זיוף קילומטרז' בקנית רכב

תמצית פרוטוקול

צד א': קניתי מחבר שלו רכב שנת 2011 תמורת הרכב שלי ובתוספת 14,000 ₪ העברתי את הכסף לצד ב', היתה בעיה עם העברת בעלות והוא כל הזמן דחה אותי שזה יסודר, התנהלתי איתו ולא עם בעל הרכב, אח"כ התברר שהרכב מעוקל, אמרתי לו למה לא אמרת לי מההתחלה, אמר שאני אתן לו עוד 40 אלף והוא ימכור ויחזיר לי את העודף, אח"כ הציע את הרכב המדובר תמורת 45 אלף נוספים לא היתה לי ברירה, הסכמתי.

הלכנו לעשות העברת בעלות הביא את הרישיון הקודם שכתוב 94 אלף ק"מ, שאלתי איפה הרשיון החדש אמר שיביא לי, הביא אותו והיה כתוב 136 אלף ק"מ ובצג של הרכב 121 אלף.

שאלתי מה זה, אמר לי זה טעות של הטסטרים אפשר לתקן, לך לטסט במקום מסוים יתקנו לך, וגירד בציפורן את המס' קילומטרז' (מציג לפני ביה"ד את הגירוד).

לא הייתי רגוע התקשרתי למוסך המרכזי, לדעת מתי טיפול אמרו לי לפני שנה עשו טיפול גדול היה בערך 130 אלף ק"מ.

עד היום ההבדל הוא עשרות אלפי ק"מ לפי היחס שהרכב עבר.

פניתי אליו מה עושים, אמר לי נביא לך אותו רכב שנת 2013 אולי נוסיף לך עוד קצת, אמרתי לו נחשוב. בסוף אמרתי לו רוצה את הכסף שלי בחזרה ורכב שנת 2011 בלי עיקולים.

צד ב': לא כתוב בזיכרון דברים שאני אחראי ולא קשור למכירה הראשונה, הוא שיגע אותי, עזרתי לו לפנים משוה"ד עשינו הסכם מכירה שהמנוע מצוין, השסי והגיר תקינים, ובדק את כל הפרטים הידועים על הרכב, המכירה היתה לפנים משוה"ד, כי זה גרם לו בעיות. חסר 2000 ₪.

אם הסכים לקבל את ההבדל בקילומטרז', אז קיבל גם אם יש הבדל יותר גדול.

שאלת ביה"ד: מדוע אתה לא רוצה לבטל את המכירה אם הוא לא עמד בהתחייבות?

צד ב': לא רוצה כאב ראש, מאבד 2 ידיים, אם הוא טוען מקח טעות שיפסיק להשתמש.

צד א': ה2000 ₪ זה עבור התיקונים בצד ומאחורה, ולא התחיבתי להחזיק אמרתי אם יהי לי כסף אתן לך. גם לו זה גרם לבעיות ולכן הסכמתי.

תמצית נימוקים

הגדרת מום במקח

קי"ל בשו"ע סרל"ב ס"ו:

"כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה מחזירין וכל שהסכימו עליו שאינו מום הרי"ז אינו מחזיר בו אלא אם פירש שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך".

והנה בנידו"ד שבו נמצא זיוף בקילומטרז', אין לך מקח טעות גדול מזה, הן בהיבט הממוני, המוסרי והפלילי.

ואין בדבר נפק"מ אם המום נעשה ע"י המוכר או לפני כן, סו"ס נמצא מום במקח זה המבטל את המקח, ובפרט שמדובר בעשרות אלפי ק"מ, ע"פ מכלול הנתונים, שיש בדבר קפידא ונפק"מ לשווי הרכב, בלאי ועוד.

ידיעת המום ובדיקת המקח

אלא שלטענת צד ב' ידע הקונה שיש הפרש (של כ-15 אלף ק"מ) א"כ מה לי הפרש זה ומה לי הפרש אחר וסבר וקיבל, והנה בסעיף ז' בשו"ע מפורש:

"כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום אם פירש המוכר ואמר ע"מ שאין אתה חוזר עלי במום הרי"ז חוזר עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח או עד שיאמר לו [כל מום] שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו כמו המפרש האונאה".

ובמקרה זה לא רק שלא פירש המוכר שהיה הבדל גדול יותר, אלא תלה זו בטעות סופר של הבודק במכון הרישוי, וע"פ המסמכים של המוסך, מד הק"מ היה גדול יותר בחודש ה-9, ואף מצוין שהיתה כבר ירידה, וכעת נמוך שוב הן ממה שכתב ה"טסטר" לטענתו בטעות. לכן לא די שלא פירש אלא טענת הטעות סופר אינה תואמת את המציאות.

