התובעים, בעלי נגריה, טענו שבזמן שהנתבע הזמין את העבודה הוא שילם סכום כסף וכנגדו ניתן על ידי התובעים צ'ק ביטחון בסכום זהה. הסחורה סופקה ללקוח באיחור.
התובעים טוענים שלא קבלו חזרה את צ'ק הביטחון הנ"ל, והנתבע פדה את הצ'ק.
וכן הוגשה מטעמו תביעה משפטית בבית המשפט כנגד בעלי הנגריה. בטענה שהתגלו תולעים בארונות, ועקב כך דורשים את כספם חזרה ופיצוי נוסף. לבית הדין הוצגה חוות דעת מומחה מטעם הנתבע המפרטת את עמדתו ביחס לתולעים שהתגלו.
עוד נידון ביחס לארון שלא שולם עליו, וטענת הנתבע היא שקיבלו במתנה בגלל עיכוב הההספקה.

התובעת נתנה צ'קים לנתבע כדי שתוכל להשתתף בשיעורים אשר עורך הנתבע. לאחר מספר שיעורים התובעת החליטה ששיעורים אלו אינם ברוח ההלכה ולאחר התיעצות עם רב עזבה את השיעורים. בטופס ההרשמה נכתב שלאחר השתתפות בשיעור השני אין אפשרות להחזר תשלום.

התובע הציג בבית הדין הסכם מכר בו התחייב הנתבע למכור לתובע גג ולהעבירו בטאבו על שם הקונ. בתוך סעיפי החוזה נכתב שהמפר הסכם זה יחוייב סכום גבוה כפיצוי מוסכם ללא צורך שומת הנזק. וכן פיצוי קבוע של 50 דולר ליום על איחור במסירת הגג. התובע דורש 55,500 דולר על העיכוב. הנתבע טוען שישנם בעיות משפטיות שמעכבות אותו.

התובע הזמין מהנתבע שיכתוב ספר תורה עד תאריך מסויים תמורת 20,000. דולר שכר כתיבה (לא כולל חומר) כשראה שהסופר לא יעמוד בזמנים הודיע לו שהוא לוקח ספר מהמוכן. אך הנתבע טוען שעמד בזמנים. הנתבע מכר את הספר ב20,000 לטענתו ע"פ דרישת התובע שהורה לו למכור את הספר.
התובע דורש את כספו חזרה 24,000.

התובע, מתווך פנה לנתבע והציג עצמו כמתווך והודיע לו על קונה המעוניין לרכוש את הדירה. ועיסקה זו יצאה לפועל. התובע דורש שני אחוזים ממחיר העסקה. הנתבע טוען שהמתווך עבד עבור הקונה וקיבל שכרו ממנו אחוז וחצי. התובע והנתבע לא חתמו על שטר תווך.

לבית הדין הגיעו שני שכנים ותבעוו אחד את השני על נזקים מחמת שיפוץ הדירה. בבית הדין התברר שהבנייה נעשתה ללא רשות שאר השותפים בבניין והחליטו שאין לדון ביחס לנזקים אלא לדון בעצם הרשות לבנות והאם יש להחזיר את המצב לקדמותו.

יו"ר ועד המושב תע את אחד מתושבי היישוב על כך שאינו משלם מיסים כשנה. הנתבע טען שאין לתובע סמכות לתובעו כיוון שאינו משמש כיו"ר וכן לא הייתה החלטת מועצה לתבוע תביעה זו. וכן העלה עוד כמה נימוקים.

שלושה הקימו עסק בשותפות ולאחר שלושה שבועות א' כי החליט לצאת מהשותפות כיוון שלטענתו צורת התנהלותו של ב'. לא התאימה לו. לטענתו הוא השקיעה בסחורות סכום גדול וקיבל קודם פרישתו רק כחצי המסכום. .ב' תובע ג"כ וטוען שלאחר פרישת א' נאלץ לסגור את העסק ולמכור את הסחורה במחיר הפסד.
גם בעל המנה בו התנהל העסק תובע את א' תשלום שכר דירה.

שוכר מינימרקט טוען שיש לו זכות להשאר כשוכר מ"דינא דבר מצרא".

גרוש תבע את גרושתו דמי שכרות על דיוריה בדירה משותפת לאחר שנפרדו והמשיכה לגור בה גם לאחר הגרושין בפועל.