התובע ספק לישיבה שירותי בילויים לישיבה בה כיהן הנתבע. התובע תובע חובות שנותרו לישיבה כלפיו. הנתבע טוען כי הישיבה נסגרה וכי לא נותרו לה נכסים וכי אין לו אחריות אישית לחובות. עוד טוען הנתבע כי היו תקלות בשירות שספק התובע.

הנתבע מכר דירה ואביו של הנתבע שילם מקדמה והתחייב להשלים את התשלום תוך 30 יום מיום שהמוכר יסלק את חוב המשכנתא.
המוכר התחייב לסלק את המשכנתא תוך חודשיים. עברו כמה שנים ועדין המוכר לא סילק את המשכנתא.
לכן הקונה דורש לבטל את המכירה. וכן תובע עוד כמה הפסדים שנגרמו לו מחמת עסק זה.
הנתבע טוען שהגיע להסכמה עם אביו של הקונה שלא יסלק בשלב זה את המשכנתא. ואם יתבטל המכר הוא תובע שכירות דירה מזמן המכירה עד עכשיו.

בידי התובע שני שטרי הלוואה חתומים בכתב ידו של הנתבע שזמן פרעונם עבר, והוא טוען כי נותר סכום שטרם נפרע. הנתבע מודה בזה אך אומר שאין בידו לפרוע, ומבקש פריסת תשלומים שהתובע מסרב לה.

סוכמה עבודה עם קבלן מסוים והוא שלח אדם אחר במקמו. הנתבעת טוענת שרצתה דוקא את הקבלן, כי עליו סומכת שיודע את העבודה, וגם השני עשה עבודה גרועה שהיה צריך איש מקצוע אחר לתקן. התובע טוען, שאומנם לא עשה עבודה כזו בדיוק, אך עשה הרבה שיפוצים דומים. הנתבעת מוכנה לשלם רק את עלות החומרים.

אשה תרמה סכום כסף גדול לצדקה בזמן שבעלה היה חולה. לאחר פטירתו באו היורשים וטענו שנראה להם שאמם נתנה כסף זה מדעתה, ולכן הם דורשים את הכסף חזרה.

התובע בעל דירה שהושכרה לנתבע. התובע רצה לשפץ את הדירה, וסיכם עם הנתבע על תשלום נמוך יותר בזמן השיפוצים. הדיון מוסב על גובה השכר בחודשים טרם הוחל השיפוץ, שהנתבע טוען שמחל לו עליהם. ולגבי סיום השיפוץ, התובע טוען שזה בסיום עבודת הקבלן והנתבע טוען שכל עוד לא סולקו חומרי הבניה מהחצר עדיין נחשב בשיפוצים כי החצר לא ראויה לשימוש. לגבי החודש שבמהלכו עזב השוכר, תובע תשלום שלא שילם השוכר.

התובע קנה רכב ולקחו למוסך שם גילה שיש לעשות בו מספר תיקונים, וטענתו של המוכר לשלם על התיקון. המוכר טוען, א- הקונה לא בדק את הרכב לפני הקנייה אף שהצעתי לו. ב- פגמים אלו לא מונעים מהשימוש ברכב, והם סביר שהיו פגמים אלו בסכום שהוא שילם .

בעל דירה השכיר דירתו, ועשה חוזה לשנה, כשלאחר מכן המשיכו ע"פ החוזה הישן, ולאחר כמה שנים חודש ושונה החוזה והועלה שכר הדירה. לאחר כמה חודשים, עקב סכסוכים, נעשתה פגישה לישוב הדברים בין המשכיר וצד השוכר, כשבסופה העלה המשכיר את הדברים על הכתב, אך הצדדים לא חתמו על ההסכם.
המשכיר תובע דמי שכירות שלטענתו לא שולמו, תשלום על נזקים בדירה, ותשלום חוב ארנונה. סה"כ תביעתו - 2450 ₪.
השוכר כנגדו תובע הוצאות ונזקים שנגרמו לו עקב תקלות בדירה שהמשכיר לא תיקן, או תיקן שלא כראוי, סה"כ 2750 ₪ (השוכר אמר שמתחילה התכוון לוותר על תביעה זו, אך אם המשכיר עומד בתביעותיו, גם הוא תובע את המגיע לו).

התובע והנתבעת התגרשו לפני כמה שנים, הם חתמו על הסכם גירושין, שהבנת תוכנו שנויה במחלוקת, האשה מבקשת לקבוע כי הדירה בבעלותה בלבד, ולא בבעלות האיש, הופיע לעדות עורך ההסכם, שאמר שלא דובר בין האיש והאשה על פירוק שותפות בדירה בישראל או באתיופיה אם קיימת לאיש,