הצדדים חתמו ביניהם על הסכם שלום בית כשבהסכם נקבע שהוא יידון על פי דין תורה ותקנות הדיון ודין תורה, ב"כ האשה טען שהוא לא הבין על מה הוא חותם, ועל כן סעיף זה אינו תקף.

הבעל חלה בסכיזופרניה מגיל 17, ולאשה לא נודע על כך, בשנת 2012 קנו הורי הבעל דירה ושילמו את רוב עלותה, הצדדים שילמו משכנתא בעלות של כ-200,000 שח, את הדירה הם רשמו על שם הבעל, לטענת האשה הוריה נתנו כספים עבור דברים אחרים, כמו כן הסיבה שהדירה לא נרשמה על שמה היא משם שהיא היתה בפשיטת רגל. בית הדין האיזורי פסק כי לא הוכח שההורים קנו את הדירה כמתנה לבני הזוג,

המערער ערער על כך שהוא צריך להפקיד ערכבות על מנת שבית הדין ישמע את ערעורו.

הנתבעים, בעלי דירות בקומת קרקע של בניין מגורים, השכירו דירה וגינה לת"ת - 'חיידר'. התובע, המשכיר את דירתו בקומה שנייה בבניין המשותף, דורש את הפסקת ההשכרה למוסד ציבורי, א. מפני הרעש והנזקים שנעשו בבניין, ב. משום ששינוי יעוד הדירות למוסד ציבורי גורם ירידת ערך לדירתו.

בפני בית הדין האיזורי הובאה עדות של אדם שלפי טענת הבעל היה בקשר עם אשתו, לטענת אותו אדם הוא לא נסע לחו"ל בזמנים שעליהם דיברו במהלך הדיון, וכמו כן לא שהה בחדרי אירוח כפי שטען הבעל, בית הדין האיזורי נמנע מלהוציא צו גילוי לרשות שדות התעופה, וכן להוציא צו לחדרי האירוח לגלות האם אותו העד שהה שם באותו זמן, לטענת בית הדין האיזורי יש בהוצאת צו כזה בכדי פגיעה בפרטיות, ועל כך הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול.

בין הבעל לאשה נחתם הסכם גירושין בבית הדין הרבני, הבעל מערער על תוקפו משום שלטענתו הוא לא קרא את ההסכם, וכמו כן הוא היה תחת השפעת סמים אשר להם הוא מכור מזה כמה שנים.

הנתבע התעניין ברכישת דירה ולצורך כך ביקש מידידו המתווך לתווך עבורו דירה, הם סיכמו על 1.5% למרות שלאנשים אחרים מחיר התיווך הוא 2%, אך לא חתמו ביניהם על חוזה, הנתבע לא רצה לרכוש דירה במחיר העולה על 1.5 מיליון ש"ח, ולכן הוא לא הסכים לרכישת דירה, לאחר כחצי שנה שכינו של הנתבע הצליח להוריד את מחיר הדיר ל 1.55 מיליון, ובמחיר זה סגר הנתבע לאחר התערבות ועזרה מצידו של התובע, התובע תובע את דמי התיווך ואילו לטענת הנתבע מגיע לתובע סכום מסוים, אך לא דמי תיווך מלאים משום שאת עיקר העבודה עשה השכן שהוריד את מחיר הדירה.

יורשי הנפטר תובעים חוב שחייב הנתבע לאביהם, החל מלפני 20 שנה, לחוב היו כמה גלגולים ונוספו לו ריביות שונות. ב"כ התובעים תובע את החוב ע"פ הודאות הנתבע, במצטבר מכל שלב ושלב שהשתנה החוב. הנתבע רואה הכל כחוב אחד שהשתנה לפי העניין, פעם התחייבות לדירה ופעם חוב מזומן במקום. בנוסף לזה, הדיון הוא על הריביות אם בכלל יש היתר לתבוע/ לשלם אותם.

התובע השכיר חדר לנתבעת לשישה חודשים בשכר של 1250 ש"ח, בפועל לאחר חודשיים הנתבעת עזבה את החדר וביטלה את הצ'קים המשכיר תובע שכר על עוד ארבעה חודשים. לטענת הנתבעת היה בדירה עובש שגרם לה לנזקים. אולם היא לא הודיעה על כך למשכיר לפני שהיא עזבה את הדירה.

הנתבעים שכרו את דירתו של התובע, וביניהם כמה דיונים, התובע תובע חובות עבור חשמל ומים, שכירות שלא שולמה, ולטענת התובע אמורים לשלם עוד חודש נוסף. כמו כן לטענתו הם לא צבעו את הדירה בעת שיצאו ממנה. וסך הכל הוא תובע 9,615 ש"ח.