כ"כ אין לצד ב' טענה בדקת את הרכב והסכמת, מפני שבדבר זה גם צד ב' הודה שהוצהר בפניו שאי"ז אלא טעות סופר, ודברים אלו מתבררים רק אחרי "תגליות" כבנידו"ד, ולא בבדיקה שגרתית במכוני בדיקה.

חישוב הערך של החזרת המקח

מאחר וצד א' לא חרג ממנהגו של עולם ועשה את המוטל עליו בהעברת הבעלות ובשימוש ברכב, אין לצד ב' טענה של הפחתה על ירידת ערך בגלל 2 ידיים נוספות שיתווספו לו בעקבות החזר המקח, וכדפסק בשו"ע שם סעיף י"ד:

"קנה סדין וקרעו לעשות חלוק ואחר כך נודע המום מחמת הקריעה מחזיר לו הקרעים".

ולכן לגבי ההפסד של העברת הבעלות הכפולה בעקבות ביטול המקח - אין המוכר יכול לתובעו על כך בנידו"ד.

מ"מ ביה"ד החשיב לצד ב' את ירידת הערך ע"פ המחירון מתאריך הקניה 2/16 ועד היום 5/16 שבו ערך פחת הרכב יהיה על צד א', כך גם שקלול המחיר לפי הקילומטרז' הנוכחי. כ"כ הפחתת 2000 ₪ שלא נפרעו ע"י צד א'.

שקלול המחיר ביחס לשווי הרכב יהיה לפי יד שלישית כפי שקנה בשעת המכר, כאמור, יש לציין שחישוב ערך הרכב והשימוש בו נעשו בהתחשב במכלול הנסיבות, ואכמ"ל.

תשלום עבור שימוש בחפץ כשנמצא מקח טעות

הטור והשו"ע סרל"ב סט"ו פסקו שהמוכר קרקע לחברו ואח"כ נמצא בו מום, מחזיר הפירות שאכל, ובטעם הדבר נחלקו המפרשים האם הוא מדין ריבית ונמצא שהמעות כמלווה ביד המוכר ולכן מה שנהנה בקרקע הוי פירי ולכן מחזירם (ב"ח, ע"ש) וי"א שהוא מטעם גזל, דכשנמצא במקח מום המבטלו מעיקרו נמצא זה משתמש בדבר שאינו שלו, ולכן צריך לשלם על השימוש (סמ"ע).

אמנם לגבי בלאי שנעשה במקח פסקו הטשו"ע שם סי"ד בשם הרמב"ם שהלוקח בגד וקרעו אח"כ נמצא בו מום, אינו משלם מה שפחת הבגד מחמת הקלקול, כל שעשה בו שימוש שרגילים לעשותו. ויש לדון כמה יש לחייב את הקונה בדמי שימוש והאם יש חילוק בין סוג החפץ והאדם בדבר זה. כתב השלטי גיבורים, לדייק דדוקא מה שמפסיד הבגד או הסוס אינו צריך לשלם אך מה שהרויח בו או עשה בו מלאכה חייב לשלם כדין חצר שצריך להעלות שכר.

וע"ע בנתה"מ ס"ק י"ד הביא בשם הפרישה שבגברא דלא עביד למיגר, אבל החצר קיימא לאגרא צריך לשלם, ונשאר בצ"ע על דבריו. עוד הסתפק הפתחי חושן (פי"ג ס"ק כ') מה הדין בדבר שאין לבעלים הנאה, באופן שהיה יכול להשתמש בכלי אחר, וצידד דבזה ל"א שישלם על השימוש, והביא בשם האור שמח שבדבר שהיה סבור שהוא שלו לא נחית אדעתא דאגרא.

נמצא עולה שהמשתמש בחפץ ואח"כ נודע לו מום המבטל את המכר, יש לו לשלם עבור השימוש, אך לא עבור הפחת, והשימוש נידון כפי ההנאה של אותו אדם באותו חפץ. וכדין משתרשי ליה בהנאתו, כמבואר בשו"ע סשע"ה, (ובסימן רל"ה סי"ד ובסמ"ע ס"ק מ"א).

בנידון דידן בו נמצא מקח טעות ברכב ולאחר שלושה חודשים בוטל המקח ע"פ פסק ביה"ד, בו בזמן שהרכב נסע כ4000 ק"מ יש לחייב את הקונה על ההנאה, ומאידך אין למוכר טענה על פחת ובלאי ברכב, וכ"כ ההפסד של "יד" נוספת בעקבות ביטול המקח והוצאה עבור "העברת בעלות" הינם על המוכר כמבואר בשו"ע.

