מלווה ולוה חתמו על שטר הצהרת כוונות להלוואה, כעת המלוה תובע להיפרע מהנכס המשועבד של הערב. הלוה טוען שההלואה לא בוצעה מעולם, והמלוה רצה לגבות את כל דמי ההלואה מהערב, אע"פ שהערב גילה שהלוה פרע סך מסויים למלוה, והמלוה הודה בב"ד בפרעון.

החברה לציוד חקלאי השכירה לנתבעת חדרי קירור מחסנים ומשרדים, נקבע שהתמחור יהיה 12 ש"ח למ"ק, ואילו לגבי שכירות לטווח קצר יותר נקבע תמחור אחר, בשלב כלשהו התחילה השוכרת לשלם אותו דבר גם על שכירות מזדמנות, משום שלדעתה היא שכירות קבועה, כמו כן יש מחלוקת בין הצדדים על פינוי של אחד מהמקררים המושכרים, בנוסף המועצה הטילה חיוב כלשהו על הנתבעת שאותו היא סירבה לשלם, התובעת שילמה חיוב זה, ומבקשת החזר עליו. כמו כן היא מבקשת עבור אי פינוי מקרר בזמן דמי שימוש.

הנתבע קיבל ספר להגהה תמורת עשר ש"ח לשעה. לאחר שהתחיל בעבודה חוזר בו אא"כ ישלמו לו חמישים ש"ח.

הנתבע הפסיק לשלוח את ילדו למטפלת בעקבות טענה שההשגחה לא היתה כראוי, ופעם אחת הכתה אותו.

הניח מיץ ענבים תחת מיטתו, וחבירו ישן עליו, האם יש עליו חיוב ממון?

האם אפשר לשנות מצוואת הנותן ולהעביר את שמו לחדר אחר ממה שנחן?

שאל מגילה ותוך כדי הקריאה ניתז מפיו רוק שהזיק את המגילה.

מתפלל שהוא בעל תפילה בביהכנ"ס, פנה לעירייה בטענה כנגד גבאי ביהכנ"ס שלדעתו לא מחלקים את המקומות בשווה. מתפללים אחרים רגזו על כך, ודרשו שלא יהיה בעל תפילה ביוה"כ משום שאינו מרוצה לקהל. הגבאים טוענים בנוסף לזה, משום שקולו אינו נשמע דיו. התובע לעומתם טוען שאין דברי הרמ"א בעניין אמורים בשאינם מרוצים מסיבה חיצונית, אלא רק אם אינו כשר. האם הגבאים נהגו כדין?

שוכר דירה תובע את בעל הדירה שימכור לו את הדירה ולא ללוקח אחר. השוכר טוען שהוא בר מצרא. והלוקח טוען שגם הוא צריך דירה זו כיוון שקרובי משפחתו גרים באזור.

אדם שילם לשליח להעביר לו יריעות. כאשר הגיע הליח למטוס לא נתנו לו להכניס למטוס. שאלתו האם עליו להחזיר את שכרו.