בית הדין האיזורי בטבריה לא הסכים לדון בתביעה מבלי שהנידונים יוותרו על זכות הערעור, לטענת בית הדין האיזורי הוא לא כפוף לזכויות הערעור משום שכשהוא יושב בבוררות הוא יושב כבית דין עירוני, ולא מתוקף בית דין ממלכתי. על כך הוגש ערעור מטעם התובעים לבית הדין לערעורים.

גננת תובעת פיצויי פיטורין ודמי הבראה, העמותה הנתבעת טוענת שהגננת עזבה את הגן שלושה ימים ללא הודעה והשאירה את הילדים עם בחורה בת 17.

התובע צלם אירועים במקצועו הוזמן לצילום חתונה, על עבודה זו הובטח לו 3,400 ₪, הצלם העביר את התמונות אך לא קיבל את הכסף, הנתבע טוען שנעשתה עבודה לקויה: דמויות חשובות מהמשפחה לא צולמו, לא צולמו תמונות משפחתיות, וצלמת הנשים יצאה לפני תום החתונה, הנתבע נשאל איזה סכום הוא מסכים לשלם, וענה שהוא מסכים לשלם את עלות פיתוח התמונות בלבד.

בנק המזרחי הגיש תביעה כנגד אדם שהיה לו חשבון בנק, ומשך דרך כספומטים סכומים של למעלה מ- 10,000 ₪, כעת חשבונו נמצא ביתרת חובה של 12,000 ₪ שאותם תובע הבנק, והוא מסכים לוותר על ריביות והצמדה, אם הנתבע ישלם מה שבית הדין יפסוק.
לטענת הנתבע היה לו כרטיס שמיועד למידע בלבד, ובפריצה לביתו הכרטיס נגנב ונמשכו על ידי הכרטיס כספים מהבנק, זו אחריות הבנק שהוא אישר את המשיכות, ולכן עליו לשאת בתוצאות. כמו כן אחריותו של הבנק היא בכך שהוא לא חסם את האפשרות להוציא כספים לאחר שיתרת החובה עברה את המסגרת שלה בסך 2,500 ₪.
לטענת הבנק הלקוח קיבל כרטיס המיועד למשיכת כספים, אבל המסמכים לא נשמרים לאחר החתימה, אמנם הבנק מודה שהלקוח לא משך כספים עד לזמן האחרון, אבל הוא חויב בעמלה על כרטיס משיכה, שהיתה כתובה בדפי החשבון, כמו כן גם בתלונתו במשטרה הוא טען בתחילה שנגנב כרטיס האשראי שלו. כמו כן אין זה מתפקידו של הבנק לאשר חריגה בסכומים קטנים, וגירסת הלקוח על גניבת הכרטיס אינה הגיונית, שכן לפי דבריו הוא התלונן על הפריצה רק לאחר שלושה שבועות, כמו כן לא ברור איך הגנב ידע את הקוד הסודי. כמו כן הבנק הסכים לבטל את התביעה אם הלקוח ובניו ישבעו שלא הם משכו את הכספים.
הנתבע ענה שהוא לא חשב בכלל שהכרטיס הוא בר משמעות עד שפנו אליו מהבנק, ויתכן שהגנב ראה אצלו בבית את הקוד הסודי.

מלמד בתלמוד תורה תובע את המנהל על דמי הבראה שלא שולמו לו, על סך 4,000 ₪, ותשלום עבור ימי מחלה שהורדו ממשכורתו, וכמו כן משכורת 13 משום שעבד חודש נוסף, הוא דורש בנוסף דמי פיצויים כי עזב את עבודתו בגלל שהמנהל לא הסכים לשלם לו על ימי מחלתו.
לטענת התובע בתחילת עבודתו הוא ביקש תוספת של 1,000 ₪ לחודש עבור התשלומים הנוספים, אבל המנהל לא הסכים לדרישתו, לטענתו הוא הבין שהדבר יסתדר.
לטענת הנתבע הוא כלל בשכרם של העובדים את כל זכויותיהם ולעובדים היה ברור מראש שזהו המצב, כמו כן לגבי ימי המחלה הוא טוען שמה שמגיע לעובד הוא יקבל.

עובדת שעבדה בישיבה כמה שנים תובעת את מעסיקה על שעות נוספות, על דמי לידה שלא קיבלה עבור השעות הנוספות וכמו כן דמי הבראה על כל תקופת העסקתה.
לטענתה סוכם שכל שנה היא תקבל תוספת וותק של 100 ₪, בשלב כלשהו הניח המעסיק על שולחנה מכתב שמודיע על הפסקת חלק מזכויותיה.

לראובן מכונית ישנה שערכה כ-10000 ש"ח ולשמעון אופנוע. למכוניתו של ראובן יש בעיה מסוימת שלדבריו ככל הנראה מדובר בעניינים שמסביב למנוע אך לא במנוע עצמו. השנים החליטו להחליף את המכונית תמורת האופנוע. לאחר כ-6 חדשים התברר שהפגם במכונית הוא במנוע עצמו.
שמעון תובע לבטל את העיסקה בטענת מום במקח וכמו כן תובע מראובן את ההוצאות שהיו לו ברכב מסביב למנוע שנעשו בעצת ראובן וכן תובע שישלם לו שכירות על האופנוע למשך 6 חדשים, מאחר וראובן רכב על האופנוע והרכב היה במרבית הזמן בטיפולים במוסך כך ששמעון לא יכל לנהוג בו.
ראובן מוכן לביטול העיסקה אך רק בתמורה לביטול התביעות הנלוות של שמעון.

הנתבע תושב איטליה ביצע שורת עסקאות יהלומים שגרמו לתובע להפסדים גדולים ולחובות, לדברי התובע הם הפסידו בזדון ובעוולה, נעשה הסדר בתיווך אנשי העיר מ' שבאיטליה ובית הדין האיזורי קבע שלא ניתן לראות בזה בוררות מקובלת על כך ערער הנתבע לבית הדין לערעורים וטען כי הבוררות נחשבת לבוררות מקובלת.

דירה נמכרה, וכשלוש שנים לפני מכירתה העירייה הטילה היטל מס שבח, הקונה תובע שהמוכר ישא בעלויות אלו העומדות כעת על כ-17,000 ₪. העירייה נתנה אישור שהמיסים שולמו, אולם ככל הנראה האישור הופק עקב טעות, לטענת התובע הצדדים הגיעו להסכם מחילה תמורת 32,000 ₪ ואם כן אין להטיל על המוכר עוד תשלומים.

התובע שעבד בבית הספר של חב"ד ופוטר הגיש תביעה כנגד בית הספר, שנמצא בתחום השיפוט של בית הדין, בית הדין זימן את הנתבעים לחתום על שטר בוררות, הנתבעים לא התייצבו, הנתבעים אמרו שהם חסידי חב"ד והם מסכימים להתדיין רק בבית הדין של רבני חב"ד, התובע מסרב.