התובע עבד בישיבה הנתבעת. באמצע שנת הלימודים בקשה הנתבעת לפטר את התובע וחזרה בה לבקשתו. לאחר כמה חודשים נפצע התובע ובכל זאת המשיך בעבודתו ולאחר תחילת השנה העוקבת פוטר. התובע טוען כי הפיטורין אינם חוקיים ועל כן אינם חלים, בנוסף דורש התובע פיצויי פיטורין הבראה ועוד ושכר עבודה עבור ימים שלא קבל את שכרו. בנוסף טוען התובע כי מחמת התרשלות הנתבעת נמנע ממנו לממש את הביטוח עקב אובדן כושר עבודה. הנתבעת טוענת כי לא פיטרה את העובד אלא שלחה שליח להגיע עמו להסכמות כיוון שלא התאים לישיבה ולדרכה, ביחס לביטוח טוענת הישיבה כי התובע לא חתם כפי שהתבקש ולכן יצא נפסד.

הנתבע גר בישוב בעת נישואיו, ובשלב כלשהו התגרש, וגר בדירת משנה בישוב, בשנת 2013 הוחלט לחייב את התושבים הדומים להנתע בדמי חבר, ההחלטה נמסרה לתושב ידנית, לאחר זמן הישוב הטיל עיקולים על חשבון הבנק של הנתבע, לטענת הישוב התובע זאת היא עשתה בלית ברירה בגלל שהנתבע סירב לבא לדין תורה.

לטענת הנתבע הוא אף פעם לא קיבל את ההחלטה באופן אישי, וכמו כן ההחלטה איננה צודקת, והוא לא סירב לבא לבית הדין.

הנתבע והתובע חתמו על עיסקת מכירת וקניית דירה, התובע תבע מהנתבע להשלים את המכירה, לעומתו הנתבע תבע מהתובע פיצויים על ביטול העיסקה, בית הדין קבע שהעיסקה מבוטלת ועל המוכר להשיב את הכסף שנותר אצלו, ועל הקונה התובע להסיר את הערת האזהרה שהיתה לטובתו על הדירה.

התובע מחולון והנתבע מיישוב בשומרון. התובע תבע את הנתבע לדין ביישוב ענב והנתבע אינו מוכן לדון אלא בבית דין בבני ברק.

התובעת בקשה מהנתבע הצעת מחיר להחלפת דלתות. הנתבע נתן הצעת מחיר יצר קשר עם החנות ומסר את מידות הפתחים. הצדדים נפרדו בלי לקבוע לוח זמנים. לאחר שהגיעו הדלתות לחנות יצרה התובעת קשר עם הנתבע להתקנת הדלתות אך הוא אמר שעזב את עבודתו והוא אינו יכול לבצע את העבודה. לאחר מאמצים הצילחו התובעת ובעלה להתקין את הדלתות במחיר גבוה יותר מהצעת הנתבע. התובעת תובעת את הפרש המחירים בתוספת דמי עגמת נפש וביטול שעות עבודה. הנתבע טוען כי לא התחייב לעבודה וכראיה הראה שבהתקשרויות קודמות בין הצדדים חתמו על חוזה כתוב.

אדם מכר בית לאדם אחר. הם חתמו על חוזה מכירה, שכתוב בו שמי שמפר תנאי יסודי בחוזה, מתחייב לשלם לשני נזקים ממשיים שנגרמו לו, ופיצויים.
הקונה שילם רק תשלום אחד, ואח"כ בגלל קשיים כלכליים הפסיק לשלם.
המוכר טוען שנגרם לו הפסד רב וו

התובע והנתבע חתמו על חוזה לרכישת דירה שאותה רכש התובע, התעורר ביניהם סכסוך על התשלומים, התובע תבע להשלים את החוזה ואת הקנייה, ואילו הנתבע תבע ביטול הקנייה וקבלת קנס, בית הדין פסק כי התביעות נדחות, אלא שלנתבע מגיעים 25,000 ₪ כפיצוי על הנזקים שנגרמו לו.

הנתבע הגיש ערעור וביקש לזכות אותו בסכומים גדולים יותר שאותם העלה בכתב התביעה וסך הכל כמה מאות אלפי ₪.

חותנו של התובע הוא בעלים של דירה, וייפה את כוחו של התובע להשכיר את הדירה, הנתבע גר בדירה במשך כשלוש שנים, בינואר 16 השוכר הפסיק לשלם דמי שכירות.

התובע שוכר דירה מהנתבע. השכירות המשיכה הצדדים המשיכו את השכירות לאחר השנה הראשונה מבלי לחתום מחדש על חוזה השכירות. באמצע השנה הרביעית בקש הנתבע להעלות את שכר הדירה. התובע טוען שהשכירות התחדשה על דעת החוזה הראשון ועל כן הנתבע אינו רשאי להעלות את דמי השכירות עד תום השנה. הנתבע טוען שכיוון שאין חוזה רשאי הוא לפנות את השוכר מתי שיחפוץ וכן להעלות את שכר הדירה כרצונו.

התובע עבד כשכיר אצל הנתבע. התובע פסק מלפנות הנתבע לקבלת שכרו לאחר תקופה ארוכה בה ניסה לקבלו כיוון שנוכח במצבו הקשה של הנתבע. כעת, לאחר שנוכח כי מצבו של הנתבע השתפר הוא שב לתבוע את שכרו. הנתבע מודה בעובדות וטוען כי כיוון שהחוב נמחל כבר אין הוא חייב בו עוד. התובע טוען כי המחילנ נבעה מתסכול.