ע"פ מכלול הנסיבות סמכות ביה"ד לקבוע ולהעריך מהי ההנאה שהיתה לקונה ברכב, הנה הקונה, לא אדם שעביד לאוגרי רכבים, והמוכר לא מתעסק בהשכרת רכבים, ולכן רכב זה חשיב כלא קיימא לאגרא, מאידך נסיעה ברכב במשך 3 חודשים ללא ספק יש לה ערך ממוני, (לא כמו השכרת רכב חדש שבו הביטוח הטסט, והטיפולים מוטלים על החברה), אלא מנסיבות המקרה עולה כי ביקש הקונה לישב בשלווה לאחר עוגמת הנפש וההפסדים שהיו לו בעקבות קנית הרכב הראשון שפרטיו ידועים למוכר, ואף היתה לו זיקה ל"הסטוריה" של הקונה, (לטענת הקונה אף יתירה מכך) לכן לאו כל כמיניה של המוכר לגרום להטעיה בנושא הקילומטרז' [טעות סופר, מחיקת הכתוב המראה על התנהלות לא תקינה] בו בזמן שנמצא ברכב זיוף גמור בזמן שהמוכר ביקר במוסך שציין את הורדת הק"מ שזה הגורם למקח טעות [ולטענתו לא ידע].

אחר כל זאת לבוא ולדרוש מהקונה דמי שימוש ברכב, בזמן שהקונה רק סבל מכל ההתנהלות הזו, ולא "הרוויח" מהרכב כסף, ואין בדבר ספק שקונה מן השוק לא "קא משתרשי" ליה הנאה ממקרה כעין זה.

למרות האמור ביה"ד הפחית לקונה דמי שימוש, העולים בסך "הפחתת ערך הרכב" למרות שע"פ דין אין מקום להפחית ירידת ערך כאמור, הפחתה זו היא כנגד דמי השימוש בהתאם למקרה זה.

החלטת ביניים

בדין ודברים שבין צד א'

לבין צד ב'

לאחר חתימה על שטר בוררות ושמיעת טענות ומענות הצדדים וקריאת המסמכים הרלוונטיים להלן החלטת ביה"ד:

א.  לאחר שהתברר שהרכב שנמכר לצד א' עבר הורדת קילומטרז', בזמן שצד ב' היה בעלים על הרכב, וזאת ע"פ המסמכים שהוצגו בביה"ד:

בחשבונית המוסך בתאריך 1/9/15 146,161 ק"מ עם הערה "ברכב זה ירד [בלשון עבר] הקילומטרז'".

ובשנית בזמן המכר 12/2/16 היה על כ-121 אלף ק"מ.

על אף המופיע בטסט שבתאריך 15/6/15 עמד הרכב על 137,619 ק"מ.

ב.   כך שדברי צד ב' בזמן המכירה שהק"מ המופיע ע"ג הרישוי, אותם גירד בידיו הם: "טעות סופר במכון הרישוי"- נמצאו שאינם נכונים.

ג.    ולכן טענת צד ב' שכשם שהסכים לקבל טעות זו, כך יקבל טעות אחרת - טענה זו מופרכת מיסודה.

ד.   מכל האמור על צד ב' להחזיר לצד א' מידית את שווי הרכב שמכר לו, ויחזיר את הבעלות אליו.

ה.   שווי הרכב בהתחשב במכלול הנסיבות, יהיה מחירון הרכב ע"פ שמאות "לוי יצחק" (שקלול המחיר יהיה ע"פ הנתונים הבאים יד שלישית, וע"פ הקילומטרז' המצוין במכוון השעונים נכון להיום).

ו.    מסך זה יופחתו 2000 ₪ אותם לא קיבל צד ב'. הוצאת העברת הבעלות תהיה על צד ב' כך גם "הפסד הידיים" העקיף שנגרם לו.

ז.    ביה"ד אינו מוסמך ואינו נכנס להיבטים הפליליים הנובעים מדיון זה.

ח.   מצ"ב תמצית פרוטוקול, ותמצית נימוקים.

באנו על החתום

(-) הרב רון אל אהרון, אב"ד            (-) הרב ערן אבירם, דיין                  (-) הרב אסף נתן, דיין          

* פס"ד זה מוזכר בהערה 1340 בעניין מקח טעות במכירת רכב, כשבהחזרתו ירד הערך משום ריבוי בעלויות