הלכות שותפים בקרקע - תשס"ט
נענו על ידי חברי כולל הדיינות בישיבת בית אל
שאלה
1 - סעיף ב:
ראובן יש לו דירה בעיר ואינו רוצה להשתתף
בהוצאות בדברים הצריכים לעיר(מסים) ובאו לב"ד וטענתו שאין רצונו לגור עמהם
בעיר וגם לא קנה הדירה שם אלא מישהו אחר נתן לו במתנה או ירושה היא בידו האם
ב"ד מחייבים אותו בתשלום המסים או לא?
תשובה:
(ישי ואדעי)
במשנה ב"ב ז:
מובא שכופין את בן העיר לבנות לעיר חומה ודלתיים ובריח. כמה יהא בעיר ויהא כאנשי
העיר י"ב חודש. קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד.
למדנו שבני העיר כופין זא"ז להשתתף
בהוצאות השמירה ולענין זה מי שנמצא בעיר י"ב חודש או שקנה בה דירה נחשב כבן
העיר.
מי שיש לו בית בעיר ואינו גר
בו.
הרי"ף
מביא תוספתא (ב"מ פי"א) וז"ל: מי שיש לו חצר בעיר אחרת בני
העיר משעבדין אותו לחפור עמהן בורות שיחין ומערות ואמת המים, ושאר כל הדברים אין
משעבדין אותא, ואם היה שרוי עמהם בעיר משעבדין אותו על הכל.עכ"ל התוספתא.
מכאן למדנו שיש שני סוגי חיובים:
א.
לחפור בורות וכו' ב. שאר כל הדברים
עוד למדנו שמי שיש לו בית או חצר בעיר ,
אם אינו גר שם הוא חייב בחיוב הבסיסי שהוא לחפור בורות וכו' ואם גר שם מתחייב בשאר
כל הדברים.
הנמוקי יוסף (ה: מדפי הרי"ף)
מסביר שכיוון שאינו דר בעיר "אין לו תועלת (משאר כל הדברים) אבל חפירת בורות
וכו' ודאי הוא תועלת שמתוך שיש בעיר בורות שיחין ומערות באין לדור שם ושוכרין אותה
ואם רצה למוכרה מוכרה ביותר".
האם דין שמירה כחפירת בורות
או כשאר כל הדברים
מדברי התוספתא שהזכירה חפירת בורות וכו'
ולא הזכירה הוצאות השמירה נראה לפום ריהטא שדין שמירה כשאר כל הדברים ולפי זה מה
שכתוב במשנה שאם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר היינו כשדר שם וכן מפורש בנמוקי
יוסף וכן משמע בשו"ע (קס"ג,ב')
(הערת הרב פז-
וצריך להבין שהרי בתוספתא שם מובא שמי שיש לו בית בחצר ואינו גר עמהם חייב לעשות
עמהן דלת ונגר ומנעול לחצר ואם כן מאי שנא בן העיר שכשאינו דר עמהם אינו חייב?)
השו"ע
העלה להלכה את דברי המשנה והתוספתא ונמצא שבנידון דידן הואיל ואין רצונו לגור
בעיר הרי הוא פטור מתשלום מסים (אפילו לצורך שמירה) מלבד ההוצאות לצורך חפירת
בורות שיחין וכו' הואיל ויש לו תועלת וביתו משביח בכך.
מי שקבל בית במתנה או ירושה
כתב הריטב"א (ח.) ש"הא דתנן ואם
קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד נראים הדברים שדווקא נקט קנה דטרח
אבתריה אבל יורש או שנתנוהו במתנה אין כאן גלוי דעתא (עיין בשו"ת הריב"ש סימן קל"ב ובמרדכי סימן
תע"ז שבקנה גלה דעתו שרצונו להשתקע) והיינו דלא קתני ואם
יש לו שם בית דירה" עכ"ל הואיל וביארנו לעיל שבקנה בה דירה אינו חייב אא"כ
דר שם יוצא שבירושה או מתנה פטור אע"פ שדר שם (אא"כ דר
י"ב חודש).
