נסע לאחור ופגע בילדה

תשע"ב/1

התובע: מר א', אבי ילדה שניזוקה.

הנתבע: מר ב', נהג הרכב.

בנושא: נזקי פגיעה בילדה.

טענות הצדדים:

התובע – אבי הילדה: לפני כשנתיים נסע הנתבע "ברוורס" בלילה כשהרכב של ג' עולה מלמטה ובו נסעה בתי, בנסיעתו הוא התקרב לרכב של ג' כשהילדה יצאה ממנו ועמדה בכביש סמוך לרכב אצל הדלת האחורית, ונמחצה לרכב. כתוצאה מכך הייתה פגיעת רקמות וכאבים במותניים, נסעה לבית חולים ואושפזה ליום אחד, ואחר כך שהתה בבית חמישה ימים ולא הלכה ללימודים, לאחר מכן נסענו לביקורת. לרכב הפוגע לא היה ביטוח חובה. 

פניתי לעו"ד ופתחתי תיק בבית משפט, כעבור  חצי שנה פנה אלי אביו של הפוגע וביקש שאבטל את התביעה בבית משפט ואתבע בדין תורה וכך עשיתי.

אני תובע 6,100 ₪:  

250 ₪ עבור נסיעות אֵם הילדה לבית חולים. 650 ₪ עבור אמבולנס, תביעת בית דין 250 ₪, אגרת בית משפט 800 ₪, פיצוי מחלה בסך 1500 ₪ שהיתה בבית ולא הלכה לאולפנא, ביטול זמן שלי שלא הייתי בעבודה 3 ימים סך 2,000 ₪ (לפי תעריף שאני מקבל עבור שעה 90 ₪) וכן עבור 2 נסיעות למעלה אדומים. הוא לא הודיע לי כלל שהיתה פגיעה בבתי.

הנתבע: בוחן תנועה קבע שהילדה היתה אשמה, כך אמר בוחן התנועה (לא הביא אישור בכתב על זה).

נסעתי לאחור ושמעתי צעקת עצור מג' ועצרתי, הילדה עמדה בחוץ והדלת היתה פתוחה ואני לא פגעתי בדלת. יכול להיות שהיה מגע.

אני השארתי פרטים אצל ג' (אחר כך התברר מעדותה שמסר רק מספר טלפון ולא יותר).

ע"כ עיקר הטענות. הצדדים חתמו על שטר בוררות.

פסק ביניים: בית הדין נתן פסק ביניים שהפוגע ישלם עבור אמבולנס וביטול ימי עבודה בסך הכל 2,650 ₪ תוך שבוע ימים.

בירור הדין

לאחר העיון בנושא, בית הדין בא לכלל מסקנה זו.

אחריות הפגיעה

לפי המקובל במדינה שמי שנוסע לאחור עליו מוטלת האחריות בראשונה.

הנתבע לא הכחיש את עצם הנסיעה לאחור והיות הילדה בשטח ולכן סבור בית הדין שהאחריות היא עליו.

דמי ריפוי

לפי ההלכה הוצאות ריפוי זה על המזיק, אומנם הוצאות נלוות כמו נסיעה לבית חולים לפי דעת גדולי הפוסקים זה גרמא (עיין פתחי חושן נזיקין פ' י"א סע' י"ד), ואינו חייב בדיני אדם, אבל בית הדין מוצא לנכון בנסיבות הקיימות שהיות והיתה רשלנות מסוימת מצד הפוגע כן לחייב, היות ובלאו הכי בדיני שמים ישנו חיוב.

עגמת נפש

אמנם ביחס לביטול ימי מחלה אצל הילדה, היות והיא אינה עובדת, זה לא שייך. אלא יש לה עגמת נפש גדולה, לפי ההלכה על סוג זה של צער אין חיוב תשלומים בממון, אבל סבור בית הדין שמן הראוי לפצות את הילדה לפחות בסכום של 500 ₪.

מה שהתובע הוציא עבור פתיחת תיק בבית משפט סך 800 ₪, היות והוא עשה את זה על דעת עצמו אין לחייב את הצד השני, אלא אם כן היה מצהיר בגלוי שאינו מוכן ללכת לדין תורה.

כמו כן יש לשלם עבור הנסיעות פעמיים למעלה אדומים סך 200 ₪.  

בנוגע לדמי פתיחת תיק בביה"ד, מי שפותח תיק הוא זה שמשלם תמיד ואין לחייב את הנתבע.

לסיכום: על הפוגע להוסיף עוד 500 ₪ עבור עוגמת נפש של הילדה, ועוד 200 ₪ עבור דמי נסיעות, בנוסף על 2650 ₪ שכבר שילם.

על הפוגע לשלם את הסכום הנ"ל תוך שלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים.

במידה וזה לא מתבצע יהיה רשאי התובע לגשת לחברת קרנית ולתבוע את מה שהוא דורש.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                       הרב אהרון אליהו                    הרב ישראל הירשנזון