיה נזילה משם, האחריות על משפחת ב'.
ב. באותו מקום שמשפחת ב' לא נגעה כלל אלא יש שם גם שיפועים וגם חיבורים מן העבר, אם משם תהיה נזילה, זה על אחריות משפחת א'.
ג. באם תהיה נזילה ומומחה לא יוכל לקבע את מיקומה אזי מספק בנוגע לאחריות, העלות תהיה משותפת על שתי המשפחות.
בית הדין סבור שזו פשרה קרובה לדין ותהיה מקובלת על שני הצדדים.
בתקווה שלא תהיה כלל נזילה בעתיד.
