הותבע שכר את שירותיו של הנתבע כטוען רבני, סוכם בין הצדדים שהשכר הראשוני הוא עבור פתיחת תיק ושלושה דיונים ראשונים, והתחייבות נוספת עבור כל דיון נוסף, הוא שילם לו בכמה צ'קים, לאחר שהנתבע פתח תיק התובע ביקש לסיים את העסקתו, וביקש החזר חלקי, לטענת הנתבע לא מגיע לו החזר. התובע ביטל את הצ'קים והנתבע מסר אותם לגביה בהוצל"פ, ופנה לבית דין זה. הגיע עד מטעם הנתבע, שהוא טו"ר שעבד עמו, וטען שהוא עזר לטו"ר שנשכר על ידי התובע, ואמר שהוא הסכים לוותר על השכר שהובטח לו על ידי הנתבע. לטענת התובע הוא עד פסול, כמו כן הוא טוען שהפנייה לבית המשפט למנוע הוצל"פ הוא אסור כדין פנייה לערכאות.

אולם הושכר לנתבע. בהסכם היה תנאי המגביל את קבלת המטבח באישור הקייטרינג ע"י מפקח הכשרות, אך אינו תנאי לשכירות האולם. יום לפני האירוע נודע לשוכר שלא אושרה קבלת המטבח, ועקב כך הוא ביטל את ההזמנה. התובע טוען שמגיעה לו כל עלות שכירות האולם למעט הוצאות שנחסכו בהשבתת האולם (סה"כ 2350, ₪ שמתוכם 500 ₪ הם דמי המקדמה). הנתבע טוען שנגרם לו נזק ועגמת נפש כי לא יכל לבטל את הקייטרינג ונאלץ לשכור אולם במקום רחוק, ואף דמי מקדמה אינו צריך לשלם, כיון שאי אישור המטבח בטווח כזה קצר, הוא בכלל חריגים שא"צ לשלם מקדמה.

התובע חתם בשם קהילתו על הסכם עם הנתבע שיכתוב עבור הקהילה ספר תורה. ההסכם נחתם בעקבות הבטחה של תורם שיתרום את הספר. לאחר שהוחל בתשלום והוחל, לטענת הנתבע, בכתיבה, חזר בו התורם. התובע דורש את התשלום שכבר ניתן לנתבע. הנתבע דורש את מימוש העסקה וטוען שהרב שחתם על העיסקה אחראי על מימושה.

התובע קנה מהמתווכים דירה במחיר הגבוה ממחיר השוק. התובע דורש את דמי התיווך.

הנתבע הגיש תביעה בשם גיסו על הנתבע בבית משפט והעיד נגד התובע. הנתבע יצא חייב בבית המשפט. התובע תובע את נזקיו מהתביעה בבית המשפט.

התובע הלווה לנתבע סכום על פי היתר עיסקא. הלווה החזיר את רוב הקרן, המקח לא הניב רווחים והלווה אינו יכול להחזיר את ההלוואה. התובע תובע מהערב את הסכום.

התובע רכש שני זוגות משקפיים מהנתבע. בזוג הראשון השתמש הנתבע כארבעה חודשים, הנתבע טוען כי בשני הזוגות נמצא מום.

הנתבעים חתמו על הסכם על פיו קבלו כולם ביחד וכל אחד לחוד סכום מסויים מהתובע. בפועל ניתן הסכום לאחד הנתבעים. חלק מהנתבעים טוענים שכיוון שהם לא קבלו את הכסף דינם כערבים בלבד.

בפני בית הדין הוצג שטר הלוואה על 85,000 אירו בו התובע הוא המלווה והנתבע חתום כערב. התובע תובע את ההלוואה מהערב. הנתבע טוען שההלוואה היתה ע"ס 20,000 אירו בלבד וכי השטר מזוייף, עוד טוען כי הלווה אמר לו שהלוואה זו נפרעה כבר. בית הדין העביר את השטר לבדיקת מומחה על מנת לקבוע אם השטר מזוייף.

התובעת והנתבעת הם עמותות שעוסקות בפעילות ציבורית, במתן שיעורי תורה, בין שתי העמותות נחתם הסכם הקובע כי על הנתבעת להעביר לתובעת סכומי כסף, תמורת זה שהנתבעת תדווח על הנתבעת כאילו שיעורים שהיא מעבירה נעשו אצלה, ואת התקציבים תעביר לנתבעת, לטענת התובעת התקציבים לא הועברו אליה, לטענת הנתבעת היא בסופו של דבר לא דיווחה על שיעורים אלו.