האיש והאשה התחתנו בשנת תש"ע וערכו הסכם ממון בתאריך ח' בטבת תשע"א, באדר תשע"ז ערכו הסכם ממון נוסף שעוצר את המשך השותפות בכספים, בהסכם קיים סתירה בין סעיפים, לפי סעיף 20 משכורת כל צד תהיה שייכת לו, ולפי סעיף 25 הכסף שבחשבון כל אחד מהצדדים יהיה שייך לו, המשכורת של האיש נכנסה לחשבון האשה, ומכאן השאלה. לטענת האיש הקובע היא התנהגות הצדדים, ולכן כל אחד נשאר בעלים על הכספים שהכניס, לטענת האשה כל כסף שנכנס לחשבונה הוא שלה, אמנם לפי טענה מאוחרת יותר הכסף הועבר לחשבונה על מנת להבריח מנושי הבעל

בפני בית הדין הובאה צוואה, ובנוסף צוואה נוספת, גב' א' שטוענת שהיא ידועה בציבור של הנפטר טוענת שזכויות הפנסייה מגיעות אליה, וכך המנוח ביקש בעל פה.

בבית הדין האיזורי בירושלים כי יש למנות את מר בורכוב לאפוטורופוס על בית היתומים הספרדי, אך אין למנותו לחבר הנהלה. על פסק דין זה הוגש ערעור, המערער טוען כי אין שום עילה לבית הדין שלא למנותו לחבר הנהלה.

התובעים, משפחה מורחבת, שכרו מס' צימרים בסך 8200 ₪. מס' תקלות (עיקרם: חדר עם נזילה, ג'קוזי לא פועל, דלתות לא נפתחות ותריס חסר), נתגלו במהלך שהותם בצימר עד כדי שחלק רצו לעזוב באמצע. הנתבע, מנהל הצימרים, הוריד את סכום התשלום ב2400 ₪, לסך של 5800 ₪, חלקו על החדר שלא היה בשימוש, וחלקו כפיצוי על עגמת נפש ושאר הליקויים. התובעים, טוענים למקח טעות ודורשים החזר מלא על כספם, הישארותם, הייתה רק מחמת הקושי למצוא מקום אחר לכל המשפחה.
ביום עזיבתם, שילמו את הסכום שדרש התובע, על דעת ובהסכמה שילכו לדין תורה על מחלוקתם.

תביעה למשפץ, בטענה שנזילה בדירת התובע, נגרמה משיפוץ דירת הנתבע.
הנתבע טוען, ע"פ דברי הקבלן, שהנזילה אינה מדירתו.

שני מתווכי דירות, סיכמו בניהם לחפש דירה ללקוח ששכר את שרותי התיווך של הנתבע (הלקוח אינו צד בתביעה), ולחלוק בניהם את דמי התיווך- סך 7500 לכל אחד. בפועל התובע- המתווך השני, לא עשה שום דבר מלבד לבדוק במאגר הדירות שברשותו, משום שהיה טרוד וגם לא היה לו מה להציע. מי שחיפש השקיע ומצא היה המתווך הראשון הנתבע. מסיבה זו, לאחר הקניה לא הסכים להעביר את הכסף לתובע, כיון שלא עשה שום דבר. אך התובע מצידו טוען שההסכם לא דרש ממנו לפעול באופן אקטיבי - למצוא דירה, ולכן דורש לקבל את חלקו.

התובע מכר נכס באמצעות מתווך. סך דמי התיווך 2% ממחיר הנכס. לאחר חתימת החוזה עם הקונה, ותשלום דמי התיווך, התגלה לקוי משמעותי בנכס, שגרם לניכוי מסכום העסקה הראשוני. התובע טוען שעל המתווך להשיב לו את ההפרש, שכן עלות הנכס ירדה, והנתבע טוען שסיים את תפקידו ברגע שנמצא הקונה, וכל הסכום הראשוני מגיע לו, ועוד שרשלנות התובע פגעה בשמו הטוב, מה שעשוי לגרום לו נזק כלכלי.

הנתבע הניח מזרון על גג הבניין. בלילה סוער, שמע התובע שתי חבטות חזקות. המזרון נפל לחצר הבניין, ודוד השמש של התובע נפל ושבר את הקולט. התובע טוען שהמזרון שהיה על הגג בפשיעה, עף ברוח והפיל את הדוד, מה שגרם לשבירת הקולט.

התובע, רצה להשכיר חנות מהנתבע. הוא נתן דמי רצינות בסך 9500 ₪, והנתבע אמר שהם בכ"מ לא יחזרו. המקום לבסוף לא הושכר לנתבע, כיון שהוא רצה דמי פינוי של 6 שנים, בעוד התובע הסכים רק ל3 שנים. הנתבע לבסוף השכיר את חנותו לאדם אחר, והתובע דורש את דמי הרצינות בחזרה, בטענה שהנתבע ביטל את ההסכם.