פיטורי מורה

שאלה

אם מותר לפטר באמצע השנה מורה שאין בכיתתו משטר, והתלמידים עושים בכיתה ככל העולה על רוחם (ודבר זה ארע במשך חודש של הלימודים מתחילת השנה), ואם חייבים לשלם למורה שכרו למשך השנה.

תשובה

איתא בב"מ קט,א:

... דאמר רבא, מקרי דרדקי, שתלא, טבחא, אומנא וספר מתא, כולן כמותרין ועומדין דמי. כללא דמילתא, כל פסידא דלא הדר, כמותרין ועומדין דמי.

[ועיין בנימוק"י (ב"מ סו,א בעמוה"ר), דעכ"פ בעינן שיהיו מוחזקין בזה, וכן כתב הרב המגיד בהל' שכירות י,ז, וכ"פ ברמ"א חו"מ שו,ח. ובנדו"ד כיון שבמשך חודש קיים חוסר משמעת, ודאי דהוי מוחזק]. ומבואר ברש"י דדברי רבא קאי לענין שיכולים לסלקן בלא התראה. וכל הני שיכולים לסלקם מפני דהוי פסידא דלא הדר. ועיין בתוס' בד"ה וספר במה שנחלקו עם רש"י אמאי הוי במלמד תינוקות פסידא דלא הדר, אם מצד השבשתא, דכאשר מלמד אותם דבר משובש, יהיה זה מעוות לא יוכל לתקון (רש"י), או מצד שכעת כיון שאינם לומדים, זמן הלימוד עכשיו הוא הפסידא דלא הדר, שנתבטלו מלימוד של אמת. (ועיין במרדכי ב"מ סי' שצט שדעתו כדעת התוס'). ולכאורה נפק"מ למקרה שהמלמד אינו משתלט, דמצד אחד אינו מלמד אך אינו מלמד עם טעויות, דלרש"י כיון שאינו מלמד עם טעויות, אינם יכולים לסלקו בלא התראה, ולתוס' - כיון שמבטלם מלימודם, מותרה ועומד הוא. אך נראה דאף לרש"י כאשר מרגילם בבטלה ובחוסר משמעת, הוי "שבשתא כיון דעל על", וע"כ גם לרש"י שרי לפטרו בלא התראה.

ובשיטה מקובצת ב"מ קט,ב (ד"ה מקרי) הביא מדברי הר"ן שהקשה דהא רבא הוא דאמר בב"ב (כא,ב) דשבשתא ממילא נפקא (והיא קושית התוס' הנ"ל על רש"י), ותירץ וז"ל:

"וי"ל דהתם בשבשתא דעיילא ממילא כגון דאינהו משתבשי מנפשייהו אבל רבייהו מיגמר גמיר, וההיא שבשתא כי היכי דעיילא ממילא, הכי נמי נפקא ממילא ... ואחרים פירשו, דהכא כגון פשע בינוקי דמחי להו טפי. אי נמי דאי לא צייתי ליה לא איכפת ליה, פסידא דלא הדר הוא דלא גמרי להו".

(ועיין בנימוק"י סו,א בעמוה"ר ד"ה רוניא). ומבואר מדברי הר"ן דשבשתא היינו דוקא כשמלמדם המלמד בטעות ולא כשהם לא הבינו והכניסו לראשם טעות, דטעות דמעצמם נפקא כי היכי דעיילא - לכשיבינו, משא"כ בטעות שלמדם רבם. ומפירוש אחרים (באי נמי) עולה שגם אם אינם שומעים בקול המלמד, הוי פסידא דלא הדר מחמת שאינם שומעים לרבם. וא"כ כאשר אין משמעת בכיתה, לתרוץ האי נמי כאשר אין משמעת, הוי פסידא דלא הדר ויכולים לפטרו בלא התראה והוי פשיעה בינוקי. ושני התרוצים (דמחי בינוקא טפי, ולא צייתי ליה) לא פליגי אהדדי, ותרוייהו הוי דוגמאות לפשיעה. ועדיין י"ל דלתרוץ המחלק בין שבשבתא דממילא ושבשבתא שלימדם המלמד, וכן לתרוץ דמחי בהו טפי, דוקא כשיש מעשה מצד המלמד בקום ועשה הוי פשיעה דמסלקין אותו, משא"כ לתרוץ האי נמי דאי לא צייתי ליה לא איכפת ליה, אף שהפשיעה מצד שב ואל תעשה, ג"כ מותרה ועומד ומסלקינן ליה. וא"כ בחוסר משמעת יהיה תלוי הדין בתרוצים הנ"ל.

ועיין ברב המגיד (שכירות י,ז) שכתב לדעת רש"י דדוקא כשמלמד בטעות והוא עצמו אינו יודע בדבר, "אבל אם היה יודע הוא הדבר ואינו משגיח על אחד מהתינוקות אם אומר הדבר בטעות, לא מסלקינן ליה". ודברי הרב המגיד מקורם מדברי הראשונים, הרמב"ן והרשב"א, בב"ב כא,ב. ועיי"ש ברמב"ן דשבשתא דממילא הינה כגון שלימדם כראוי אלא "דלא דאיק בהו, כגון רביה דיואב, דאיהו אקרי זכר כדקרינן אנן, ואיהו אשתבש וקרי זכר ולא אשגח בהו". ומבואר דלשיטת רש"י אע"ג דהוי פשיעותא, מ"מ לא מסלקינן אלא היכא דהוי שבשתא דקונה שביתה אצל התלמידים, אך עצם הביטול שאינם לומדים כראוי, לא הוי סיבה לסלקו בלא התראה. ועיין בלחם משנה בהל' תלמוד תורה ב,ג.

