התובע עבד כמורה במוסד הנתבע. המוסד הנתבע אינו מוכר על ידי משרד החינוך. בחוזה העבודה נאמר שהעובד יקבל משכורת כמו במשרד החינוך כולל דברים נלווים אך אין איזכור לקרן השתלמות. התובע דורש לקבל כספי השתלמות. הנתבע טוען שאינו מחוייב בתשלום זה כיוון שאינו מוכר על ידי משרד החינוך ואינו מתוקצב על ידו וממילא אינו מחוייב בתשלומי משרד החינוך.

ראובן לוה משמעון 30,000 ₪, ולא פרע את החוב, למרות שעברו 18 חדשים מזמן הפרעון הראשון, מחמת מצבו הכלכלי הקשה של ראובן. לראובן מתחם של 5 צימרים והוא הציע לשמעון שבתמורה לחוב יבוא עם משפחתו המורחבת למתחם הצימרים למשך 20 יום.
שמעון הסכים, אך התנה שהחופשה תהיה במהלך בין הזמנים של חודש אב, ואחרי יום כפור ועד אחרי סוכות. ראובן הסכים.
לאחר כמה חדשים, חזר בו ראובן בטענה שמדובר במתחם שבחדשי הקיץ והחגים, המחיר הוא לפחות 2500 ₪ ליום לכל המתחם, בעוד ששמעון מקבל את הנ"ל בסכום של 1000 ₪ ליום. הוא מוכן להתחייב שאת הכסף שיקבל מההשכרה, יעביר וישלם בכך את חובו. עוד העלה ראובן שמדובר כאן בריבית על ההלואה.
שמעון טוען שהיה מעדיף את החזר החוב ולא לנסוע לנופש לזמן כה ממושך, אך בלית ברירה זו הדרך היחידה להחזר החוב. וכאשר השהייה במקום אינם מבחירה חופשית, הרי שמקובל להוזיל, וכמו אם היה נותן לו חפצים מהבית, לא היה מקבלם במחיר השוק אלא במחיר זול יותר.

התובע קנה דירה מקבלן. הדירה לא נרשמה ע"ש התובע, מה שעלול מבחינה חוקית לגרור קנסות ועונשי מאסר. התובע לקח עו"ד לטובת תביעה וסידור העניין מול הקבלן, כאשר משני עו"ד הראשונים שלקח לא היה מרוצה וטען שעבדו לטובת הקבלן, ולכן שכר עו"ד שלישי, הוא הנתבע. התובע טוען שלא הואיל לו בעבודתו כיון שסו"ס לא נרשמה הדירה על שמו, ועוד טענות כמו לדוג' שעבד לטובת השני, שלא היה לו רשיון, והוא רמאי ועוד. לכן הוא דורש את כספו בחזרה. הנתבע טוען שההליך שהחל יכול להגיע לסיום ולרישום הדירה על שם התובע, אלא שהתובע לא נותן בו אמון ולא מסכים שימשיך לעבוד. את הטענות על אמינותו כד', דוחה מכל וכל.

מר ש' נפטר אלמן ערירי לאחר שבחייו כתב כמה צוואות, באחת הצוואות הקדיש את ביתו לבית מדרש שבראשו עומד הרב ד', בצוואה המוקדמת נערכו שתי צוואות מקבילות, אחת הלכתית ואחת אזרחית ולכן בית הדין נדרש לשאלה האם הצוואה השנייה שנעשתה רק בצורה אזרחית מבטלת את שתי הצוואות או רק אחת מהן.

הצדדים חתמו ביניהם על הסכם שלום בית כשבהסכם נקבע שהוא יידון על פי דין תורה ותקנות הדיון ודין תורה, ב"כ האשה טען שהוא לא הבין על מה הוא חותם, ועל כן סעיף זה אינו תקף.

הבעל חלה בסכיזופרניה מגיל 17, ולאשה לא נודע על כך, בשנת 2012 קנו הורי הבעל דירה ושילמו את רוב עלותה, הצדדים שילמו משכנתא בעלות של כ-200,000 שח, את הדירה הם רשמו על שם הבעל, לטענת האשה הוריה נתנו כספים עבור דברים אחרים, כמו כן הסיבה שהדירה לא נרשמה על שמה היא משם שהיא היתה בפשיטת רגל. בית הדין האיזורי פסק כי לא הוכח שההורים קנו את הדירה כמתנה לבני הזוג,

המערער ערער על כך שהוא צריך להפקיד ערכבות על מנת שבית הדין ישמע את ערעורו.

הנתבעים, בעלי דירות בקומת קרקע של בניין מגורים, השכירו דירה וגינה לת"ת - 'חיידר'. התובע, המשכיר את דירתו בקומה שנייה בבניין המשותף, דורש את הפסקת ההשכרה למוסד ציבורי, א. מפני הרעש והנזקים שנעשו בבניין, ב. משום ששינוי יעוד הדירות למוסד ציבורי גורם ירידת ערך לדירתו.

בפני בית הדין האיזורי הובאה עדות של אדם שלפי טענת הבעל היה בקשר עם אשתו, לטענת אותו אדם הוא לא נסע לחו"ל בזמנים שעליהם דיברו במהלך הדיון, וכמו כן לא שהה בחדרי אירוח כפי שטען הבעל, בית הדין האיזורי נמנע מלהוציא צו גילוי לרשות שדות התעופה, וכן להוציא צו לחדרי האירוח לגלות האם אותו העד שהה שם באותו זמן, לטענת בית הדין האיזורי יש בהוצאת צו כזה בכדי פגיעה בפרטיות, ועל כך הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול.

בין הבעל לאשה נחתם הסכם גירושין בבית הדין הרבני, הבעל מערער על תוקפו משום שלטענתו הוא לא קרא את ההסכם, וכמו כן הוא היה תחת השפעת סמים אשר להם הוא מכור מזה כמה שנים.