הר"ן בחדושיו ב"ב ח. הביא את
דיוקו של הריטב"א אבל לענין הדין של התוספתא דייק הפוך שבתוספתא לא כתוב את
הלשון שבמשנה אם קנה בה בית אלא מי שיש לו בית לכן לענין הדין של
חיוב להשתתף בחפירת בורות שיחין ומערות וכו' שם אין הבדל בין אם קנה בית או נתנו
לו בית או ירש – כל שיש לו בית בעיר חייב להשתתף בהוצאות אפילו אם לא גר שם ונראה
שהסברא פשוטה שלענין חפירת בורות וכו' החיוב הוא בגלל השבחת ביתו ולכן אין סברא
לחלק בין קנה הבית או קבל אותו במתנה משא"כ הדין של המשנה להשתתף בשמירת העיר
תלוי אם דעתו להשתקע שם שהרי שם צריך לגור י"ב חודש כדי לגלות דעתו שרצונו
להשתקע ולכן רק אם הוא קונה בית יש גלוי דעת כאלו גר שם י"ב חודש אבל בירושה
ומתנה אין שום גלוי דעת. אמנם יש להסתפק לענין צדקה שכתוב בברייתא (ח.) שלושים יום לתמחוי ג'
חדשים לקופה וכו' מה יהיה הדין אם קבל בית בירושה או מתנה האם מתחייב מיד הואיל
ויש לו בית ואין ענין של גלוי דעת שרצונו להשתקע לחיובים אלו שהרי לא צריך
י"ב חודש או דלמא גם כאן דוקא אם קנה בית חייב מיד אבל אם נתנו לו בית או
שקבל בירושה צריך לגור שם את התקופות המוזכרות בברייתא וצ"ע.
בשו"ת הריב"ש בסימן רי"ד
פסק כריטב"א והובאו דבריו להלכה ברמ"א בסעיף ב'.
סיכום
ראובן פטור מתשלומי המסים מלבד חפירת
בורות וכיוצא בזה משני טעמים:
א. אינו גר שם.
ב. לענין שמירה, אף אם היה
גר שם היה פטור הואיל והדירה באה לו על ידי ירושה או מתנה (אא"כ דר י"ב
חודש). לענין צדקה, אם היה גר שם יש להסתפק האם חייב מיד באופן שהבית בא לו בירושה או מתנה.
שאלה 2 - סעיף ד:
מה הדין באנשי העיר ששכרו פועלים לתקן
כבישים או רחובות האם חייבים החכמים שבעיר להשתתף עמהם בהוצאות?
תשובה:
(ישי ואדעי)
גמרא ב"ב ז:
ר' יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן (ופירש"י יציאת חומות העיר) א"ל
ריש לקיש רבנן לא צריכי נטירותא וכו'.
מכאן למדנו שהחכמים פטורים מהוצאות השמירה
(כיוון שאינם צריכים).
הגמרא (ח.) ממשיכה
– הכל לכריא פתיא אפילו מרבנן ולא אמרן אלא דלא נפקי באוכלוזא אבל נפקי באוכלוזא,
רבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו ופירש"י -לכריא פתיא- חפירת
בור לשתות מים וכו' אפילו מרבנן- שהכל צריכים למים דלא נפקי באוכלוזא-
שאין הם עצמם יוצאים בהכרזה לחפור אלא שוכרים פועלים עכ"ל אבל התוספות
הביאו פירוש רבינו חננאל שכריא פתיא היינו להסיר גבשושית מרחוב
העיר וכעין זה פירשו הרי"ף והרא"ש שכריא פתיא הוא תיקון
רחובה של עיר ועל פי זה פסק השו"ע (סעיף ד') וז"ל "אבל
לתקון הדרכים והרחובות אפילו מן החכמים ואם כל העם יוצאים ומתקנים בעצמם לא יצאו
ת"ח עמהם שאין דרך ת"ח להתזלזל בפני עם הארץ" עכ"ל וכתב הנמוקי
יוסף (ה. מדפי הרי"ף)
בשם התוספות דמשמע לכאורה דכיוון דפטורים אפילו אחרים אין שוכרין במקומם
עכ"ל וכן פסק השו"ע ביורה דעה (רמ"ג,א) והביאו
הסמ"ע בסקל"ג.
בנידון דידן הואיל ואינם יוצאים בעצמם אלא
שוכרים פועלים, חייבים.
* שאלה נוספת לסעיף ג – ראה בסימן צח סעיף א.
