התובעים תבעו את הנתבעת שהיא חברה קבלנית, עקב מסלעה שלטענתם מפריעה להם ובנויה לא טוב, הנתבעת ביקשה להוסיף עוד צד להליך, והתובעים מתנגדים.

כלבת התובעת ננשכה על ידי כלבת הנתבע. התובעת לקחה את כלבתה לטיפול וטרינרי ולאחר שמצב הכלבה החמיר היא החזירה את הכלבה לוטרינר שביצע בה המתת חסד. התובעת תובעת את דמי הטיפול ודמי המתת החסד. הנתבע שלם חצי מדמי הטיפול ומוכן לשאת בחצי מדמי המתת החסד אך מסרב לשלם את כל הסכום כיוון שגם כלבת התובעת היתה משוחררת.

בדיון בנושא גירושין שנערך על ידי דיין יחיד הבעל לא הגיע לדיון, והדיין הטיל עליו הוצאות לטובת האשה, על אחד הדיונים הבעל טען שלא ידע על קיומו, בית הדין לא מקבל טענה זו, אך זהו חיוב שלא מן הדין, ונשאלת השאלה האם יש סמכות לדיין יחיד לענוש שלא מן הדין.

לאחר גירושין זימן הבעל דיון לגבי מזונות, אך האשה לא הגיעה, הבעל ביקש להוציא פסק דין בהעדר הצד השני שלא הסכים להתייצב.

צוואה נכתבה לטובת אחת האחית, תוך נישול האחים האחרים, שטוענים שהצוואה התבצעה תחת לחץ, הוכח שעו"ד שהחתים את האם

האב כתב צוואה בה הוא מצווה את נכסיו לבנו היחיד (ולו שתי אחיות הנמצאות במוסד) אך מאידך האב קבע בצוואתו, שהוא רוצה שאחיו ינהל את העזבון, עד שבנו יגיע לגיל 25, הבן מבקש לבטל את מינויו של מנהל העזבון, משום שהוא לא דואג לו כראוי, ולהשאיר את הירושה בשבילו, ולפי ההגבלות שהאב ביקש.

הנתבע שבר את מראת רכבו החונה של התובע כשניסה לפנות מעבר לרכב חירום. המראה היתה משומשת ושבורה במקצת עוד לפני התאונה.

מוסד תובע גננת שעבדה אצלו ולאחר שילדה חדלה לתפקד בצורה מלאה לטענת המוסד היתה הסכמה כי כיוון שאין ביכולתה למלא את תפקידה היא תפוטר או תעבור למשרה אחרת, לאחר הפיטורין תבעה הגננת את המוסד בבית הדין לעבודה על פיטורין בזמן הריון ואיימה להוציא צו מניעה על המוסד. המוסד תובע הכרה בכך שפעל כראוי וכן פיצוי על העוול שנעשה לו. הנתבעת תובעת להשיבה לעבודתה במתכונת מלאה וכן סכומי כסף שהמוסד חייב לה לטענתה.

ברשות התובעים היה עץ נוי גדול, בנו של הנתבע כרת את העץ בנוכחות הנתבע. התובעים דורשים פינוי הפסולת, עקירת העץ מהשורש וכן תשלום עבור עץ חדש. הנתבע טוען שהעץ הזיק לו ולשכניו וכן שאין בכריתת העץ נזק כיוון שישוב ויגדל. התובעים חלוקים בדעתם ביחס לפשרה עם הנתבע.

בפסק הדין שקדם לדיון זה פטר בית הדין את הנתבעים מהוצאות חיפוש הניקוז שערך התובע בניגוד לדעתם של הנתבעים ופסק כי על התובע לאפשר לנתבעים לחפש את בור הניקוז שנמצא ברשותו לטענתם על חשבון התובע מבלי לדרוש מהנתבעים להשליש את סכום הבדיקה, ובאם לא ימצא הבור תושת ההוצאה על הנתבעים. בית הדין נתן ארכה לצדדים להבאת ראיות ביחס לטענות אודות חריגה בבניית מחסני התובע. התובע בקש לערער על פסק הדין ולפטור אותו מהחיפוש החוזר.