והרמב"ם הביא הלכה זו בהל' שכירות י,ז, ומדבריו מבואר שפירש הן את פירוש רש"י והן את פירוש התוס', וז"ל:

"... ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד או למד בטעות, וכל כיוצא באלו האומנים שאי אפשר שיחזור ההפסד שהפסידו, מסלקין אותן בלא התראה מפני שהן כמותרין ועומדין, עד שישתדלו במלאכתן הואיל והעמידו אותן הציבור עליהן".

הרי שפירש הרמב"ם במלמד תינוקות; "לא למד" (תוס'), "או למד בטעות" (רש"י), והבין ששני הפירושים אמת, דבתרוייהו הוי פסידא דלא הדר, וכן מבואר ברב המגיד שם. אך מהרמב"ם מבואר גדר חדש: "ישתדלו במלאכתן", וא"כ מה יהיה הדין כאשר המלמד עושה את כל ההשתדלות מצידו, ובכל זאת לא מלמד כראוי, הן מבחינת האיכות (טעויות) והן מבחינת הזמן, שמתבטלים בלימודם, האם יכולים לסלקו ללא התראה. וכן י"ל למש"כ לעיל בתרוץ האי נמי שהביא בשיטה מקובצת, דדוקא כאשר אינם צייתי ולא איכפת ליה למלמד, בזה הוי פשיעה מצידו, אך כאשר איכפת ליה ועושה כל ההשתדלות מצידו, לא הוי פשיעה ולא מצי לסלקו.

אמנם נראה מהאמור לעיל דהכל תלוי באם פשע המלמד אם לאו. ולכן כאשר קיים חוסר משמעת בכיתה יש לבחון אם מדובר בכיתה רגילה, שבה כל מורה סביר יכול להשתלט על הכיתה, וכאשר המורה אינו משתלט בכיתה, הרי חסר לו את הידע להיות מורה, ובכגון זה יכול לסלקו בלא התראה. אולם כאשר מדובר בכיתה שיש בה בעיות משמעת, א"כ כאשר שכרו מלמד היה להם לבחור מלמד מיוחד שיוכל ליצור משמעת בכיתה, מ"מ אין המורה דידן בבחינת פושע. ואף שנראה דיוכלו לסלקו, שהרי לא יתכן שכיתה לא תלמד במשך השנה, מ"מ נפק"מ לענין שכרו של כל השנה, וכדלהלן.

והמחבר בשו"ע יור"ד רמה,יח פסק שיכולים לסלק מלמד מתפקידו כאשר מוצאים מלמד טוב יותר. ואף דבסוגיא בב"מ ובשו"ע חו"מ (הנ"ל) מבואר שאין מסלקין מלמד ללא התראה אא"כ פשע בינוקא. ומקור דברי המחבר מדברי רב הונא בגמ' ב"ב כא,ב דאף דס"ל לרב הונא שאין יכול להעמיד ריחים במבוי שיש בו ריחים ויכול לעכב עליו, מ"מ מלמד תינוקות אינו יכול לעכב, דקנאת סופרים תרבה חכמה. ועיי"ש ברש"י (בד"ה ומודה רב הונא) שכתב "דלא מצי מעכב לבר מבואה מללמד גם הוא התינוקות, שמתוך כך יזהרו באומנותן". ומשמע שהמלמד מלמד גם הוא, דהיינו שלא פיטרו את הראשון, וזה לכאורה דלא כמחבר. (גם מדברי הרא"ש בתש' קד,ד משמע דלא כמחבר. ועיין במנחת יצחק ח"ד סי' עה מש"כ בזה). ומ"מ נראה דאף למחבר כל זה לענין סילוק המלמד שיוכלו התלמידים ללמוד טוב יותר, בזה החובה כלפי התלמידים קודמת לחובה כלפי המלמד, ויכול בעה"ב לחזור בו מהשכירות, אך חייב לשלם למלמד שכרו משלם לכל הזמן ששכרו. משא"כ באם פשע המלמד, יכול לסלקו ולא לתת לו שכרו. ועיין עוד במש"כ הגר"י עמדין בשאילת יעבץ (ח"ב סי' לח).

ובמקום שלא פשע המורה ומדובר בכתה קשה במשמעת, לאמור לעיל שצריך לתת לו שכרו של כל השנה, היינו דוקא כשיכל להשכיר עצמו בתחילת השנה וכעת אינו יכול להשכיר עצמו, וכדקיי"ל בשו"ע חו"מ שלג,ב דנותן לו שכרו כפועל בטל (ועיין מש"כ בזה במקום אחר), ובמלמדים נותן שכרו משלם ולא כפועל בטל, דדמי לאכלושי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי. ואם יכל להשכיר עצמו למלאכה שמשתכרים בה פחות, יתן לו לפי המלאכה שהפסידו. אך כל זה כאמור בכתה הקשה במשמעת, שהיה למנהלי המוסד לחפש מלכתחילה מורה עם נסיון בכתה מסוג זה, משא"כ בכתה רגילה, יש באי המשמעת חסרון בכושרו כמורה, ודמי למלמד בטעויות מחוסר ידיעה, ויכולים לפטרו מבלי לשלם לו על הזמן שאינו מלמד. 

מסקנות

א.  מלמדים הם מבעלי האומנות שהם כמותרים ועומדים, ואם פשעו במלאכתם והוחזקו בכך, יכולים לסלקם בלי התראה.

ב.   יש מהראשונים הסוברים דהוא הדין כשאינם שומעים בקול המלמד.

ג.   יש לבחון אם מדובר בכתה רגילה, שבה חוסר המשמעת מחמת חוסר יכולת המורה, לכתה עם בעיות משמעת. ואף שבכל ענין יכולים לפטרו, מ"מ נפק"מ לענין שכרו של כל השנה.