התובע הוא בעלים של גינה שמתחתיה שתי יח"ד, הוא שכר את חברת האיטום הנתבעת על מנת שתאטום את תחתית הגינה, למרות זאת כעת יש רטיבות, לטענת הנתבעת היא נובעת ממחדליו של התובע.

התובעת עבדה אצל הנתבעת שהיא עמותה, והתפטרה לאחר שחזרה מחופשת לידה היא דורשת לקבל פיצויים כמקובל לפי החוק, בחלק מהשנים הופרשו עבורה הפרשות לטובת קופת הפיצויים, ועל כן היא זכאית לקבל את אותם הפרשות, אך היא דורשת גם על השנים שעליהם לא הופרשו הפרשות לפיצויים על ידי המעסיק. התובעת עברה לעבוד אצל דודה, במספר שעות מועט יותר ובשכר גבוה יותר, אף שהנתבעת הסכימה לצמצום שעות של התובעת תוך צמצום שכר. לטענת התובעת התינוקת היתה במעון בכל הזמן גם כשהנתבעת לא עבדה.

כמו כן התעוררה מחלוקת ביחס לתוספת שכר שניתנה לעובדת על חודש זה, כפי שסוכם איתה, ולטענת הנתבעת אינה מגיעה לה בגלל שהיא עזבה את עבודתה.

התובעים שכרו מהנתבע גלריה בחנות אותה הוא שוכר בשכירות משנה. התובעים השקיעו במושכר והאריכו את החוזה לשנה בשנה נוספת. חודשיים לאחר ההארכה נמכר הנכס והתובעים נאלצו להתפנות ולעבור למקום אחר. התובעים תובעים את הוצאותיהם בהשקעה במושכר כיוון שהשקיעו על מנת להשאר במשך כל תקופת החוזה ובנוסף תובעים את הוצאות המעבר וההשקעה שנאלצו להשקיע במקום החדש אליו עברו. הנתבע טוען שלא ידע שהנכס עמד למכירה וכי לא יוכל לעמוד בתנאי החוזה.

התובע החל בבניית תוספת בדירת הנתבע. התובע טוען כי אינו בקי בעבודות מעין אלו ולכן קבע את המחיר בהתייעצות עם קבלן אחר והוריד את המחיר עוד יותר עקב הצעה אחרת שקבל הנתבע. התובע טוען כי המחיר אינו משתלם לעבודה כזו ודורש תוספת תשלום להשלמת הבניה ותיקון הליקויים. הנתבע טוען כי ישנם ליקויים בבניה וכן נזקים מהאיחור של התובע שלא הודיע שיאחר. הנתבע דורש השלמת הבניה ותיקון הליקויים.

התובעת והנתבעת הן שתי עמותות שפועלות בעיר מסוימת, בין שתי העמותות היה הסכם שהנתבעת תקבל מהתובעת דברים שיאפשרו לה לקבל תקציב ממשרד החינוך, בתמורה הנתבעת תעביר לתובעת אחוזים מהתקציב, נפסק בפסק דין חלוקה בין הצדדים, וכעת הצדדים נתבקשו להגיש תחשיבים, נוצרה מחלוקת לגבי תשלום ששילמה הנתבעת לקרן מסוימת שעבדה עבורם על מנת להשיג תקציבים.

התובע עבד בישיבה בה כיהן הנתבע כראש ישיבה. מנהל הישיבה הוא שקבל את הנתבע לעבודה והיה אחראי עליו באופן שוטף. התובע טוען שקבל יחס גרוע מהמנהל ולאחר שלוש שנים במהלך ויכוח פיטרו, לאחר הויכוח פנה לראש הישיבה והלה הציע לישב את העניין אך התובע התנגד. מאז חלפו שש שנים וכעת שב הנתבע לתבוע מהישיבה פיצויי פיטורין ודמי הבראה. ראש הישיבה טוען שהזכות הבלעדית לפטר עובד היא שלו ועל כן אין הוא רואה את התובע כמפוטר אלא כמי שהתפטר מרצונו ולגבי דמי הבראה טוען כי אינו נוהג לשלם דמי הבראה. בנוסף הציג הנתבע מסמך בו מודה התובע כי אין לו תביעות על הישיבה. התובע טוען שחתם על המסמך בעת שקבל משכורות שהיו חייבים לו והחתימה נבעה מלחץ לקבל את המגיע לו וכי היא התייחסה למשכורות ולא לפיצויים המגיעים לו.

בתם של התובעים סולקה מהמוסד הנתבע. ההורים טוענים שנאמר להם שהסילוק נובע מדיבורים לא נאותים שהושמעו על ידי הילדה באופן חד פעמי וכי הילדה מכחישה שהדברים נאמרו. המוסד טוען שישנן בעיות נוספות וכי הרמה הכללית של הילדה אינה מתאימה למוסד וכי נשמעו תלונות מהורים על דברי צניעות שנאמרו על ידה, עוד נטען כי המוסד הסכים להשאירה עד סוף השנה ונתן לה תעודה טובה על מנת שלא לפגוע ביכולתה להתקבל למוסד אחר. הורי הילדה טוענים כי התעודה מוכיחה כי אין ממש בטענת המוסד.

גב' א' חפשה מנעולן עבור גב' ב' שמנעולה התקלקל. לאחר כמה מנעולנים נתקלה במודעה של הנתבע והיא הזמינה אותו. לאחר סיום העבודה התקשר הנתבע לדרוש תשלום. א' טוענת שבמודעה היה כתוב שהנתבע מחליף צילינדר בגמ"ח ללא תשלום. הנתבע טוען שהגמ"ח הוא שאין תשלום עבור הצילינדר אך עבור העבודה יש תשלום ואותו הוא תובע. הנתבע תובע שבעלה של גב' א' יתנצל על התבטאויותיו ועל איומיו.

התובע תיווך בין הנתבע לבעל נכס עבור הקמת מרפאת עיניים. הנתבע לא מימש את האופציה משיקולים כלכליים ומסר את המידע לאופטיקאי אחר ששכר את הנכס. הנתבע עובד אצל השוכר בנכס המדובר ובשלט הוא מתואר כמנהל המקום. התובע תובע את דמי התיווך במלואם.

התובע החל בעבודות שיפוץ והרחבה בדירת הנתבע. הנתבע הודיע לתובע שברצונו לתבעו על ליקויים ונזקים. התובע חדל מעבודתו עד לבירור התביעה בבית הדין. הנתבע הגיש לבית הדין דו"ח ליקויים. בית הדין מינה שמאי מטעמו לבחינת הליקויים.